פריווילגיה של בישוף רודיגר (1084) הסברים:
–          לשים חומה כדי להגן על היהודים מהמון גס (נוצרים, האנשים הפשוטים), כי יהודים היו עשירים וגם עבדו ההבית באוצה צקופה (למשל תכשיטן, להגן מפני בזיזות.
–          מביאים את היהודים לאירופה מסיבות כלכליות , היה עוני נוראי באותה תקופה והנוצרים רצו להביא את היהודים, ללמוד מהם את מלאכתם, יהודים היו סוחרים, היה להם כסף לשלם מיסים, עושר –          "אדמות שלו" הכוונה של בישוף, שאף אחד לא יכול לגרש את היהודים משם, הם נמצאים תחת ההגנה האישית של בישוף.
–          אחים – נזירים –          מקום נפרד לקבורה – מנטלית היהודים לא עוזבים את המקום שבו הם כבר קברו דור אחד. הם מחפשים לתקוע שורשים, לכן חשוב לתת ליהודים מקום קבורה משלהם, היהודים כקהילה מאוד מיושבים. המיטוס על "היהודי הנודד" קיים משום שיהודים היו מגורשים ממקום למקום והיו נודדים כתוצאה מגירושים אלה. גירוש היהודים מתחיל כ 200 שנה אחרי זה.
–          היהיודים מגינים על עצמם – יהודים מקבלים זכות לשאת נשק, שבאותם ימים הזכות הזאת הייתה קיימתרק אצל אבירים / בני אצולה. בהינתן זכות כזאת ליהודים משווים אותם בזכויות לאצולה.
–          אישור להחזיק מיניקות ומשרתים מלשנו  – הכוונה משלנו – נוצרים, גם נותן ליהודים זכות לתת פקודות לנוצרים, צעד נועז לתקופה ההיא.
–          היהודים התלבשו, התנהגו כמו הנוצרים, אי אפשר היה להבדיל בין יהודי ונוצרי ברחוב (גם דיברו את אותה שפה) –          מותר היה לאישה נשואה יהודיה לרקוד עם גבר אחר שהוא לא בעלה, היהודים מאוד אהבו נשפים.
היה רק כלל לשים מעיל לגבר על הבגד, כי הבגדים של אז היו מאוד הדוקים, וכארש גבר ואישה רקדו היא יכלה להרגיש את ההתלהבות שלו ממנה וזה לא היה צנוע.
ועידת לטרן ה IV (12משפטים) ועידת הכנסיה הקטולית התאספה בגלל הפסדים ממסעות צלב, כפירות באירופה וכו'. החלטות הועידה היו למעשה תחילתה של אינקוויזיציה שפרחה במאה ה מנהל עסקים-16
מתוך 70 סעיפים בהחלטות, 4 סעיפים אחרונים מדברים על היהודים. סעיף
6 8 – יהודים חייבים לשים סימן מזהה על הבגד. (הכוונה לא הייתה לתלאי צהוב, פשוט סימן מזהה כלשהו אחיד לכולם, צבע צהוב בא אחר כך מהאיסלם) מצד אחד היהודים לא מתלהבים מהקביעה זאת, כי זאת קביעה מלמעלה, מצד שני הם לא רואים בזה הפשלה, כי באותה תקופה לכל אביר והנתנים שלו היו סימנים, היה מקובל להסתובב עם סימן מזהה על הבגד.
בתחילת המאה 12-13 נוצרים לומדים מהיהודים את כל המלאכה וכבר פחות זקוקים להם ומנסים להוציא את היהודים ממסגרת הקהילה שלהם. לא ניתן לשנות את חוקי אוגוסטינוסף אבל ניתן לפרש אותם אחרת.
הדבר היחיד שנותר ליהודים לעסוק בו – זה הלוואה בריבית. לנוצרים אסור להללות בריבית ולהרוויח מזה (גם למוסלימים, המקור בא מהתנ"ך אל תלווה כסף לאחיך) אך זאת המלאכה היחידה שנשארה ליהודים ולכן בשלב מאוחר יותר היהודים מצטיירים כמוצצי דם של הנוזרים, הגזלנים, הקמצנים ואלה שמנסים לרושש את העם הפשוט. בכל תמונה שמציירים מאז הסמל המזהה של היהודי – ארנק. הריביות היו גבוהות, כי לא הייתה שום ערבות שהם מתישהו יקבלו את הכסף חזרה.
