תוכן עניינים
מבוא .3
הגדרת המושג פריפריה והתפתחותו בישראל -.5
תחושת המסוגלות העצמית בפריפריה 8
על הציר שבין בית שאן לתל אביב; פריפריה VS מרכז: -.13
חינוך:
פריפריה VS מרכז ..17
תעסוקה:
פריפריה VS מרכז –…22
הדרכים לצמצום הפערים ..
5 סיכום ומסקנות .30 מבוא
"מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" היו שואלים אותנו מבוגרים, שחיכו בשקיקה לשמוע את מוצא פינו. אלו שלא התביישו מהשאלה הישירה, היו עונים בנחרצות. לחלקנו, הייתה זו רק משאלת לב שככל הנראה לא תתממש בעתיד הרחוק. או שאולי דווקא היה סיכוי. זה רק היה תלוי היכן גדלת.
בפריפריה או במרכז. בשוליים, הרחק ממוקד העניינים או בלב חלוקת המשאבים והאפשרויות שיש בנמצא.
תחושת המסוגלות העצמית נחקרת מפרספקטיבות רבות ומגוונות, וביניהן הקשר שלה לאזור המגורים של הפרט. בתודעה הציבורית הישראלית, מושג "הפריפריה" מזוהה בעיקר עם עיירות הפיתוח ואזורי הספר בצפון הארץ ובדרומה.
לעתים משויך מושג זה למחוזות הצפון והדרום בכללותם ונקשר עם מעמד חברתי-כלכלי נמוך.
סביר יהיה להניח, שככל שישוב מרוחק יותר ממרכזי אוכלוסייה ופעילות כלכלית, כך ההזדמנויות העומדות בפני המתגוררים בו מצומצמות יותר. בישראל, פירות הצמיחה נוטים להתרכז בעיקר במרכז הארץ – כתוצאה מכך, אזורי הפריפריה סובלים מפיגור מתמשך במדדים כלכליים וחברתיים ומהגירה שלילית.
הפריפריה היא מקום "חדש" יחסית ל"מרכז". היא בתולית מבחינה תעשייתית ואינה נהנית משרותי תחבורה וחינוך איכותיים ודינאמיים. בדרך כלל מוסכם כי בישראל, מאז הקמתה, מתקיימת חפיפה רחבה בין הפריפריה הגיאוגרפית וזו החברתית, הכלכלית והדתית. אל הפריפריה של "ישראל הצעירה" דאז נשלחו עולים מזרחיים, שעקב חולשתם מול הממסד המיישב, לא קיבלו כלים מספקים להשתלבות בחברה המערבית ש"ייבאה" אותם. מאז ועד היום הפריפריה היא יעד לקליטתה של הגירה לא-מערבית באופן כללי.
לאחר שנים של שתיקה והסכמה עם המתרחש, תם עידן "התמימות". תושבי הפריפריה, שלעתים קרובות מזוהים ו/או מזהים עצמם כ"שולי המדינה", אינם גאים עוד במעמדם כאותם "חלוצים" שפנו אל הסְפר בטרם קום המדינה בכדי ליישבו מבחירה אידיאולוגית (קיבוץ מול עיירת פיתוח).
הם חשים אי-צדק כלפי הניכור המתקיים, מעצם הגדרת הפריפריה, בינם ובין מה שכיום נתפס כ"מרכז" – הן מבחינת תשתית חומרית והן מבחינת ההון הסימבולי. ישנם כאלה הנוהגים להעדיף לדבר על פריפריה כעל "אזורי עדיפות לאומית" – כמשל על התקופה המכוננת שבה הליכה להתיישבות באזורים המרוחקים, העידה על בחירה לאומית ערכית ורווחה בקרב העילית.
הרצון לחקור וללמוד נושא זה, הגיע בשנים האחרונות מהמקום האישי. בגיל ההתבגרות שאלתי את עצמי מספר פעמים האם העיר בה גדלתי, בית שאן, היא המקום עבורי להתפתח מקצועית ובין היתר גם לבנות בה את ביתי בעתיד. אני אדם הומאניסטי שהתעניין באמנות, משחק, תקשורת ולא במקצועות המדעיים והטכניים, אליהם ניסו להכווין אותי בבית הספר. לצערי, בית שאן היא לא רעננה וגם לא תל אביב, סטודיו למשחק לא היה, גם לא חוגי העשרה שמקבלים ילדים אחרים בגילי.
