"מה זה פה, אצ'קלונה?" המזרחי כישראלי המכוער במערכוני "הפילוסים" עבודת סמינר במסגרת הקורס "תקשורת כתרבות"
תוכן העניינים

1 .   מבוא                                                                 עמ' 3
2 .   סקירת ספרות
1 .    השסע העדתי בישראל ו"ישראליות מזרחית"                           עמ' 5
2 .    אתניות בטקסטים טלוויזיוניים                                                  עמ' 7
3 .    הומור וסאטירה                                                                        עמ' 9
4 .    השסע העדתי וסאטירה – המזרחי כישראלי המכוער            עמ' 11
3 .   שיטת המחקר                                                     עמ' 12
4 .   ממצאים
1 .    ניתוחי המערכונים                                                                    עמ' 13
2 .    סיכום הממצאים                                               עמ' 21
5.   דיון                                                                    עמ' 22
6 .   סיכום                                                        עמ' 25
7.   ביבליוגרפיה                                                       עמ'  27
8 .    נספח – קישורים למערכונים                         עמ' 29

1 . מבוא
במערכון "הפילוסים בוחרים את הכנסת" (או "עם ישראל יוצא להצביע"), שימי מוצא את תמונת המחזור של החבורה, בעת שהם באים לבית הספר התיכון בו הם למדו כדי להצביע בבחירות. החבורה, המורכבת משימי, דקלה ופילוס, מאתרת את התמונות בשחור לבן של "ש. בכור", "ד. בוטפיקה" ו"פ.
גבריאל" תחת כיתת "מלונאות רכב". השלושה צוחקים בפראות, מה שמביא את יו"ר הקלפי, אותו היו משפילים במהלך הלימודים, להשקיט אותם.
חצי דקה זאת מהמערכון למעשה יכולה להוות מראה טובה על החברה הישראלית, השסע העדתי והאופן בו כל אחד מהצדדים, האשכנזי והמזרחי, או לחילופין יושב ראש הקלפי והפילוסים, תופסים אחד את השני. שלושה אנשים עם שם משפחה מזרחי מאתרים את תמונתם בכיתת חינוך מקצועי, שאפילו שמה לא נהגה נכון, ועושים רעש בקלפי. מולם, אשכנזי רהוט בעמדת כוח. כל אחד מהצדדים רוכש בוז לצד השני – יושב ראש הקלפי לא מעריך את חוסר התרבות, חוסר הכבוד לקלפי וההתנהגות הבוטה של הפילוסים, המזרחים.
מצידם, הפילוסים לא רוכשים שום הערכה לפורמליות המעונבת של יושב ראש הקלפי האשכנזי, "בת-ים בתיה", ומפגינים בוז מוצהר כלפיו. אע"פ שהסמכות הפורמלית היא של יושב ראש הקלפי, הרי שכל עוד האינטראקציה היא רק בינו ובינם, הפילוסים משפילים אותו וימי התיכון חוזרים. הדבר היחיד שגובר על הפילוסים זה חיקוי של התנהגותם הבוטה, מה שבא בדמות מורתם מתקופת התיכון, צילה.
כשרעיון העבודה נהגה אצלי לראשונה, הנחתי הייתה שמערכוני "הפילוסים" לועגים לסטריאוטיפ המזרחי באופן חד-משמעי, מציגים אותו כשריר וקיים במציאות ומגנים אותו. כשהתחלתי לבחון את המערכונים, ראיתי שלא ניתן לקבוע זאת בנחרצות – כפי שהתיאור של התרחשות זו במערכון הבחירות מראה, המערכונים הללו לועגים לשני הצדדים – הן המעונב והאשכנזי, והן חסר התרבות והמזרחי. נדמה כי שני הצדדים במערכון זה כלל לא מדברים באותה שפה. אולם אף מעבר לכך שהמערכונים לועגים לשני הצדדים, עוד נקודה אחת בולטת בהם – ההצלחה של הפילוסים במעשיהם כל זמן שלא מובאת לפניהם התנגדות כוחנית. יושב ראש הקלפי לא יודע להתנהג כמו הפילוסים, ולכן סופו להיזרק לפיר מעלית. מורתם לשעבר יודעת להתנהג כמוהם בגסות, ולכן היא מסיימת כשידה על העליונה וכשהפילוסים עושים כדבריה. מדובר על תמונה מורכבת יותר מזו שציפיתי למצוא תחילה, כזו המודעת לעצמה, מודעת לנראוּת המגוחכת לעתים של שתי נקודות הקיצון על הציר הסטריאוטיפי המדובר: האשכנזי המתורבת מצד אחד של הציר, והמזרחי חסרת התרבות מצדו השני. תמונה זו היא תמונה רב-משמעית, רבת מעגלי פרשנות, כזו שבו בזמן מהללת את הסטריאוטיפ המזרחי, מגנה אותו ואף מפריכה אותו. ניתן לדמות זאת למראה, שכל זווית הסתכלות עליה מקנה השתקפות אחרת לגמרי. כלל לא ברור האם הפילוסים הם הטובים או הרעים, דמויות שמזדהים איתן או מוקיעים אותן, ובכלל בעד מי אנחנו אמורים להיות – בעד יושב ראש הקלפי, או בעד הפילוסים שמתעללים בו.