גטו – תרגום מאיטלקית – מפעל ברזל (וונציה משפטים16) ghetto סנאט וונציה מקבל צו – כל יהודי ונציה הולכים לגטו (היה מקובל באותה תקופה, היה גם גטו גרמני, גטו הולנדי וכו).
המונח בא מאי שעל האי הזה פעם היו מפעל ברזל (גטו באיטלקית) וזה היה השם הנרדף לאי.
באותו אי הקימו שכונה יהודית ומאז בא השם גטו. הבדלים בין גטו לשכונה יהודית:
–          בגטו חייבים להתיישב יהודים, בשכונה עפ"י רצון –          שמירה על הגטו ביי הנוצרים, בשכונה היהודים שומרים על עצמם –          מפתח משערי גטו נמצא בידי פקיד איטלקי, פותח את השער עם הזריחה ונועל עם השקיעה. מי שנתפס מחוץ לשערי גטו בעות הלילה – נענש. בשכונה – באים והולכים מתי שרוצים.
–          בגטו עדיין נשמרת אוטונומיה דתית, יש גם אוטונומיה מנהלתית, אבל נוצרים מתחילים להתערב יותר ויותר. –          עפ"י הכרוניקה, הרבנים קיבלו את הגירוש לגטו בשמחה. הרבנים כמו הנוצרים פחדו מהתבוללות היהודים, הם לא רצו שהעם היהודי יתערבב עם הנוצרים, ובתקופהה היא לרבנים הייתה השפעה מעטה על הקהילה היהודית.  כך שעניים הגטו שירת את האינטרסים של שני הצדדים, היהודים הלכו לגטו בתהלוכה חגיגית כציווי הרבנים.
יחס של יהודים לסביבה בתקופה ההיא, היהודים מתחילים להגדיר את היחס שלהם כלפי חוקי הסביבה (שהם לא חוקי ההלכה).
יהודים צריכים להסביר לעצמם מודע הם חייבם לציית לחוקים האלה. ואז הוציאו פסיקה מהמאה השלישית לספירה, פסיקה של יהדות בבל "דינה כמלכותה  – דינה", הכוונה חוק המדינה – הוא החוק.
כאשר יהודים נמצאים במדינה על בסיס קבוע, הם מצייתים לחוקים של אותה מדינה.
דוגמאות:
–          ריבוי נשים – ביהדות מותר (פסיקה של רבי גרשון)  נצרות – אסור. יהודים מקבלים על עצמם את החוק המונוגמי הנוצרי (אך ורק במדינות נוצריות). במדינות מוסלימיות ממשיכים היהודים להתנהג כרגיך, כולל החוק האישה הזמנית (להבדיל מהאישה הזוטרה). חוק גרשון נגמר מתישהו 2004-2008
–          נושא הפלות: נוצרים נגד, יהודים – לא חד משמעי, יהודים מקבלים את הקביעה הנוצרית יחס של נוצרים ליהודים פרידריך הII – קיססר גרמניה (1194 – 1
5 0) עלילת דם פולדה (1235) זוג נוצרי לפני חג המולד נסע מהכפר שגר בו לעיר פולדה לכמה ימים והשאיר בבית 5 ילדים.
כאשר חזרו ראו בהשית נשרף יחד עם הילדים. הם לקחו את הילדים ורצו לעיר הסמוכה פולדה וסיפרו לתושבי העיר שהיהודים הרגו את הילדים ושמו אתם בשאווה כדי לשמר עד פסח ולקחת את הדם של הילדים ולשים במצות.
במקרה ההמון הזועם מתקע בפרידריך כאשר פרידריךרואה את הגופות הוא אומר "כל מה שנשאר לעשות, זה לקבור אותם"ץ פרידריך מחליט לחקור את העניין. מזמן יהודים שהתנצרו והם מסבירים לא שלא קיים מנהג "לשים דם במצה " גי זה לא כשר. ואז פרידריך מוציא בולה בולה של הפרידריך השני – 1236
Universi Alemannie servi camerae nostrae משרתי העוצר שלנו הבולה באה להגן על היהודים, פרידרי טוען שהיהודים נמצאים תחת הגנתו האישית, תחת חסות קיסר.
