עבודת סמינר בנושא:
יחסי סוריה לבנון בזמן שלטון בשאר אל-אסד תאריך:230.8.1
מבוא
            לסוריה ולבנון  קשר היסטורי וגיאוגרפי זה למעלה מאלף ושלוש מאות שנים. עוד בימי שלטון בית אומיה (661-750 לסה"נ) היה אזור סוריה ולבנון של היום, קשור תחת יחידת שטח אחת בשם "בלאד אל- שאם. יותר מאלף שנים לאחר מכן, לקראת סיום שלטון האימפריה העוסמאנית באזור זה ובכלל, החלו רעיונות בנוגע לעצמאות או איחוד של שתי המדינות תחת מדינה אחת גדולה. ברם, בסיום מלחמת העולם הראשונה, קיבלה צרפת את שטחן של לבנון וסוריה, כחלק מהסכם סייקס-פיקו, ורעיונות בנוגע לאיחוד נדחו.
             הצרפתים קבעו את "לבנון הגדולה" – יחידת שטח גדולה ורציפה, אשר כוללת בתוכה את האוטונומיה של המארונים הנוצרים (הר הלבנון) ושטחים נוספים בעלי אופי מוסלמי (ביירות, צידון, טריפולי). את סוריה חילקו הצרפתים ליחידות שטח רבות, לפי הרכב האוכלוסייה באותו אזור. כעבור מספר שנים, התאחדו היחידות הסוריות השונות למדינה אחת, בעוד לבנון נשארה כמדינה נפרדת. תושבי האזור הסורי ורבים מתושביה המוסלמים של אזור לבנון, התרעמו על כך שלבנון לא התאחדה גם כן עם סוריה והאשימו בכך את האימפריאליזם המערבי.             השלטון המנדטורי של צרפת, פיצל את אזור סוריה ולבנון לשתי מדינות נפרדות, אך בעלות אותו שלטון צרפתי. למרות שגורמים בשתי המדינות שמחו על קבלת העצמאות, הם ידעו והפנימו כי קיימת בין שתי המדינות שותפות גורל. גם בשנים הראשונות מקבלת עצמאותן, המשיכו סוריה ולבנון במדיניות כלכלית וחיצונית אחידה. נוכח חולשתן של שתי המדינות הנ"ל, ניסו מנהיגים ערביים באזור, בהם נורי סעיד העיראקי ועבדאללה מלך ירדן, להחיל תכניות לאיחוד של כמה מדינות מהאזור. התכניות המשמעותיות ביותר היו תכנית "הסהר הפורה" של סעיד, ו"סוריה הגדולה" של  עבדאללה. שתיהן עוררו התנגדות גדולה בקרב הלבנונים והסורים, שחששו מאבדן עצמאותן שקיבלו רק זה עתה. התכניות הנ"ל, אפוא, לא הבשילו לידי מעשה.
            צרפת יצאה סופית מהאזור בשנות ה-40 והותירה שתי מדינות נפרדות: סוריה ולבנון. יחסי הכוחות, בשנות ה-50 וה-60 בין שתי המדינות היו די שווים. אמנם סוריה הייתה גדולה יותר מבחינה דמוגרפית וגיאוגרפית, אך סבלה מחוסר יציבות שלטוני ומבעיות כלכליות. לבנון מאידך נהנתה משגשוג כלכלי ויציבות פוליטית מסוימת. מאז עלה חאפט' אל-אסד עלה לשלטון בשנת 1970, החל האחרון לבסס את כוחה של סוריה בזירה הערבית ופזל גם לעבר שכנתו הלבנונית. בו בזמן, לבנון החלה לבעור והמתחים בין העדות השונות הגיעו לכדי פיצוץ במלחמת האזרחים של 1975.             במהלך אותה המלחמה, פנתה העדה המרונית וביקשה את עזרתה של סוריה (חאפט' אל אסד קיים יחסים הדוקים עם ראש העדה, סלימאן פרנג'יה, במשך שנים) וזו הגיעה לעזרתה ב1976. הסורים הכניסו כוחות צבא לסוריה, שעזרו לצד המארוני (נוצרי) במשך כמה שנים.  כניסתה של ישראל ללבנון בשנת 1982 ומעורבותה במלחמת האזרחים, הביאה להדיפת הכוחות הסורים. אלה,  ניסו לחזור לעמדת השפעה על הפוליטיקה הלבנונית, במסגרת דיפלומטית חשאית, והצליחו חלקית במשימתם. היות וניסיונותיו של הנשיא מישל עאון, להתנתק מהשפעה סורית ולהביא לסיום מלחמת האזרחים העלו חרס בידיו, לבנונים רבים הניחו כי סוריה היא היחידה שיכולה להחזיר את הסדר לכנו.  …