אם כן, הנושא שבאתי לבדוק בעבודה זו הוא אופן הייצוג של המזרחים במערכוני "הפילוסים" בתוכנית "ארץ נהדרת", תכנית הבידור המצליחה של קשת. מדובר על סדרת מערכונים שהתחילו בעונה הרביעית של התוכנית, המשיכו במתכונת מצומצמת בעונה החמישית ואז חזרו בפורמט מעט שונה (הפילוסים מארחים) בעונה השישית. במרכז המערכונים עומדת חבורה של שני גברים ואישה, כולם מאופיינים כמזרחים.
בעוד רק לאחת הדמויות במערכונים אלה קוראים פילוס, ולראשית למעשה קוראים שימי, השם שהוטמע לחבורה בקרב הקהל וכן בתוכנית עצמה הוא "הפילוסים". הפילוסים מתנהגים בצורה בוטה ומאופיינים כמחוללי צרות קבועים, אך למרות זאת אלה הם מערכונים קומיים מעל לכל, והפילוסים מהווים דמויות שהתחבבו על הקהל.
את המערכונים אותם בחנתי לקחתי מהעונה הרביעית, ומדובר על מערכוני חוץ שמציבים את הפילוסים באינטראקציה עם החברה הישראלית על רקעים משתנים. את המערכונים הללו ראשית תיארתי בקצרה, ולאחר מכן בחנתי אותם לפי קריטריונים שונים: ההתנהגות של הפילוסים, טיב ההופעה שלהם, האינטראקציה שלהם עם שאר החברה, אופן דיבורם, וכן הסטטוס המרומז שלהם.
השערת המחקר המקורית, כאמור, הייתה שמערכוני הפילוסים מביאים ייצוג שטחי, סטריאוטיפי ושלילי של העדה המזרחית. כזה שממצב את המזרחים בחברה הישראלית כנושאי הדגל של תופעת "הישראלי המכוער", ומוקיע אותם. הייצוג כפשוטו של המזרחים במערכונים אלה, כפי שהם באים לידי ביטוי בדמויות הפילוסים עצמם, אכן תואם את השערת המחקר – הפילוסים מתנהגים בעקביות בצורה בוטה, שלילית, אגואיסטית ומכוערת, וזאת בניגוד מוחלט לאחרים הנקרים בדרכם, אשכנזים ברובם הגדול. אולם הסתכלות עמוקה יותר, כזו המכירה באופיים החמקמק של ההומור והסאטירה, וכזו המכירה ברב-משמעיות ובמעגלי פרשנות רבים, מביאה להכרה בכך שלא ניתן לאשש את ההשערה לגמרי – הייצוג של המזרחים ב"פשט" הוא אמנם סטריאוטיפי, אבל המסר שמועבר יכול להיות גם כזה המפריך את קיום התופעה במציאות ומנתק את הקישור בין המזרחי לישראלי המכוער, או כזה שדווקא מצדד בישראלי המכוער, ומבקר את כל מי שמגביל את עצמו בהתנהלותו היומיומית.
סוגיית השסע העדתי עלתה לאחרונה שוב לראש סדר היום, עם סדרתו של אמנון לוי, "השסע העדתי". התזמון מקרי, אך העבודה בהחלט מתקשרת לדיון הציבורי שמתקיים כעת (קיץ 2013) סביב סוגיה זו – יש הטוענים, כמו אמנון לוי, שהשסע העדתי קיים ונוכח בכל, ויש הטוענים שמדובר על שד שקיים אך ורק בדיונים עליו, ובפועל הוא לא נוכח בשום דבר. גם עבודה זו מתחבטת עם השאלה האם השסע העדתי מתקיים במערכונים ומייצג תופעה רחבה יותר מחוצה להם, או שמא מדובר על קומדיה שצוחקת על חשבון הגווייה של השסע. ישנן עוד אינספור פרשנויות אפשריות רבות לסוגיה זו. קטונתי מלפתור אותה, אך זהו ניסיוני לבחון אותה בזעיר אנפין, על רקע אחת ממדורות השבט האחרונות שלנו:
"ארץ נהדרת".