אלחר מכן פירשו את המילה servs- כעבד, שיהודים הם עבדי העוצר, ז"א מותר לגרשם ולקחת את כספם. וזה מה שקורה במאה ה-מנהל עסקים-משפטים, מלכי צרפת מאמצים ומפרשים אחרת את האימרה.
אם מסתכלים על ציר הזמן
1 1 –
1 2 – מותר להחזיק נשק
1 3 – הגנה על יהודים בידיים של נוצרים (שללו את הזכות לנשק) מנהל עסקים-משפטים – הסטאטוס של היהודים יורד ונמצא כמעט כמו סטאטוס של העבדים הסטאטוס של היהודים נקרא – דימה – הסותר הם משלמים מס – גיזיה – ואז השליט חייב להגן עליהם.
השוואה בין מעמד היהודים בעולם הנוצרי לבין העולם המוסלימי מעמד היהודים בעולם הנוצרי מעמד היהודים בעולם המוסלימי מבנה החברה הכללית בארצות הנוצריות החברה נתפסת כגוף מיסטי – היא נבראה ופועלת בהנחה אלוהית. החברה מחולקת למעמדות בעלי תפקידים מוגדרים. השמירה על סדר החברה היא חובה דתית, שכן מבנה החברה הוא השתקפות של רצון אלוהי.
כדי לחיות ע"פי צווי דתה הייתה החברה היהודית זקוקה למידה מסויימת של שלטון עצמי והיה להם איטרס לקבל אוטונומיה. מתן זכויות לניהול עצמי ליהודים נעשה באמצעות מסמך משפטי, שקבע כי אסור להתקיף יהודים או לקחת את רכושם, ליהודים יש זכות להתעסק במסחר, רשות להסתובב חופשי בתחום הממלכה, אסור להטביל לנצרות את ילדיהם נגד רצונם ועוד. כפי הנראה הזכות לניהול עצמי של היהודים מעוגנת במסמך מחייב מפי השליט.
גםבארצות האיסלאם קיימה הבחרה היהודית מידה מסויימת של שלטון עצמי. ליהודים הוענקה אוטונומיה משפטית מכוח החוק הדתי. חוק זה הכיר בזכותם של הד'ימים לחיות על פי דיניהם, כל עוד אין הדבר פוגע בדת המוסלימית או במאמיניה. הדין היהודי אסר על היהודים לפנות לערכאות של גויים ודרש התדיינות בבית הדין היהודי, לפי כך התירה המדינה המוסלימית ליהודים להקים בתי דין כאלה לשיפוט בעניינים פנימיים. בארצות האיסלאם הייתה ליהודים אפשרות לנהל את חייהם בעצמם גם בתחומים נוספים. יחס תאולוגי ליהדות וליהודים היחס של הנצרות ליהודים לא היה חד משמעי. מצד אחד הייתה השנאה ליהודים יותר גדולה מאשר אל עובדי אלילים. ומצד שני היה קיים זיכרון השורש המשותף שעצר את הנוצרים מלהשחית את בתי הכנסת בדומה להשחתת מקדשים של אלים קדמונים (דיאנה, יופיטרוס וכו') הנצרות נאבקה עם יהדות על מורשת ורציפות רוחנית-דתית. הנוצרים לא יכלו לוותר על הברית הישנה וגם לא רצו בכך, כי עמי העולם העתיק כיבדו את המסורת, את הקדמות ושנאו את חוסר השורשים בעבר.
אבל עם המשך עלייתה הכוחה של הכנסיה הנוצרית, החלו לטעון שהעם היהודי מעולם לא היה העם הנבחר, הם מצאו ביטוים בתנ"ך ואמרו "העברים היו העם הנבחר ולא היהודים.", טענו ש"אביכם השטן" – הכוונה לאביהם של היהודים, ולא של העברים, וכו'.
היחס הדו משמעי נמשך עד שניסח אבגוסטינוס במאה החמישית הלכה שהיא יסוד מוסד של יחס הנצרות ליהודים. אבגוסטינוס דרש: "הניעמו בחילך והורידמו" – אל תהרוג את היהודים, השפל אותם ורדוף אותם. בראשית שלטונה של דת נוצרית נקבעה תורה של השפלה ללא השמדה פיסית, של קיום אגב רדיפה חברתית דתית.
