תקשורת, ערבים ומזרח תיכון - דמות הערבי בשירה העברית של קום המדינה

תקציר העבודה

מבוא:
"אילו קרא המודיעין הישראלי את השירה המצרית לאחר תבוסת ששת הימים ב-1967, היה יודע שאוקטובר 1973 הוא בלתי נמנע. כל קצין מודיעין טוב חייב לקרוא שירה" (רוגני, 2006, עמ' 11). את המילים הללו אמר איש רוח מצרי למשורר חיים גורי, וניתן לומר שבאופן מסויים הרציונאל מאחוריהן, הוא שהניע אותי לחקור במסגרת הנוכחית את השירה העברית. לו באמת ניתן היה לחלץ מהטקסטים של השירה המצרית רמזים אודות עתיד הסכסוך הישראלי-ערבי, כנראה שנכון הדבר גם לשירה העברית ולסודות שהיא טומנת בחובה בנוגע למציאות הסבוכה של העם היהודי בארץ ישראל- כפי שנתפסה בעיני המשוררים. בהקשר לכך, נדמה שטענתו המפורסמת של ישעיהו ליבוביץ' כי הכיבוש משחית, מחזקת את עצמה מיום ליום בראי המציאות במזרח התיכון- וניתן להניח כי רמזים אודות השחיתות של שני הצדדים בסכסוך: הישראלים והפלסטינים, הופיעו בשירה העברית עוד מתקופת קום המדינה (שטרנגר, 2013)                                                          באופן כללי, ניתן למפות את שורשיו של הסכסוך באופן הבא: הצד הישראלי בסכסוך מורכב ברובו מצאצאיו של העם היהודי אשר היגרו במאה ה- 20 בהמוניהם מארצות מושבם, מונעים בכוח האידיאולוגיה הציונית או בכוח הזרוע המאיימת של אנטישמים בעולם. מולו, הצד הפלסטיני, שצאצאיו תושבי הארץ, אשר מצאו עצמם לפתע מוקפים בשכנים המגיעים בגלי הגירה בלתי פוסקים ואט אט משתלטים על אדמות ומשאבים נוספים. נקודת המפנה שהביאה את הסכסוך לשיאו הייתה הקמת מדינת ישראל ב- 1948. ההתנגדות להקמת המדינה הובילה למלחמת תש"ח, ולמלחמות גבול ופעולות איבה אחריה (רוגני, 2006; רייכמן, 1979).
בתוך המציאות המורכבת דאז, המשוררים, תושבי ארץ ישראל החדשה, חווו את מגוון האירועים הן דרך התקשורת והן על בשרם.
תגובתם הפואטית ייצגה את ההשפעות על חייהם וגם אם נדמה כי פוליטית, אדיאולוגית, או חתרנית היא, אין זאת בהכרח. יש להניח שחלקם היו יותר עצמאיים בדעותיהם ולכן הציעו שיח אלטרנטיבי לשיח השלטוני, וחלקם פחות ועל כן תאמו את הקונסנזוס. כך או כך, תגובתם הפואטית שיקפה תפישת עולם בנוגע למציאות האקטואלית אותה הם חוו כתושבי מדינה חדשה המוקפת אויבים (רוגני, 2006).                                                      במחקר זה, אנתח את שיריהם של משוררי ארץ ישראל בתקופת קום המדינה במטרה להבין במעט את רוח התקופה כפי שהם חוו אותה ובתוך כך, לבחון כיצד הם תפסו את הערבים בתקופה כה טעונה. השאלה שתעמוד במרכז מחקר זה היא: כיצד דמותו של הערבי משתקפת בשירה העברית בתקופת קום המדינה בשנים 1947-1949. מדד הבחירה של המשוררים ושיריהם נעשה בעיקר על-פי מידת העיסוק בנושא הערבים בישראל ועל-פי מידת הפופולאריות של המשוררים באותה התקופה.                                                                                              מתוך ההנחה כי: "מאבקים חברתיים ויחסי מעמדות טבועים בתבנית יצירת האמנות" ((Adorno, 2000, p. 232, אני משער כי אמצא מגוון ייצוגים אודות דמותו של הערבי, הן חיוביים והן שליליים וזאת בהתאם לתפיסות העולם שונות ולפרשנויות שונות של המשוררים. לצורך המחקר אעזר בשלוש תיאוריות עיקריות: התיאוריה האסתטית, תיאוריית הבניית המציאות, ותיאוריית המסגור שנגזרת מתוך תיאוריית המציאות. שיטת המחקר תהיה איכותנית, תוך התמקדות בקטגוריות חשיבה אותן אבקש לחלץ מהטקסטים, כגון: ייצוגים של גלוקיפקציה, הומניזציה ודה-הומניזציה, סטראוטיפים, דימוי ראי, ביטויים של כעס ושנאה, מוטיב המת-חי, וביטויים של אימה פחד ופאראנויה.  