שאלה מס' 1
            קאנט מציע עקרון-על הנקרא "הציווי המוחלט" (הנוסח הראשון) שעל פיו כולם יוכלו להעריך את מוסריות            מעשיהם:
           "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי",             משמע – כאשר האדם נמצא בדילמה מוסרית עליו לשאול את עצמו אם הכלל המעשי שעל-פיו הוא פועל             ראוי להיות חוק התנהגות כללי החל על כל בני האדם הפועלים באותם תנאים, אם התשובה היא שהכלל             ראוי ובר-הכללה אז המסקנה היא שאותו מעשה עומד במבחן הטוב המוסרי.
            בנוסף, קאנט הציג נוסח שני של "הציווי המוחלט" המוכר כ"נוסח האדם כתכלית" והוא מקרי פרטי של             הנוסח הראשון: "עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית             ולעולם לא אמצעי בלבד", משמע –  אין להשתמש באדם כאמצעי בלבד ,אלא לראות בו תכלית לעצמו            (לכבד את חירותו ולהכיר בזכותו לבחור באופן חופשי את המטרות הרצויות לו). לכן עפ"י קאנט – לשקר,            לפתות,להונות ולנצל בני אדם לשם סיפוק אינטרסים של אחרים הם מעשים לא מוסריים מפני שמעשים אלה            מורידים את בני-האדם לדרגה של אמצעי בלבד.            לגבי הקטע:
·    הציווי המוחלט (נוסח ראשון) – הייתי רוצה שיהיה חוק כללי לפיו הטעיית והונאת צרכנים במכוון הם אסורים.
   הכלל המעשי שעלי לפעול לפיו במקרה הזה הוא לא למכור מוצר אשר ידוע לי מראש שיש סיכוי שתהיה בו    בעיה או פגם בטווח הקצר (לאחר תום האחריות שלו) וכמו כן  ליידע את הלקוחות/צרכנים אודות הבעיה הצפויה.
   לכן המעשה של אנשי המכירות ומנהלי הרשת הוא אינו מוסרי ואינו מתיישב עם הציווי המוחלט של קאנט    (הנוסח הראשון) ·      הציווי המוחלט (נוסח שני) –  מכירת מקררים תוך הסתרת מידע חשוב מהצרכנים אודות התקלפות הצבע והחלודה של דלתות רבים מהמקררים מאותו דגם החל כשנה בערך מרכישתם (מיד לאחר תום האחריות) רק בכדי לחסל את המלאי הנותר, מתייחס לצרכנים כאמצעי בלבד.
הצרכנים שקונים את המקררים מאותו דגם מסוים מהווים אמצעי להצלחת פעילותה העסקית של אותה רשת מוצרי חשמל. אותה רשת למוצרי חשמל, בעצם, לא רואה את הצרכנים כתכלית בפני עצמם ולא מכבדת את זכותם לבחור באופן חופשי איזה דגם של מקרר לקנות ע"י הימנעות ממתן מידע חשוב על המקררים מאותו דגם ספציפי. אותה חברה בעצם הונתה ושיקרה ללקוחותיה והורידה את הצרכנים שלה לרמה של אמצעי בלבד רק בכדי "להתפטר" מ-200 המקררים מאותו דגם ספציפי שנותרו במלאי  ולכן המעשה של אנשי המכירות ומנהלי הרשת למוצרי חשמל הוא אינו מוסרי ואינו מתיישב עם הציווי המוחלט של קאנט (הנוסח השני).
  ב) (1)   אחת הדילמות השכיחות ביותר בניהול עסקים נוגעת ליחסיותם של הערכים: מה שנחשב לראוי אתמול אינו           ראוי היום ומה שצודק במערב אינו צודק במזרח, כלומר-המוסר הוא יחסי. אחת מהתפיסות של יחסיות הנוגעות               למוסר ועסקים היא "יחסיות נאיבית" הרלוונטית לנימוק הראשון של מנהל הרשת.                "היחסיות הנאיבית גורסת שהמוסר הוא יחסי לפרט הבודד (לאינדיבידואל), כלומר- שכל אדם קובע לעצמו מהו               טוב ורע עפ"י הכרתו, ניסיון חייו, אמונותיו ועפ"י ראות עיניו.
              הביקורת על "היחסיות הנאיבית" טוענת שהבעיה העיקרית של השקפה זו (לפיה "איש באמונתו יחיה") היא               שאין מקום לביקורת מוסרית של אדם לרעהו גם אם נעשים מעשים רעים ובנוסף כל אדם משוחרר מהצורך               לבחון את תוצאות מעשיו  מבחינת הנזק או התועלת שיגרום לאחרים.
              ואכן מנהל הרשת מצדיק את החלטתו תוך הסתמכות על ה"יחסיות הנאיבית" בכך שאם אין פתרון לדילמות               מוסריות, אזי כל מנהל צריך לפעול עפ"י  אמונתו ומנהל הרשת בחר לנקוט בפעולה בלתי מוסרית באמצעות               מכירה אגרסיבית של  200 מקררים מדגם מסוים  תוך הסתרת הפגם שנחשף באותם מקררים בערך כשנה               לאחר רכישתם והתעלמות מהתלונות הרבות של הלקוחות שרכשו מקררים מאותו דגם וזאת רק בכדי לחסל               את המלאי ולהגיע ליעד מכירות מסוים.
