לעבודה נוספת בלשון חברה ותרבות לחץ

בס"ד ממ"ן 13 –לשון חברה ותרבות 10641
שאלה 1
א.     תקשורת נקראת (כתובה) : סוג של תקשורת שהמאפיין המרכזי שלה הוא העברת המסר על ידי שימוש בלשון כתובה וסימנים. סוג תקשורת זה כולל בתוכו עיתונים, מגזינים, כתבי עת, ספרי עיון, לימוד ופרוזה, שלטי חוצות ופרסומות מודפסות, חוברות מידע, פלאיירים של עמותות ורשויות מקומיות וכד'.  תקשורת המצריכה מיומנויות לשון (קריאה, כתיבה, דיבור והבנה).
אמצעי תקשורת נשמעת (אלקטרונית / משודרת): מהדורת חדשות בטלוויזיה או ברדיו, אתרי אינטרנט, בלוגים, רשתות חברתיות, סרטוני פרסומת מושמעים או מוקרנים, קולנוע על כל סוגיו וכו' .
ב.     תקשורת המונים היא בד"כ תקשורת חד-כיוונית לעומת התקשורת האישית שהיא דו-כיוונית שכן תקשורת המונים פונה להמון כללי ורחב שהנמען באופן ההתקשרות לא מוגדר. לכן, בתקשורת ההמונים למוען אין שליטה על הפרשנות הניתנת לדבריו, משום שהמשוב למסר אינו מיידי בניגוד לתקשורת האישית בה המשוב הוא מיידי ולמוען יש אפשרות לחזור על דבריו ולתקנם במידת הצורך.  מאפייני התקשורת הבינאישית הם יחסים ראשוניים בין המשתתפים כתולדה של צרכים חברתיים, דו סטריות של תהליך תקשורת עם אפשרות לקבלת משוב מיידי ובלתי אמצעי, קיימת אפשרות לשליטה בתהליך התקשורת, קיימת בו גם האפשרות לשימוש באמצעים לא מילוליים ובמה לספונטניות רבה . לעומת זאת בתקשורת המונית (כספי) קהל הנמענים הגדול , ההטרוגני והאנונימי מקבל מסרים באופן פומבי ומהיר, מסר מהיר וחולף, ארעי ומתכלה. בנוסף, היא איננה ספונטנית ואף מכוונת ומחושבת מראש.
לסיכום: ההבדלים נוגעים באופי התקשורת (דו סטרית חד כיוונית), אופי המסר (מכוון ומתוכנן ספונטאני במידה רבה), אופי הקהל (מוגדר /לא מוגדר – הטרוגני והרחב) ומבחינת אופי המסר ( ברור וחד משמעי לאור הבהרות וחידודים במהלך המשוב לעומת מסר לא תמיד ברור או חד משמעי).
שאלה 2
א.     התופעה הלשונית אליה מתייחסת אמילי עמרוסי הינה התפתחות התנועה לתקינות פוליטית , כלומר איסור הגייה של צורות מסוימות והכנסת צורות אחרות במקומן, כאשר קיים טאבו לשוני כלפי מילים בעלות קונוטאציה לא רצויה, שלילית, והחלפתן במילים חלופיות, כלומר "לשון נקייה".
לשון נקייה הינה שימוש במילים חלופיות למילים שאזכורם מביך, פוגעני, מטריד ( מהסוג שחל עליהם טאבו לשוני) כאשר שימוש במילים בעלות קונוטאציה שלילית מוחלפות במילים בעלות קונוטציה חיובית.
ביהדות , חז"ל הקפידו להשתמש בלשון נקייה בעיקר ביחסים ש"בינו ובינה" ולהיזהר מניבול פה. –