יסודות יחסו של האיסלאם אל היהודים מושתות בחלקו על גישתו של הנביא, ובחלקם על תנאים שהושגו עם הכיבוש. מוחמד ניסה בתחילה לארגן את הקבוצות היהודיות העיקריות במדינה במסגרת רופפת למדי. לאחר מכן היה איתם בעימות חריף ולבסוף בא לידי הסכם של "כניעה תמורת הגנה" עם היהודים מסביבות שונות. מבחינת האיסלאם העולם מתחלק לשני תחומים: דאר- אל -אסלאם – מעון האיסלאם ודאר –אל – חרב – מעון המלחמה (הכוונה רק לכופרים שהם עובדי אלילים ואותם יש להשמיד או לאסלם). בין המוסלימים לכופרים קבע מוחמד מקום לסוג שלישי של בני אדם: אהל אל-כתאב – אנשי עם הספר, אלה אנשי דתות שקיבלו התגלות אלוהית (הכוונה הן לנוצרים והן ליהודים).האיסלאם המכיר בקטגוריה של "אנשי הספר" כקבוצה ה"מועדפת" של הלא מוסלימים ונותן להם אפשרות להתקיים בתוכו על בסיס של הסדר המבטיח חסות תמורת תשלום מס (ג'זייה). הסדר זה מכונה ד'ימה והנכנסים לתוכו מכונים אהל-אל-ד'ימה.
מעמד משפטי של היהודים כאשר עמדת הכנסיה הלכה והתגבשה לקראת המאה החמישית, עמדו בראש האימפיה הרומית קיסרים נוצרים, אשר פעלו מתוך מערכת חוק ומשפט משוכללת שירשו מקיסרים של הרומא האלילית.
ברומא האלילית היה ליהדות מעמד של דת מותרת. הקיסרים הנוצרים גם הם הוציאו צווים המתיחסים למעמד היהודים.
לדוגמא, ציטוט מתעודה שפורסמה בשנת 393: "נקבע במידה מספקת, שכת היהודים לא נאסרה ע"י שום חוק ולכן אנו מודאגים שכנסיותיהם נאסרו במקומות מסויימים".
תעודה אחרת משנת 396 קובעת חופש כלכלי מסוים ליהודים "שום אדם שאינו מדת היהודים לא יקבע את שער המחירים ליהודים כאשר הם מציעים את סחורותיהם למכירה", ועוד. מניתוח של תעודות שונות שפורסמו ע"י הקיסרים קונסטנטינוס, תיאוקוסיוס, ארקאדיוס והונוריוס החל משנת 339 ועד שנת 423, משתמע כי במהלך המאה הרביעת ובתחילתה של המאה החמישית היו ניסיונות לפגוע בקיומם של היהודים בתוך האימפריה שנעשתה נוצרית, וניסיונות אלה באו לידי ביטוי בעיקר בפגיעות בבתי כנסת.
הקיסרים הנוצרים לעומת זאת הדגישו כי קיום היהודים מעוגן בחוק. הקיסרים לא עודדו מגמות שמטרתן לשלול מן היהודים את זכויותיהם, אלא השתדלו לרסן מגמות כאלה.
בנוסף, מניתוח של אותן תעודות אפשר להניח כי מעבר לזכותם של היהודם להתקיים יש להם זכות לניהול עצמי של. לקובץ חוקים (תעודות) אלה היתה השפעה מכרעת על מעמדם של יהודים בארצות הנוצריות לא רק בסביבות התקופה ה"ישנה", אלה גם לאחר מכן באירופה הקטולית של ימי הביניים.