              מסקנתי היא שמנהל הרשת חשב עפ"י אמונתו שפעולתו היא דווקא מוסרית ושזה לא הכרחי לבדוק את               ההשפעה של פעולתו על הלקוחות (המכירה האגרסיבית של המקררים הפגומים והימנעות ממתן מידע               לצרכנים אודות הבעיה)  כי הנזק שייגרם למקררים לא יהיה משמעותי וסה"כ מדובר בהתקלפות צבע ובחלודה               ואין נזק לפעילות המקרר עצמו ולכן הוא הרשה לעצמו להונות ולרמות את לקוחותיו ולנצל אותם לשם               קידום מטרותיו.
              כמובן שמדובר בפעולה בלתי מוסרית כי מנהל הרשת מונע במכוון מלקוחות החברה חשיפה למידע מלא על               המקררים ומוכר להם את המקררים באופן אגרסיבי  תוך כדי התעלמות מתלונות של לקוחות אחרים על אותם               מקררים.
      (2)   בנימוק זה, מנהל הרשת מצדיק את החלטתו תוך הסתמכות על תפיסת "היחסיות התרבותית" .
              "היחסיות התרבותית" גורסת שהמוסר הוא יחסי לתרבות, כלומר- שכל חברה או תרבות קובעת לעצמה מה               טוב ומה רע, מה מוסרי ומה לא, כי בכל חברה/תרבות מתפתחות נורמות התנהגותיות המשותפות לכל הפרטים                באותה חברה , בעוד שהנורמות ההתנהגותיות וערכי המוסר שונים מחברה לחברה.
               הביקורת המרכזית על ה"יחסיות התרבותית" נעוצה במונח "כשל נטורליסטי" שמשמעו – חשיבה מוסרית                המסיקה את הראוי מהמצוי, כלומר- אם כולם עושים מעשה מסוים אז סימן שהוא מוסרי, למרות שבפועל                הוא לאו דווקא מוסרי. דוגמא ל"כשל נטורליסטי" היא : "אם כולם לוקחים שוחד, סימן שלקיחת שוחד היא                פעולה מוסרית".
               באותו אופן, מנהל הרשת מנמק את החלטתו וטוען שהימנעות ממתן מידע לצרכנים אודות הבעיה של                המקררים מדגם מסוים (התקלפות דלתות המקררים וחלודה) היא פעולה מוסרית כי הרי כל המתחרים שלו                באותו ענף עושים בדיוק אותו דבר , אז סימן שאין שום רע או פסול בהסתרת מידע חשוב מהלקוחות על                מוצרים שהם מתכוונים לרכוש, אם כולם פועלים כך אז כנראה שזה המעשה הראוי לעשות.
               כמובן שההחלטה של מנהל הרשת היא לא מוסרית כי גם אם ישנה הסכמה מלאה על העובדות עדיין ייתכן                ניגוד בין עמדות מוסריות, כלומר – גם אם נכיר את כל העובדות הקשורות להתנהגות מסוימת ותהיה הסכמה                כוללת לגבי עובדות אלה , עדיין איננו יכולים ללמוד מהן דבר על ערכה המוסרית של אותה התנהגות והיא לאו                דווקא ראויה או מוסרית. במילים אחרות, לא ניתן לגזור ערכי מוסר מתוך עובדות.
               ואכן, ספציפית לקטע, ישנה הסכמה מלאה בין כל מנהלי החנויות למוצרי חשמל ומנהלי רשתות מוצרי חשמל                לגבי עובדת הסתרת הבעיה מהצרכנים (של אותם מקררים מדגם מסוים) , אבל למרות ההסכמה הגורפת                מעשה זה הוא לא ראוי ולא מוסרי בכך שהוא מונע את הזכות של הצרכנים להיחשף למידע מלא על כל                המוצרים/שירותים בשוק.
       (3)    בנימוק זה, מנהל הרשת לכוד בתוך "מלכודת המוסר" , כלומר – המנהל מצהיר במפורש שהוא נמנע במכוון                מלערב שיקולים מוסריים בהחלטתו ולכן אין כאן מקום לדון במוסריות ההחלטה , אבל גם החלטה משוללת                שיקולים מוסריים (לפי דעתו של המנהל) הינה בעלת משמעות מוסרית.
               במילים אחרות, מנהל הרשת החליט לנקוט בשיטת מכירות אגרסיבית (על בסיס שיקולים כלכליים) תוך                התעלמות מטובתם האישית של הלקוחות ואפשר לפרש החלטה זו בשתי דרכים:
·      בהחלטה זו אין העדפה של עקרון כלכלי על עקרון מוסרי, אלא פעולה עפ"י עקרון מוסרי (אפילו שבמקרה זה אינו       מקובל עלי) המתיר פגיעה בזולת (הסתרת הבעיה של המקררים מהלקוחות) לשם קידום התועלת האישית       (חיסול מלאי המקררים מאותו דגם באמצעות מכירה אגרסיבית ללקוחות).
      במילים אחרות, גם התעלמות מהמוסר (כמו שמנהל הרשת טען) היא פרי החלטה מוסרית.
·        החלטה המשקפת סדר חשיבויות של תחומי חיים שונים (בהחלטת מנהל הרשת – העדפת השיקול הכלכלי        על פני טובתם של הלקוחות) מבטאת אף היא עמדה מוסרית.
               לסיכום, החלטתו של מנהל הרשת היא לא מוסרית ושלושת הנימוקים שלו לא מצדיקים את המעשה הבלתי                מוסרי שעשה כלפי לקוחותיו.