דרישת חובת תום הלב בחוק החברות

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2014
מספר מילים 3100
מספר מקורות 4

תקציר העבודה

תוכן עניינים
v     מבוא
2
v     מהו עקרון תום הלב במשפט הישראלי
3 v     הרקע לחקיקת חוק החברות (1999) 5
v     שילוב עקרון תום הלב בחוק החברות 5
v     חובת תום הלב החלה על בעלי המניות
8 v     הבחנה בין חובת האמונים ותום הלב 9
v     סיכום
1 0 v     ביבליוגרפיה
1 1

1 .     מבוא: בחוק החברות (ע"פ הנוסח חדש) נכללת דרישה שטרם הופיעה קודם והיא "חובת תום הלב" המבטאת, יחד עם מספר דרישות נוספות באותו החוק שפורסם בשנת 1999, החמרה בציפיות והדרישות מנושאי המשרה.
"חובת תום הלב" היא עקרון יסוד בתחום המשפט והיא שנותנת את הפן המוסרי במשפט האזרחי שבאה לידי ביטוי בחוק החוזים, מכיוון ששם הוגדרה "לראשונה", וביישומם של עוד חוקים כדוגמת חוק החברות, כמשתמע מסעיף 61(ב) לחוק החוזים ושהשופט אהרון ברק קבע, על פיו כי חובת תום הלב הוא "חובה מלאכותית…היא קובע אמת מידה אובייקטיבית של התנהגות ראויה במכלול היחסים הבינאישיים."  בעבודתם הראו, לראשונה לטענתם בספרות המשפטית, Miller  , Perry  (2013) שבתי המשפט נעזרים בסטנדרטים בקהילה בה הם עובדים לגבי קביעה "מה אנשים עושים בנסיבות דומות" או "מה הם חושבים שצריך לעשות בנסיבות דומות".
מטרתה של חובת תום הלב היא מניעת התנהגות שאינה הוגנת ולכן ברור מדוע אומצה  בשיטת המשפט הישראלית כ"חובת על רחבת היקף".
חובה, שכנגד הפרתה ניתן גם לקבל פיצויים מסוגים שונים: פיצויי הסתמכות, אכיפת חוזה, במקרה ואפילו לא נכרת, שכלול החוזה ועוד. הפרשנות המקובלת לחובת תום הלב ניתנה גם היא ע"י כבוד השופט אהרון ברק ולפיה "חובת תום הלב הינה חובת הגינות החלה על הצדדים השונים לפיה אין הצדדים צרכים להיות מלאכים זה לזה, אך אל להם להיות זאבים זה לזה."
2 .     מהו עקרון תום הלב במשפט הישראלי במשפט העברי "תום הלב" הוא היבט מוסרי של פעולה ולא כלל משפטי המזכה את הפגע בתרופות משפטיות כלשהן. המושג "תום לב" מופיע לראשונה במקרא בסיפור אברהם ואבימלך (בראשית, פרק כ' פסוקים א'-ו'): " א וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר.  ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה.  ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל.  ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר–אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג.  ה הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת.  ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. "
1 )   …