כשיצאתי מחוץ לבועה הפריפריאלית ונפגשתי עם אנשים בצבא ובלימודים, גיליתי עד כמה הפערים משמעותיים. מגמות הבחירה המגוונות, חיי הקהילה העשירים ומשאבים אדירים של ידע (עוד לפני עידן האינטרנט), הם שנתנו ל"אחרים" קדימות עליי בכל שיבוץ צבאי וראיון עבודה. במשך לימודיי לתואר השני באוניברסיטת תל אביב, ראיתי סביבי סטודנטים אשר גדלו בפריפריה והגיעו להצלחות רבות במהלך לימודיהם. עניין זה ישב אצלי ואצל רבים אחרים בסתירה, שכן האמנתי כי בדרך כלל, קיים פער כמעט בכל תחומי החיים בין הפריפריה ומחוצה לה. בעבודת סמינר זו, אנסה לבחון את שאלת המחקר שלי שעיקרה – האם סיכויו של אדם שגדל בפריפריה להצליח בתחומים בהם בחר לעסוק, נמוכים מאלו של אדם שגדל וחונך במרכז? כאשר ההשערה המרכזית שעולה עוד לפני כתיבת העבודה היא שאפשרויות הבחירה (בכל תחומי החיים) שניצבות בפני אדם שגדל בפריפריה, הן מעטות ומוגבלות ולכן, רבים הסיכויים שלא יצליח לממש באופן מלא את הפוטנציאל הגלום בו.  כשפרסמתי בדף הפייסבוק שאני מחלק שאלונים סגורים על הנושא המדובר, רבים רצו לקפוץ על "המציאה". גם להם אולי, כמוני, היה מה לומר. יכול להיות שעבורם זה הטיפול הפסיכולוגי אותו חיפשו.
כמובן שהובטח לנשאלים שהשאלונים נשארים אצלי (לצרכים פנימיים) והם לא מפורסמים בשמם או בתכנם בשום אמצעי מדיה כזה או אחר. אותם נשאלים נבחרו בקפידה לפי גיל, מוצא ותעסוקה. היה לי חשוב לבנות מחקר שמקיף אנשים מגוונים. בנוסף, ערכתי מספר ראיונות אישיים עם כמה מוותיקי היישוב שעלו ארצה, בנו פה את ביתם והאמינו בלב שלם בחלום הציוני. בעמודים הבאים, אנסה "לצייר" תמונה רחבה יותר וקצת פילוסופית עם דעות מומחים ופעילי שכונות מקובלים, שיענו על השאלה – האם הם חשו מיעוט מדוכא ומוגבל בחשיבתו בשל הריחוק ממרכז ההשפעה והתרבות של ישראל. בנוסף לראיונות האישיים, איעזר כמובן גם בספרות המקצועית שכוללת נתונים מספריים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) על ההבדלים בין המרכז לפריפריה בכל תחומי החיים. אנתח מחקרים איכותניים שבהם נערכה בעבר השוואה בין ערים פריפריאליות לבין ערים במרכז הארץ כשהדגש שלי בעבודה זו יהיה על נושאי החינוך והתעסוקה. בכדי להבין האם חלה התקדמות במהלך השנים למען צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז, נסתייע ב"מרכז אדווה" – שהינו מכון לחקר החברה הישראלית הבודק את השוויון והצדק חברתי במדינה. וכן גם  במכון "ראות" שהינו מודל ארגוני חדשני לחשיבה בתחומי המדיניות הציבורית.
נעיין בחזון של מכון זה – "ישראל משפטים" הקורא להפיכתה של מדינת ישראל לאחת מ-משפטים המדינות המובילות מבחינת איכות החיים של תושביהן. וניקח ממסגרת תפיסתית זו את הרעיון שמדבר על "קפיצת מדרגה לאומית" באיכות החיים, בכל הקשור לאזורי הפריפריה. יעד זה, הפך בין היתר לאחד היעדים הפומביים של ממשלת ישראל במאי 2010.
קריאה נעימה.