בשנים 634-644 לספירה שלט עומר אבן אל ח'טאב, הח'ליף השני של האיסלאם. יחסו לאהל אל ד'ימה היה סובלני ביותר וידוע כי מספר ד'ימים שימשו בפקידות שלו בתפקידים בכירים. למעשה, עד כ-70 שנה לאחר מותו לא היו תלונות כלשהן על הגבלות שהוטלו על אהל אל ד'ימה. הנוסחאות הראשונות של התקנות המיוחסות לעומר אבן אל ח'טאב מצויות רק מן המאה ה-8 (כ-משפטים0 שנה לאחר מותו) ונקראות תקנות עומר.תקנות עומר מורכבות מכמה סוגים שונים:
מצד אחד, תקנות עומר מדברות על הבדלים ברורים של הד'ימה מן המוסלימים ועל עליונות של האיסלאם (ההבדל בלבוש, האיסור לבנות בית תפילה גבוה יותר מן המסגד, איסור ללמד קוראן ומצד שני איסור לעצור קרובים של היהודים שרוצים להתאסלם ועוד). מצד שני יש תקנות שמטרתן למנוע פגיעה בדת האיסלאם או במאמיניה (כמו האיסור לרמות בסתר את המוסלימים). היהודים על פי תקנות אלה יישפטו על ענייני ירושת מתים על פי חוק הדת המוסלימי, וחוקים האדמיניסטרטיבים ישתוו עם החוקים הנוגעים במתי המוסלימים. אסור ליהודים לחגור חרב וכך אין הם יכולים להגן על עצמם, אך מצד שני – כל מי שמשלם ג'זייה נתון להגנתו של השליט.
ארגון הקהילה .
בין היהודים לסביבתם בארצות נוצריות הדתת לא מצביעה בבהירות על דרך להסדר רשמי של מגע עם היהודים. הפתרון שמצאו באירופה מתבסס על המנהגים שקיבלו מן האימפריה הרומית.באירופה היהודים נקראו אנשי עוצרה  הזיקה בין יהודים לשררה בארצות האיסלאם היא זיקה של תלות. שני צדדים, האחד בעל כוח (השלטון המוסלימי) והשני זקוק להגנה (היהודים) קושרם ביניהם קשר מחייב: החזק מענקי לחלש ביטחון ומקבל עבור זאת תמורה כספית. שני הצדדים קשורים אמנם בהתחיבות הדדית, אך ללא ספק אין זו התחייבות של שני צדדים שווים. כל הסדר בין היהודים לבין השררה מחייב לקבל אישור דתי. לפי כך, יש בשאלה זו בהירות מסויימת: צד אחד משלם, צד שני המקבל תשלום חייב להעניק חסות.
תדמית היהודים בספרי קודש בברית החדשה" למושגים יהודה, יהודי, יהדות יש צביון פוליטי וסוציולוגי, הם מציינים בעיקר השתייכות לעם, וכן את האנשים אשר פונים ליהדות וחיים על פי מנהגי יהדות.עם הזמן, הנצרות נוקטת עמדות יותר ויותר קיצוניות נגד היהודים. לעיתים היא מסתמכת על דברי הנביאים "הם לא טובים בעיני האלוהים ונלוזים לפני כל אדם". את הדרך הקיצונית ביותר נוקטים כתביו של יוחנן השליח. מסתמן בהם רצון לנתק את הנצרות לגמרי מן היהדות. לאחר חורבן בית המקדש חל קיטוב בעמדות הכיתות השונות ובמיוחד בעמדות הנוצרות והיהדות. עמדת הנצרות באותה תקופה מצדיקה את ההבדל מבחינה חברתית ומשפטית "ויאמר אליהם (ויש ליהודים) אתם משוכני מטה ואנו משכני מעלה, אתם מן העולם הזה, ואנו איננו מן העולם הזה".
מוחמד גילה יחס של כבוד רב לעמים בעלי ספר מקודש. לפי תפיסתו רשומים כל דברי האלוהים גם בספרים אלה (תנ"ך וברית החדשה). בתחילת דרכו ניסה מוחמד לכבוש את לב היהודים.בתקופה שהיה במדינה הכיר מוחמד את היהודים מקרוב ובהדרגה מתח קו מפריד בין עמי הספר לבין קהילת האיסלאם. בדבריו בולטת נימה של בוז" ספריהם מזוייפים, ויש בין היהודים כאלה שכלל לא מכרים את ספריהם". הוא מאשים את בני ישראל בכך שפנו עורף לאלוהים. בתקופה בה התייאש מוחמד מן היהודים, הוא החל לכנות אותם בשם "אל יהודי" ואילו בביטוי "בני ישראל" השתמש רק לכינוי אבותיהם התנ"כים. יחסו של מוחמד ליהדות, להבדיל מיחסו ליהודים נשאר חיובי, אבל הוא בכל זאת ניסה לקרב ולמשוך את היהודים למחנה שלו.
