מבוא
אליהו היה נביא, שפעל בממלכת ישראל בימי אחאב ובנו אחזיה, במאה התשיעית לפני הספירה. הסיפורים על מעשיו ונבואותיו נשתמרו בספר מלכים א' (יז – יט, כא) ומלכים ב' (א-ב). אליהו נקרא "אליהו התשבי (=מהעיר תִשְבֶּה) מתושבי גלעד" (שבגולן), אולם הוא ניבא בשומרון, בירת ממלכת ישראל. הוא לחם בקנאות בפולחן הבעל והאשרה, ובעבודה זרה בכלל, וקינא לה' כאל אחד ויחיד. הוא פעל באומץ רב בעיקר כנגד המלך אחאב שחטא בעבודת הבעל ובדיכוי עמו, בעקבות נישואיו לאיזבל בת מלך צידון, אשר הביאה מארצה מסורת של עבודת-הבעל ומנהגי שלטון בלתי רצויים.
אליהו נרדף תמיד על ידי אחאב ואיזבל, והיה נע ונד בארץ. בנדודיו מצא מקלט בצידון שבצפון (בפרק יז), והגיע עד הר סיני, הר האלהים, שבדרום מדבר סיני (בפרק יט). הוא חולל ניסים (למשל בכרמל, בפרק יח), ואירעו לו ניסים והתגלויות אלהים (בפרק יט ובפרקים א-ב) (גשר).  הופעתו הראשונית של אליהו במקורות (מלאכים א יז 1):
"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר–כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי", הינה מסתורית, משום שהוא מופיע בפתאומיות ,מבשר על הבצורת ונעלם. במקביל, חסרים פרטים מלאים לגבי זהותו, למשל: שם אביו ושם שבטו.
בספר דברים יא משפטים-17 מוסבר כי הבצורת היא עונש על עבודה זרה: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.  הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם.  וְחָרָה אַף-יְהוָה בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר יְהוָה, נֹתֵן לָכֶם." דמותו של אליהו מופיעה בשפע של קלסתרי פנים ותפקידים. אליהו 'המקראי' הקפדן, הזועף, המקנא קנאת ה' אינו דומה לאליהו 'הנבואי' המנחם בעל הפנים המאירות.  כל אימת שאליהו 'העממי' מתגלה לבריות, פנים אחרות לו. דמות הנביא הקנאי עוברת טרנספורמציה, והופכת לסניגור של בני ישראל.
הגישה הבולטת ביותר, המסתמנת בספרות העממית, באשר לדמותו של אליהו הנביא היא הגישה המסורתית – נוכחותו המתמדת של אליהו לצד עם ישראל והופעתו כגואל, בכל עת שזקוקים לו מאז עלייתו לשמים בסערה והיעלמותו מעיני בני אנוש ועד לאחרית הימים, כשיחזור ויופיע (קרסני, תשס"ד).
מותו האגדי והיעלמותו של אליהו הנביא עשוהו לדמות שחוזרת ובאה בהיסטוריה היהודית, הן כמבשר בואו של המשיח (בספר מלאכי ג 23), הן בטקסי סדר הפסח, והן בפתרון בעיות וסכסוכים, ומכאן הביטוי תיקו, שמשמעותו בארמית – יעמוד [תשבי…], או: תעמוד [הבעיה במקומה, עד לפתרונה]. ובדרש של ראשי התיבות  –  תיק"ו: תשבי יתרץ קושיות ובעיות, כלומר: יפתור מקרים שאין בהם הכרעה (גשר).
בהתאם לכך, במסגרת העבודה בחרתי לעסוק בנושא:
"דמותו של אליהו הנביא באגדות העם".
שאלת המחקר שלי היא: "כיצד באה לידי ביטוי דמותו של אליהו כמציל יחיד באגדת העם?".
שיטת המחקר שלי: סקירה מעמיקה במספר אגדות עם, בהן מוצגת דמותו של אליהו כמציל יחיד, תוך התמקדות בשאלת המחקר. אגדות העם, שבחרתי לעסוק בהן:
א. שם האגדה: "בני זוג מיועדים נפגשים אחרי הרפתקאות", ארץ מוצא: כורדיסטן, שנה:
1961, סופר על ידי: שרה יצחק (הועבר אליה מהשכנים); ב. שם האגדה: "היהודים והנוצרים", ארץ מוצא: כורדיסטן/עיראק,סופר על ידי: רחל נח; ג. שם האגדה: "המלך החזיר והילד היהודי", ארץ מוצא:
מרוקו, סופר על ידי: מרדכי בן שמחון; ד. שם האגדה:
"אליהו הנביא בבית אלמנת השוחט", ארץ מוצא: פולין, סופר על ידי:
סבו ישעיהו; ה. שם האגדה:
"הפגישה עם אליהו הנביא", ארץ מוצא: טורקיה, סופר על ידי:
רבקה מורי.
מבנה העבודה שלי יכלול:
א. פרק על דמותו של אליהו הנביא באגדות. ב. פרק על דמותו של אליהו כמציל יחיד. ג.
ניתוח חמישה סיפורים. ד. סיכום.
במהלך כתיבת העבודה, לא נתקלתי בקשיים מיוחדים, למעט קושי בהבנת מספר פסוקים במקורות התנ"ך. על מנת להתמודד עם קושי זה, ביקשתי את עזרתה של חברה בהבנת הפסוקים ובפרשנותם. בנוסף, נעזרתי בה על מנת להכיר בצורה טובה יותר את משמעות דמותו של אליהו הנביא במסורת היהודית ובעיקר את המנהגים הקשורים בדמותו של אליהו הנביא בחגי ישראל (חג הפסח, ליל הסדר, פתיחת הדלת, הכיסא הריק, כוס אליהו הנביא).