מתודולוגיה:                                                                                                      שיטת המחקר שבחרתי בה היא: שיטת מחקר איכותנית המדגישה את הפרשנות הסובייקטיבית שלי את הטקסט. זאת משום שניתוח תוכן איכותני עוסק בהבניה של אינטראקציות חברתיות, בפרשנות שלהן, ולא רק בתוכן הטקסטים אלא גם בעומד מאחוריו- ולכן היא לטעמי המתאימה ביותר לניתוח תוכן של שירים ובאופן כללי, של תכני אמנות (גבתון, 2001). המחקר יתמקד ב- 9 שירים מתקופת קום המדינה (מנהל עסקים במאי 1948) ועד ינואר 1949. השירים נלקחו מתוך ספרי השירים המקבצים את יצירותיהם לאורך השנים של המשוררים. הם פרי עטם של המשוררים הבולטים באותה התקופה: אבות ישורון, אבא קובנר, חיים גורי, ונתן אלתרמן. ראוי לציין כי מקובל לשייך את המשוררים לדורות שונים (דור תש"ח, דור המודרניזם ועוד) (אבן-זהר, 1973), אומנם אין זה רלוונטי למסגרת מחקר זו משום שכולם עסקו באופן כזה או אחר באירועים הקשורים לסכסוך באותן השנים; וכולם תיארו לפי תפיסתם את הסכסוך היהודי-ערבי בארץ וכיוצא בכך את הערבים שחיו באזור.                                                                                       לצורך ניתוח התוכן אעזר בתמות המדגישות את האופן בו נוטים להציג את האחר במצבי סכסוך (אליצור, 1986). אבחן ייצוגים של הומניזציה או גלורפיקציה מול דה-הומניזציה הנוגעים לפן האנושי של היהודים והערבים; סטראוטיפים המתארים באופן ישיר או עקיף את הערבים; דמויי ראי המצדיקים צד אחד ומאשימים את האחר; ביטויים של כעס ושנאה כלפי הערבים; מוטיב המת-חי שמאדיר צד אחד ומפחית מערכו של האחר; ודימויים של אימה פחד ופאראנויה השכיחים במצבי קונפליקט בעקבות תחושות השוררות בשני הצדדים.                                      את השירים אנתח על-פי סקירת ספרות- עליה ארחיב בפרק הבא. הסקירה תתבסס על שלוש תיאוריות עיקריות: התיאוריה האסתטית, המעניקה דגש לאופן בו יצירות אמנות מתקיימות ומשקפות את המציאות; תיאוריית הבניית המציאות, הטוענת כי התקשורת יוצרת דימויים ומשמעויות ובכך בונה תמונת עולם לנמענים; ותיאוריית המסגור, המתמקדת בתוכן המסר ובאופן בו הוא מועבר. יש להניח כי תפיסות עולמם של המשוררים בהם אעסוק שונה, וכי האידיאולגיות בהן המשוררים מחזיקים- אם קיימות- גם כן מגוונות. על-כן השערת המחקר שלי היא: שדימויים אודות הערבים יהיו מתונים מהצפוי במצבי קונפליקט מהסוג הנדון. סקירת ספרות:
עוד לפני שאדון בתיאוריות עליהן אסתמך במחקר זה, ארחיב על הרקע ההיסטורי בארץ ישראל- היחסים המורכבים בין הערבים ליהודים, שהיו לקרקע פורייה של רעיונות, דימויים, ייצוגים, ושלל תכנים בהם עסקו המשוררים. ההיסטוריה מגלה כי הסכסוך בין הערבים ליהודים מחריף עם השנים והופך אלים יותר ויותר (רוגני, 2006). ההסבר העיקרי לכך טמון בעובדה שיחסים אלו הם בין מיעוט לרוב; יחסים שמאפיינים את רוב אוכלוסיות העולם. היבט נוסף של יחסים אלו הוא זיקתם של הערבים לעם הפלסטיני, שחלק גדול ממנו נמצא מחוץ לשטחה של מדינת ישראל. היבטים אלו ואחרים הביאו לכך שעד מלחמת ששת הימים היו ערביי ישראל מבודדים, רחוקים מעינם ומליבם של היהודים, ויותר מכל- נתונים למרות השלטונות.  (סמוחה, 2001).                           סיום המנדט הבריטי וחלוקת הארץ יחד עם הכרזת מדינת ישראל ב- 1948 הביאו את היחסים העכורים בין היהודים לערבים לשיא. מלחמת העצמאות ותוצאותיה שינו את המפה הדמוגרפית ובעקבות כך החברה הפלסטינית ברובה התפרקה. חלק מהתושבים עזבו את ביתם והפכו לפליטים מחוץ לארצם וחלק נשארו כאמור, כמיעוט הנתון תחת ממשל צבאי בתוך גבולותיה של מדינה יהודית חדשה. מאורעות אלו היו לעולמם של משוררי הארץ שהיו לחלק בלתי נפרד מהסכסוך המתמשך (סמוחה, 2001; רוגני,
2 006). –