מאפיינים של התקופה החדשה:
שינוי מדיני:
 עד מאה משפטים יחסים בין מלך לנתינים היו יחסים של סניור – ואסל – יחיסם אישיים, הבנויים על כבוד הדדי. השבועה של אביר למלך היתה משהו אישי והיה מדובר על אוטוריטה אישית. הרבה מן היחסים היה תלוי באישיות של המלך. בתקופה הפאודלית השלטון היה מפוזר. בתקופה החדשה יש שלטון אבסולוט (שלטון ריכוזי), כאשר המלך – ראש מדינה כל יכול. מדובר במונרכיה אבסולוטית והמלך נמצא בראש הפירמידה, הוא מעל החוק. דוגמא קלאסית – לואי מנהל עסקים. שפיתח את המונרכיה האבסולוטית. מייחסים אליו את המשפט המפורסם – "מדינה זה אני" leta se mue. ורסאי – סמל של שלטון ריכוזי.
מרקנטיליזם:  תורת הכלכלה החדשה שפותחה ע"י אדם סמיט (במאה ה18). בין היתר כתב ספר "עושר העמים" אדם סמיט הגדיר מה זה כלכלה בריאה של המדינה.
א.      מדינה תריכה לאפשר שוק חופשי ויחד עם זאת לפקח מעל, במיוחד צריכה לסדר כל מה שפרט לא מסוגל ולא יכול לראות, כדי שהשוק לא יהיה פרוע.
ב.      עושר של המדינה נמדד ע"י כמות זהב ואבני חן שנשמרים בה (עוצר, מאגר זהב) ג.       מדינה צריכה לדאוג לכך שיהיה יותר יצוא מאשר יבוא. יצוא מכניס יותר כסף הביתה. נותן תנופה לשוק המקומי ד.      חוקים נגד מותרות (דברים לא נחוצים), להבדיל מתקופה של ימי הביניים , כאשר המראה החיצוני קבע הכל פרוטסטנטיזם: עדו סימן היכר של התקופה החדשה. מייסד הפרוטסטנטיזם – מרטין לוטר במשפטים17. היה איש חילוני, יום אחד הסתובב בשדה וברק פגע בעץ שהוא הסתתר תחתיו, חשב שזה אות אלוהים וחזר בתשובה. כבר כנזיר מרטין לוטר ראה את התופעה של מכירת האינדולגנציות (שטר מחילה)  והתנגד לה.
בשנת משפטים00 כנסיה רצתה לשפץ את כנסית הסן פטרו ברומא והיתה נואשות זקוקה לכסף. הכניסיה מתחילה למכור אינדולגנציות. הרעיון מאחורי זה – אם מישהו מת ללא וידוי, או תינוק שהלך לעולמו לפני טכס הטבילה, הנשמות של אנשים כאלה מגיעות למו פרוזגור ומסתובבות שם ללא מנוחה. ואז התחילו להציע לקרובי משפחה של המתים לקנות מקום בגן עדן. (לחלק חסד כי בנצרות יש המון קדושים). ואז בהדרגה התחילו למכור אינדולגנציות לאנשים חיים, הרוצים לכפר על חטא, שאפילו עוד לא נעשה. במאה ה16 כל העניין הזה התפתח מאוד ויצא מההקשר. התחילו למכור אינדולגנציות בשוק, ומחירה היה תלוי בגודל החטא. הכנסיה הפכה את זה לעניין מסחרי. מרטין לוטר התנגד נמרצות וכתב 95 תזות והדביק על דלתות הכניסה במשפטים17. זאת הייתה התחלה של תנועה, כי לוטר יצא בגלוי נגד הכנסיה ונגד האפיפיור ונגד האימרה המפורסמת "בלי כנסיה אין ישוע" הכנסיה ראתה את עצמה כמתווך בין המאמין הפשוט לאלוהים. המאמינים לא יכלו לפנות לאלוהים באופן ישיר. שלושה עקרונות של פרוטסטנטיזם: א.      רק כתבי קודש: עד התקופה ההיא כל הכתבי קודש היו בלטיני ובן אדם פשוט לא יכל לקרוא אותם. כדי ליישם את העקרון הראשון, לוטר מתרגם את כתבי הקודש מלטינית לגרמנית, כדי שיהיו נגישים לכולם. (הכנסיה הלוטרנית בגרמניה). אחרי שלוטר תרגם את כתבי הקודש, הוא נבהל כי אנשים התחילו לתת פירושים משלהם ולא תמיד נכונים למה שהיה כתוב. ואז לוטר אסר את זה.
