המעבר משימוש ב"עצמה קשה" ל"עצמה חכמה" במדיניות החוץ של מדינת ישראל במאה ה-21

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2013
מספר מילים 6947
מספר מקורות 19

תקציר העבודה

המעבר משימוש ב"עוצמה קשה" ל"עוצמה חכמה" במדיניות החוץ של מדינת ישראל במאה ה-21
עבודה סמינריונית בקורס :
"סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל"                                                                                                                               ספטמבר
2 013
ראשי פרקים
1 .      מבוא
                                                                                             עמוד
3 -4
2 .      גישות לניהול מדיניות חוץ                                                            עמוד 5-7
3 .      סקירת מדיניות החוץ של ישראל – רקע                                       עמוד
8 -משפטים
4 .      אימוץ גישת ה"עוצמה החכמה" – הצלחה או כישלון ?                עמוד 16
a.     בית הדין בהאג – בניית גדר ההפרדה                                      עמוד 
1 7-19
b.     דוח גולדסטון                                                                            עמוד  19-21
c.      צידוק משפטי לטיפול באוניה "מרמרה"                                עמוד 22-
5 5.      סיכום                                                                                                     עמוד 26-27
6 .      ביבליוגרפיה.                                                                             עמוד  28-29
7.      מבוא
"אני לא מה שאני חושב שאני ואני לא מה שאתה חושב שאני, אני הוא מה שאני חושב שאתה חושב שאני". באמירה זו , מתומצתים גלגולי ההתפתחות של מדיניות החוץ של ישראל מיום הקמתה ועד היום. תחילה, ממלחמת העצמאות ועד "מבצע קדש", מיעטו מדינת ישראל ומנהיגיה להתחשב בדעתם של מדינות וארגונים, תוך הגדרה עצמאית לחלוטין של צרכיה הקיומיים והנתיבים למימושם. כך לדוגמא בהתבטאותו של דוד בן-גוריון "או"ם שמום", או מימוש מדיניות "פעולות התגמול" כנגד מדינות סמוכות, בטרם הובררו חוקיותה  ועמידתה בתנאי האמנות הבינ"ל. בהמשך, ואחרי ניצחון מלחמת "ששת הימים", עת התחזקה תפיסת ישראל בעיני העולם כחזקה ביותר, המשיך ונעשה בישראל שימוש בטיעוני השואה להצדקת המשך התעצמותה הצבאית ופעילותה בשטחים שנתפסו במלחמה. בתקופה זו, טרם זיהתה ישראל את תפיסתה בעיני העולם ב"דוד" שהפך ל"גוליית", בעוד הפלסטינים עברו מהפך תדמיתי לכוון ההפוך. גם בתקופה זו, לא ביצעה ישראל תיקונים אופרטיביים במדיניות החוץ שלה , לצורך התאמתה לנתונים ויחסי הכוחות המשתנים, באופנים  אובייקטיבי וסובייקטיבי  כאחד. תוצאותיה המדיניות של מלחמת "יום הכיפורים", ותהליך השלום עם מצריים, כמו גם תום עידן המלחמה הקרה, נתנו את אותותיהם הראשונים לביצוע כיוונונים במדיניות החוץ של ישראל בתחילת המאה ה-21, מהיבט של תדמית המדינה, והכוונת משרד החוץ לצורך בשינוי משקלים ביטחוניים/מדיניים בבסיס מדיניות זו.
בעוד רובה של מדיניות החוץ הישראלית בעבר נשענה על אלמנטים הסברתיים של תפיסת הביטחון הריאליסטית, ניכרות בשנים האחרונות מגמות של  משרד החוץ לבצע מעין שינוי משמעותי אך שקט במדיניות החוץ. השינוי המסתמן, מתרכז באימוץ תפיסת ה"עוצמה החכמה" הנהוגה כיום בארה"ב.
ה"עצמה החכמה", אוצרת בתוכה הן את ה"עוצמה החזקה" המשקפת את המונח הריאליסטי של עוצמה צבאית, והן את ה"עוצמה הרכה" , המשקפת יכולת עוצמתית הנובעת מאלמנטים דיפלומטיים, מסחריים, תרבותיים, משפטיים וכלכליים, ברוח הגישה הליברלית. במספר אירועים בשנים האחרונות, ניכר שימוש באלמנטים מתוך מדיניות של "עוצמה חכמה" במדיניות החוץ של מדינת ישראל. עולה אם כן השאלה, האם אכן מסתמנת מגמה להעצמת השימוש ב"עוצמה חכמה", במסגרת מדיניות החוץ של ישראל ?, וזאת לאור בחינת התנהלותה בטיפול באירועי ה"מרמרה", "דוח גולדסטון" והמשפט הבינ"ל בהאג בנושא גדר ההפרדה. השינוי המבני העולמי, שלאחר עידן המלחמה הקרה, מגביר את עוצמתה של התפיסה הליברלית בכל הקשור למקומם החשוב של ארגונים על מדינתיים בסדר העולמי החדש, כמו גם של חשיבותם העקרונית והמשפטית הגוברת של  הפרט וזכויותיו על פני הצבירה של עוצמות לאומיות, לפי התפיסה הריאליסטית. ישראל, חייבת להשתלב במרקם הליברלי המאמץ את גישת ה"עוצמה הרכה" לפתרון משברים וסכסוכים,  גם אם לא פסה לחלוטין עוצמתה של הגישה הריאליסטית (ובמיוחד לא באזור המזה"ת). מכאן, שלדעתי עליה להמשיך ולהשתמש בכלי ה"עוצמה הרכה" ולשלבם ב"עוצמה הקשה", אך לוודא כי המינון בין השניים תואם את צרכיה במסגרת ה"עוצמה החכמה" (שייתכן כי באלמנט זה טמון מקור שמה) ומקומה בין אומות העולם החדש.
שדה המחקר לעבודה זו, יתמקד בפעילויות משפטיות והסברתיות של משרד החוץ, המאפיינות בעיני את השינוי התפיסתי והשפעתו על תדמיתה של ישראל בעיני מדינות וארגונים זרים. אשתמש בשיטת בניתוח תוכן איכותני של מאמרים ומקורות בבליוגרפיים, לבחינת המתודולוגיה של קבלת ההחלטות, אפיון השינוי ועוצמתו במדיניות החוץ של ישראל. כמו-כן, אשתמש גם במקורות ראשוניים .  העבודה תתרכז אמנם במאה ה-21, אך לצורך הצגת והדגשת מגמות השינוי, אסרוק בקצרה גם אירועים והתנהלויות רלוונטיות של מדינת ישראל בשנים 1948 ועד לימים אלה.