פרק 4 – חישה ותפיסה בפרק זה נראה כיצד האופן שבו אנו חווים את העולם נשען על תהליכי חישה ותפיסה. נראה כי תהליכים אלה משרתים פונקציה כפולה: הישרדות וחושניות. תהליכי החישה והתפיסה מסייעים לנו לשרוד:
הם משדרים אותות אזהרה בעת סכנה, מדרבנים אותנו לפעול במהירות כדי להדוף סיכונים ומנתבים אותנו לחוויות נעימות. תהליכים אלה גם מאפשרים את החושניות. חושניות היא תכונה המאפשרת לאדם להפיק סיפוק מחושיו, היא מאפשרת הנאה מחוויות נעימות לחושים השונים: מראות, קולות, מגעים, טעמים וריחות.
חישה, ארגון, זיהוי והיכר תפיסה – התהליך הכולל של הכרת העצמים וההתרחשויות בסביבה: לחוש אותם, להבינם, לזהותם, לקרוא להם בשמות ולהתכונן להגיב עליהם. מִתְפּס – מה שמערכת התפיסה תופסת: התופעה או ההתנסות. למעשה, המתפס הוא התוצאה של תהליך התפיסה.
שלבים עיקריים בתהליך התפיסה אפשר להבין את תהליך התפיסה באופן מיטבי אם מחלקים אותו לשלושה שלבים:
1 .      חישה – התהליך שבו נוצרים דחפים עצביים בעקבות גרייה של קולטני חישה (בעיניים, באוזניים או באיברים אחרים). דחפים אלו מייצגים אירועים בתוך הגוף או מחוצה לו. לדוגמה, החישה מספקת את העובדות הבסיסיות של שדה הראייה. תאי עצב בעין מעבירים מידע לתאים בקליפת המוח, ואלו מחלצים מן הקלט הזה מאפיינים ראשוניים.
2.      ארגון התפיסה – שלב יצירת ייצוג פנימי של עצם והתפתחות מתפס של הגירוי החיצוני. הייצוג מהווה עבור התופס תיאור דינמי של סביבתו החיצונית. באשר לראייה, תהליכי התפיסה מספקים אומדן של ממדים שונים, הקשורים בעצם: גודלו, צורתו, התנועתיות שלו, המרחק מן התופס וכיוונו. אומדנים אלה מבוססים על חישובים מנטליים, הממזגים את הידע הקודם של האדם עם העדויות העכשוויות המתקבלות מן החושים, ומביאים בחשבון את ההקשר התפיסתי של הגירוי.
תפיסה קשורה בסינתזה (אינטגרציה וחיבור) של מאפיינים חישתיים פשוטים כמו צבעים, גבולות וקווים, היוצרים מתפס של עצם, אשר בהמשך התהליך יהיה אפשר להכירו ולזהותו. פעילויות מנטליות אלה מתרחשות בדרך־כלל, במהירות וביעילות אף מבלי להיות מודעים להן.
3.      זיהוי והיכר – בשלב זה המתפסים מקבלים משמעות. עצמים עגולים נהפכים לכדורי בייסבול, מטבעות, שעונים או תפוזים. בני־אדם יכולים להיות מזוהים כנשים או כגברים, כחברים או כיריבים, כקרובי משפחה או ככוכבי רוק. בשלב זה שאלת התפיסה: "כיצד נראה העצם?", משתנה לשאלת זיהוי: "מהו עצם זה?" ואחר־כך לשאלת היכר: "מה תפקידו של העצם?". כדי לזהות עצם כלשהו, להכירו, לדעת את שמו ואת הדרך הטובה ביותר להגיב אליו, נדרשים לאדם תהליכים קוגניטיביים גבוהים יותר המערבים את התיאוריות, הזיכרונות, הערכים, האמונות והעמדות שלו באשר לאותו העצם.
גירוי קרוב וגירוי רחוק נניח ואנחנו יושבים על כורסה וסוקרים את החדר. מקצת האור הנשקף מן העצמים בחדר חודר לעינינו ויוצר בבואות על הרשתית בעין (לראות תרשים 4.1 בעמ' משפטים1 בספר).
מה ההבדל בין הבבואה על הרשתית לבין הסביבה שיצרה אותה? אחד ההבדלים העיקריים הוא העובדה שלפיה הבבואה על הרשתית הנה דו־ממדית, ואילו הסביבה היא תלת־ממדית.
להבדל זה השלכות רבות, לדוגמה השולחן, השטיח, החלון והתמונה בעולם האמיתי, מלבניים כולם, אבל מהזווית בה אנו יושבים רק החלון יוצר צורת מלבן על הרשתית. מזווית עיננו, בבואת התמונה היא בצורת טרפז, בבואת משטח השולחן היא מרובע לא סימטרי וכו'. אם כן, כיצד אנו מצליחים לראות את כל החפצים האלה …