ב.      רק אמונה ישרה: רק אמונה ישרה באלוהים יכולה להביא בן אדם לישועה, לא צריך מתווך. בן אדם יכול להגיע לגן עדן בכוחות עצמו.
ג.       רק חסד: רק אלוהים יכול לחלק חסד ומחליט לבד למי לחקל.
הגורל נקבע מראש מרגע שבן אדם נולד.    וכך יש זרם חדש בנצרות המבטל את מתווך בין אלוהים לבין המאמין וקובע כי בן אדם מוצלח – זהו בן אדם המצליח בעסקים. סודות התורה בורגנית. לוטר מבטל את כל החגים הקטולים, למאט ימי ראשון וחגים גדולים (פסחא, חג מולד). להבדיל מקטולים, הלבוש של פורטסטנטים מאוד צנוע, הם לא מבזבזים כסף על מותרות. לא מבלים בימי ראשון.לוטר חשב שאם הוא יבטל את החגים וכו', זה יקרב את היהודים לכנסיה הלוטרנית והם יתנצרו. זה יוכיח כי פרוטסטנטיזם יותר טובה מנצרות קטולית. זה לא קרה, ואז במשפטים42 לוטר מוציא ספר "על יהודים ושקריהם". לוטר כנראה לא היה שפוי לגמרי.  אחד הרעיונות שלו היה ששטן גר בחדר הסמוך והשטן מפריע לו, אחר כך הוא הך את השטן ליהודים שמפריעים לו. נאצים בתחילת דרכם לקחו את הרעיון מלוטר. תחילתם של מדינות פרוטסטנטיות  בגרמניה. המלחמה נגד קטולים ופרוטסטנטים נגמרת במשפטים55, נחתם הסכם באוטסבטרג שמסכם כך : של מי השלטון – שלו הדת. אחר כך הפרוטסטנטיזם מגיע לשוויץ (קלוויניזם), ואז לצרפת (מלחמה בין הוגנוטים לקטולים בתקופת הרישליה). באנגליה הפרוטסטנטיזם נהפך לכנסיה אנגליקנית ע"י הנרי ה8. הנרי ה8 מבטל את שלטון האפיפיור (בגלל שאפיפיור לא רצה לבטל את הנישואין שלו עם קטרין מארגון) והחליט שהוא יעמוד בראש הכנסיה. השינוי השני שעשה הנרי ה8 – ביטול מנזרים. משפטים10 – עלילת דם הוסטיה – עלילת לחם הקודש.אם לחם הקודש הופך לבשר של ישו זה יכול להתפרש בקניבליזם פולחני.  היהודים היו מגורשים ומוחזירם עד מאה ה17.
במאה ה17 מתחילה גישה חדשה – יהודי חצר (יהודי ועוד 1), מזמינים יהודים עשירים. קהיליה יהודית מעתיקה את הערך הביורוקרטי של השלטון האבסולוטי.
יש שתי קבוצות של יהודים במאה ה17:
עשירים (נשי חצר) והשוהים הבלתי חוקיי. שונים ברמה סוציואקונומית, תרבותית. יהודי חצר מתלבשים כמו נוצרים וחיים כמו אנשי החצר, סממנים יהודיים נעלמים לאט לאט. זאת אוכלוסיה שעם הזמן רואה את עצמה כאוכלוסיה מקומית (למשל יהודי גרמניה).
הקבוצה השניה – השוהים הבלתי חוקיים –  שומרי מסורת. לבושים עפ"י האופנה היהודית, סימן יהודי על הבגד, כיפה, קהילה מאוד סגורה. רעיונות ההשכלה:
הוגי דעות שונים: רוסאו, דידרו, מונטסקיה במחצית השניה של המאה ה 18 עקב התעניינות הולכת וגוברת בעולם המדעי מספק הוגי דעות כותבים אנציקלופדיה. המחבר העיקרי דידרו. אנציקלופדיה עוסקת בתחומי המדע, האומנות והמלאכה, מכילה 35 כרכים, 71818 מאמרים. האנציקלופדיה הראשונה בתחומה.
(1751-1780).
עד לפני תחילת תנועת ההשכלה, הבן אדם נחשב למשכיל אם היה יודע תאולודיה. אחרי זה בן אדם חייב לעסוק בספרות, מדע, אומנות וכו'.
