תוכן העניינים

1 .  מבוא
– 2
2 .  מעמד האישה באיראן אחרי המהפכה – 3
·        באופן כללי – 3
·        בתחום הקולנוע 4
3 .    מאבק הנשים נגד אי השוויון לאחר המהפכה — 6
·        באופן כללי — 6
·        בתחום הקולנוע — 8
4 .    תדמיתן של  הנשים בקולנוע האיראני אחרי המהפכה – 10 5.    האישה כפי שמוצגת בסרטי הקולנוע האיראני אחרי המהפיכה – 11
·        הסרט "המעגל" (2000) – 11
·        הסרט "עשר" (2002) – 12
·        הסרט "פרספוליס" (2007) – 12
2 .    סיכום – 13
3 .    בביבליוגרפיה – 16
מעמדה של האישה באיראן הפטריארכאלית היה נחות, הפוליטיקה האיראנית הייתה רוויה בזלזול בנשים והמנהיגות האסלאמית הדתית כפתה עליהן איסורים והגבלות שמנעו מהן להתפתח בחיי היומיום. עולמן של הנשים באיראן מוצג "כבית כלא ללא אפשרות בריחה", לאישה אין ייצוג הולם באף תחום בחיים, חוץ מביתה, וגם שם הגבר אומר את המילה האחרונה.
בעבודה זו אבחן את מעמד האישה באיראן לפני ואחרי המהפכה, משנת  1926 תקופת  השושלת הפהלווית ועד למהפכת חומייני בשנת 1979, ואבדוק האם הצליחה האישה האיראנית במאבקה נגד אי השוויון לחדור גם לתחום הקולנוע ולשנות את תדמיתה בסרטים האיראנים שהיו זירה גברית.
כדי לענות על שאלת המחקר אסקר  את מעמד האישה באיראן לפני ואחרי המהפכה. אפרט  את מאבקן נגד אי השוויון ואתמקד בניסיונן להשתלב בתחום הקולנוע כשחקניות  וכבמאיות, על מנת להביע את דעתן וכדי להראות את "תמונת המצב" האמיתית באיראן, מנקודת מבטן. לפני המהפכה בין השנים 1947
– 1970 הקולנוע היה ברובו מסחרי, הוא היה רווי בריקודים, מוסיקה, דרמות פשטניות וגרסאות של סרטים מערביים פופולאריים.But it also brought about the possibility of an independent national cinema.
המהפכה שפרצה בשנת 1979
שינתה לרעה את מעמד האישה בחיים ובקולנוע. האייתוללה חומייני החזיר את חוקי האסלאם הנוקשים שהגבילו את חופש הנשים וזעזעו את מעמדן והתפתחותן. נשים התקשו להשתלב בתחומי התעסוקה כולל בבימוי ובכתיבת תסריטים, וגם אלו שנלקחו כשחקניות, הוגבלו בתפקידן בלבוש, ובחשיפת הפנים, והן הוצגו בסרטים כנשים כנועות, נחותות, לא משכילות, שנועדו להיות קניין הבעל. על מנת לבדוק האם הצליחה האישה האיראנית לשנות את תדמיתה בסרטים האיראנים, בחרתי במספר סרטים איראנים אשר בכל אחד מהם מוצגת דמותה של האישה באופן שונה, בדומה למצב הנשים באיראן. חלק מהנשים מושפלות, לא מלומדות, עקרות בית קשות יום, נשלטות ומפוחדות. והאחרות פמיניסטיות, אינטלקטואליות, לוחמות לשוויון ולשינוי מעמדן בחברה האיראנית. כך לדוגמא סרט "המעגל" של ג'פאר פנאהי, שנכתב בשנת 2000 משקף את מצוקות הנשים ומציג את מעמד האישה בחברה האיראנית תחת המשטר האסלאמי הנוקשה, בו ניתנת עדיפות לבן זכר מרגע הלידה, ואילו הבת מרגע לידתה מקבלת את חותמת הנחיתות. בסרט "עשר" (2002) של הבמאי עבאס קיארוסתאמי, מציג את היחס המשפיל לאישה ואת החברה האיראנית  שייעדה לנשים תפקיד שולי ונחות בחברה. ואילו בסרט "פרספוליס" (2007) שנכתב על ידי מרג'אן סטרפי, יש שינוי מהותי. בסרטה הנשים משכילות, חכמות ודעתניות. סטרפי שמה ללעג את הרפובליקה האִסלאמית באיראן, ויצרה סרט פוליטי פמיניסטי על התבגרות נשית בצל המהפכה והמלחמה, ומציגה בחורה דעתנית שאינה נכנעת למוסכמות.
אבהיר בעבודתי כי התקדמות מעמד האישה בחיים מוצלב עם התקדמותה בסרטים: רוב הסרטים מציגים את מערכות היחסים בין הגברים כשליטים לבין הנשים כנשלטות. עם הזמן הכניסו לסרטים גם את התרבות והמסורת עם נימה של ביקורת נגד הממשל, והתחילו להפיק סרטים עם אמירה חברתית נוקבת כלפי חוסר השוויון והשפלת הנשים. בסופו של דבר ניתן יהיה לראות כי למרות "משטרת המחשבה והצנזורה" שהביאה עמה המהפכה האסלאמית בראשותו של חומייני, מאבק הנשים לשוויון שמנוהל על ידי נשים דעתניות באיראן, הוביל למציאת דרכים עוקפות, בהן יכלו לספר את סיפור חייהן הקשה של  הנשים באיראן.