עם הקמתה של התנועה הציונית ב-1897 החלו יהודים רבים להאמין כי הפתרון לבעיה היהודית באירופה מצויה בפתרון טריטוריאלי עצמאי ליהודים. עובדה זו הביאה לפילוג בקרב העם היהודי בסוף המאה התשע-עשרה למן תחילתה של מלחמת העולם השניה. העם היהודי התחלק לשני זרמים עיקריים, מחד יהודים ציוניים שהאמינו בפתרון מדינה לאומית לעם היהודי ומאידך יהודים אנטי ציונים שסברו כי מלחמה על זכויותיהם של היהודים במקום מושבם הוא הפתרון לבעיה היהודית. בפולין, המדינה בה אעסוק בעבודה זו, הפילוג על רקע הציונות ניכר היטב, מחד גיסא מפלגות כמו פועלי ציון והרוויזיוניסטים שהיו ציוניות ומאידך גיסא מפלגות כמו הפולקויסטים ומפלגת הפועלים היהודית- הבונד שהיו אנטי ציוניות. וויכוח זה הקשור בציונות ניתן לייחסו גם אל יחסם של יהודי פולין אל מולדתם הפולנית , משום שכאשר יהודי רואה את עצמו כיהודי פולני הוא מבקש להראות כי מולדתו היא פולין ושם הוא מעוניין להישאר בניגוד ליהודי שמגדיר את עצמו כיהודי שאמנם חי כרגע בפולין אבל לא רואה את זהותו הלאומית כפולנית. המפלגה בה אעסוק במסגרת עבודה זו תהיה מפלגת 'הבונד', מפלגת הפועלים הסוציאליסטית היהודית. אשתמש במצעה של התנועה ובאירועים מרכזיים שהתרחשו בפולין בין שתי מלחמות העולם בכדי לענות על השאלה המרכזית בעבודה והיא: האם היהודים שחיו בפולין ראו את עצמם כיהודי פולין ובאיזו מידה ניתן לדבר על זהות יהודית כוללת של יהודי פולין? הרי היו קיימים זרמים רבים בעלי אידיאולוגיות שונות.
השיטה בה אשתמש תהיה על ידי ניתוחם של מקורות משניים העוסקים במפלגת 'הבונד' ובמקביל אנתח גם מקורות ראשוניים שיוכלו לשפוך אור ולאשש את התיאוריות השונות המתוארות במקורות המשניים. ובנוסף אתייחס גם להיבטים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים של הציבור היהודי שחי בפולין בין מלחמות העולם.