מקומה של הנצחת זיכרון השואה בספרה הציבורית בישראל לעומת הספרה האישית תוכן עניינים מבוא
3
הנצחת העבר בתרבות היהודית והישראלית 5
חשיבות מועד ההנצחה בתרבות היהודית 7
קביעת מועד יום הזיכרון לשואה 9
ספרה ציבורית של זיכרון משותף/ קולקטיבי של השואה
1 3
5.1             חשיבות הזיכרון המשותף/הקולקטיבי
1 6
5.2             חשיבות זיכרון השואה המשותף/הקולקטיבי היהודי- ישראלי
1 6
5.3             חשיבות יום זיכרון משותף/ קולקטיבי היהודי- ישראלי
1 9
5.4             צורות רשמיות של זיכרון השואה בישראל
2 0 הספרה הפרטית בזיכרון השואה
2 6
קשרים ופערים בין זיכרון שואה אישי ומשותף
3 0 סיכום
3 4
ביבליוגרפיה
3 5-37
מבחינים בין זיכרון פרטי, סיפור אישי של כל אדם, לבין זיכרון קולקטיבי של עם, שבו נרשם ומוטבע, לבד מהאירועים עצמם, משמעויות רוחניות וערכיות שלהם. זיכרון קולקטיבי הוא תצוגה של העבר הנוצרת על ידי סוכני זיכרון מתחרים העורכים מניפולציה על העבר ובונים זיכרונות סותרים בשירות אידיאולוגיות מתחרות ואינטרסים פוליטיים, (Gutwein 2009). נראה כי בשנים האחרונות הפך הזיכרון להיות לגלובאלי, אך בו זמנית הוא גם הפך למקומי, ואירועים ומקומות שיש להם משמעות בינלאומית, כמו הירושימה ואושוויץ, זוכים לתשומת לב בעולם כולו, הזיכרון המודרני הוא ארכאי ומסתמך לחלוטין על חומריות המעקב, מידיות התיעוד ונראות הדמות ,(Gillis,1994).
לעיתים קרובות הנצחת העבר מופיעה בצורה של נרטיבים; צירוף בין נרטיביים וזיכרון קולקטיבי מבוסס על ההנחה שסידור העבר דרך נרטיב יכול להצדיק את הפעילויות הקודמות ולחזק את פעילויות ההווה (Meyers, Zandberg , and Neiger 2009).
כל דפוס הנצחה נוצר כתוצאה מתוך צורך דיאלקטי כשמתחים בין מרכיבים תרבותיים שונים פועלים בקרב ציבור המנציחים; ומתוך שילוב של רצון ומשאבים; מהימצאות אנשים ומקורות כלכליים להוצאת רעיון מהכוח אל הפועל; וקליטה מוצלחת כתוצאה ממהות – העובדה שהרעיון עונה על צורך חברתי, המגביר את נכונות הציבור לאמץ דפוס זה ולשמרו (תידור באומל,1998). אולם מאחר והחברה היא גוף דינמי, גם צרכיה משתנים עם הזמן וכתוצאה מכך, משתנים גם דפוסי ההנצחה ומשקלם של הגורמים השונים הבאים בו לידי ביטוי (תידור באומל,1998).
שואת יהדות אירופה היא מרכזית בזיכרון הישראלי הקולקטיבי ומאז הקמת המדינה ישראל עוסקת בזיכרון השואה שלו תפקיד משמעותי בעיצוב הזהות הישראלית והוא אחד הריטואלים הדומיננטיים המכוננים זיכרון זה והמושפעים ממנו (מאיירס ,זנדברג ונייגר ,2006). לפי גודמן ומזרחי (2012) מערכת החינוך היהודית מדגישה חיבור אתנו-לאומי המשותף לכל הקולקטיב היהודי, ומציגה נרטיב של סיפור לאומי מסורתי "משואה לתקומה".
טקסי זיכרון ומוזיאונים רבים ביותר הוקמו כדי לזכור את השואה לפי אידיאלים לאומים וביום המוקדש לזיכרון השואה, בישראל ובתפוצות הגולה, זיכרון יום השואה והגבורה מבוצע בצורה של טקס כחלק מהריטואל של הזיכרון הלאומי ((Young,
1 990.
העבודה המוגשת תציג היבטים של השואה: היסטוריה וזיכרון ישראלי, יהודי ועולמי ותבחן בשאלת החקר: מה מקומה של הנצחת זיכרון השואה בספרה הציבורית בישראל לעומת הספרה האישית.
לאחר דיון ב            הנצחת העבר בתרבות היהודית והישראלית ובחשיבות מועד ההנצחה בתרבות היהודית והצגת תהליך קביעת מועד יום הזיכרון לשואה תוצג בעבודה הספרה הציבורית של זיכרון משותף/ קולקטיבי של השואה. פרק זה יציג את חשיבות הזיכרון המשותף/ הקולקטיבי בכלל ולאחריו ירחיב בנושא חשיבות זיכרון השואה המשותף /הקולקטיבי היהודי- ישראלי, תוצג חשיבות יום זיכרון משותף/ קולקטיבי היהודי- ישראלי ויוצגו חלק מהצורות הרשמיות של זיכרון השואה בישראל. הפרק הבא יציג את הספרה הפרטית בזיכרון השואה ולאחריו פרק על קשרים ופערים בין זיכרון שואה אישי ומשותף. העבודה תיחתם בפרק מסכם לנושא.