מתחילים לדבר על המדינה הנאורה , על היחס של מדינה לנתיניה. מתחיל בפסרי – סלון – שילוב בין רעיונות ההשכלה לבין תענוגות החיים. מתפשט בהדרגה לגרמניה, אוסטריה. אחד מהמפורסמות מחזיקות הסלון הגרמני – הנרייטה הרצ (1764-1847), יהודיה שהתנצרה בסוף. פילוסוף נוצרי – לסינג (1729-1821), חבר של מוזס מנדלסון, כתב מחזה "הנתן החכם".
מוזס (משה) מנדסלון – 1729-1786
נולד בגרמניה למשפחה עניה, אך משכילה. בגיל 20 וצת עובר לברלין כדי ללמוד שפות, ספרות, מדעים, פילוסופיה. עובד כמורה, פקיד בבנק, עד שמתפרסם כפילוסוף. חבר של פילוסוף גרמני לסינג. משתתף הרבה בסלונים, נהיה יותר ויותר מפורסם וידוע. מכירים אותו כפילווסף גרמני וככה הוא רוצה להיראות בעיני הציבור. מנדסלון רואה את עצמי כאיש תנועת ההשכלה מצד אחד מצד שני לא מתכחש ליהדות שלו. הו לא רוצה להיות מזוהה עם הנישה היהודית בלבד ורוצה להינות משני העולמות. הנוצרים דווקא מעוניינים לדון איתו בבעיות היהדות ורואים בהתנהגות של מנדסלון צעד אחרון לכיוון ההתנצרות. ל'פטר (פילוסוף גרמני פרוטסטנטי) דורש ממנדלסון או להתנצר או הסברים להתנהגותו. הנוצרים לא מוכנים להניח למנדסלון להיות בין לבין ורוצים שהוא ינקוט עמדה. מנדסלון כותב מספר מאמרים (מכתבים גלויים) לל'פטר שהוא נשאר יהודי, שהוא בעד סובלנת דתית. הדגש בעיקר על סובלנות ושכלאחד יאמין באמונת אבות (אמונה שהוא חונך בה). מבדלסון מבין שיש לו אחריות לא רק כלפי בספרות הגרמנית, אלא גם להשכלה בקרב הקהילה היהודידת. מנדסלון מחליט לתרגם את ספרי התורה לגרמנית ולכתוב אותן באותיות בעברית, כדי שהיהודים יוכלו ללמוד גרמנית.
יחסים של מנדלסון עם דום (פילוסוף והיסטוריון גרמני). דום רוצה להגן על יהודי חבל אלזס ועל כלל יהודי גרמניה מפוגרומים וכו'. דום יוצא נגד דעות קדומות, רוצה שליהודים יהיו זכויות כמו לשאר נתיני הממלכה. הוא מאשים את הנוצרים במה שקורה ליהודים. אבל מבחינת דום, היהודים גם הם צריכים להשתנות. הקהילה היהודית צריכה לעזוב את המסחר שהיא עוסקת בו, ולעבור לעסוק בחקלאות / תעשיה, כדי ליצור משהו. כי רק מי שהיוצר דברים נחשב לבן אדם מוסרי. למנדלסון מפריע שדום אל נוכן לקבל את היהודים כמו שהם, הוא טוען שיהודים לא צריכים להשתנות, הם לא בחרו לעסוק במסחר, זה נכפה עליהם. ב1783
כותב ספר "ירושלים" ומסכם את הדעות שלו.
מנדלסון מדבר על היחס בין דת למדינה. הוא טוען ששני המוסדות אלה פועלים בשיטות שונות, אבל יש להם אותה מטרה – ליצור אש טוב יותר. המדינה פועלת באמצעות חוקים, משטר, מסגרת ואילו הדת פועלת באמצעות שכנוע וחינוך. גם מדינה וגם דת צריכים להיות סובלניים, בנוסף מנדלסון אומר שהיהדות היא דת גאונית יותר, דת אידאלית יותר.  יהדות היא דת סובלנית, לא קובעת לאחרים מה לעשות ואיך להיות. יהדות היא דת הגיונית, בנויה על שכל ישר. נצרות בנויה על ניסים.
יהדות היא דת של ידיעה ונצרות היא דת של אמונה. יהדות היא דת מוסרית יותר.