מבית לאומי למדינה בדרך הקורס סוקר את תולדות העם היהודי מ- 1917 עד 1939.
הקורס עוסק ביישוב היהודי בא"י המכונה "היישוב".
היישוב היהודי הוא מיעוט קטן שחי לצד אוכלוסיית רוב ששונה ממנו בהרבה מאוד מובנים. ב- 1917 זהו מיעוט נורא קטן.
שתי האוכלוסיות הללו נבדלות אחת מהשנייה בשתי ממדים: בשוני ובנבדלות. השוני המהותי והמובנה בין שתי האוכלוסיות הוא שהאוכלוסייה היהודית בארץ מקורה מזרח אירופה. האוכלוסייה הערבית היא אסיאתית, ויש כאן השלכה על התרבות בפוליטית- בערבית השלטון סמכתני והיהודית דמוקרטית, הערבים מוסלמים ונוצרים והיהודים הם יהודים. השפה היא גם כן הבדל, ערבית ועברית.
מעבר לשוני הבסיסי הזה, שתי האוכלוסיות פיתחו נבדלות והבריטים אף עודדו זאת.
שתי נקודות לנבדלות:
חינוך: מערכת חינוך נפרדת ליהודים וערבים מפת ההתיישבות: יישובים שהם רק יהודיים וכפרים ערביים שמכילים רק ערבים. בערים המעורבות ישנן שכונות נפרדות עם גבולות בלתי נראים.
התארגנות המקצועית מעמדית- ארגון עובדים הנפרד עם יהודים וערבים. מסחר: ארגונים מסחריים כמו תנובה והמשביר הם שני ארגונים ששירתו בלעדית את האוכלוסייה היהודית. שירותים אזרחיים: בנקאות, שירותי סעד, תרבות.
מסגרות צבאיות: ליהודים "ההגנה" ולערבים מליציות שונות.
מוסדות פוליטיים גם כן שונים.
כלכלה:
ראשית ישנה נבדלות גם בכלכלה כי קיימות שתי מערכות שונות: במשכורות, במחירים ובכלל מבנה כלכלי אחר, היהודים חיים בערים עם כלכלה מודרנית ותעשייתית והערבים פלאחים ודיי נכשלים.
על אף השוני המהותי, היהודים שואפים לבסס עוד יותר את השוני והנבדלות. הם רוצים לבסס אתוס יצרני פרודוקטיביזציה- יהודים עובדי אדמה- אחד העקרונות של הישוב היהודי המתחדש- שלא ייכנסו עובדים ערבים לעבוד אדמה. לכן, יש ליצור הפרדה מלאכותית בכלכלה כדי ליישם זאת.
היהודים גם לא רצו להגיע למצב שהכסף יחזק את הכלכלה הערבית, אלא שהכסף יתגלגל בידיים יהודיות. הניסיון הזה במידה רבה לא מצליח. האידאולוגיה לא תואמת את המציאות. המבנה של שתי האוכלוסיות תחת המטרייה הבריטית נקרא חברה דואלית- חברה עם שתי אוכלוסיות. ישנה חברה יהודית עם היררכיה פנימית מסוימת וכך גם לחברה הערבית. ישנם יחסים בין הקהילות וכן מהחברות החוצה. ליהודים יש את יהודי התפוצות ואת ההסתדרות הציונית, ולערבים יש את מדינות ערב.
הישוב:
מיקוד דמוגרפי: לא כל היהודים שחיים בארץ ישראל נכללים בישוב. מי שזכאי להיכלל תחת מטריית הישוב היהודי הם אותם האנשים המזדהים עם המטרה הציונית ומזדהים עם המוסדות האוטונומיים. כמו כן, צריך להיות חלק מהתרבות העברית, הספרות החדשה למשל.
מי שלא נכנס: החרדים של הישוב הישן, אוכלוסייה שמרנית וסגורה שלא מדברת עברית, לא מזדהה עם סמלים ציוניים.
עוד קבוצה היא הקומוניסטים (לא גדולה), עם זהות מעמדית שהמפלגה שלהם היא יחד עם הערבים.
עוד קבוצה היא הרביזיוניסטים, שהם בשנת 1935 פרשו מההסתדרות הציונית והקימו הסתדרות רביזיוניסטית. מצד אחד הפורשים לא מכירים ואף מורדים בהנהגת הישוב וגם חלק מהמוסדות הם מקימים לבד ומציבים עצמם מחוץ למחנה. מצד שני הם בפנים, הילדים שלהם הולכים לאותם מוסדות והזיקה שלהם לשפה ולתרבות היא חזקה. עוד דבר מאוד חשוב הוא שהמטרות הפוליטיות שלהם הן זהות לגמרי.
רוב הארגונים המפלגתיים והפוליטיים שבארץ מגיעים ממזרח אירופה, הם הוקמו שם ובסיסם שם. המרכז עובר לארץ ישראל רק אחרי השואה.
מיקוד גאוגרפי, טריטוריאלי: עד
1 917, הכיבוש הבריטי של א"י לא הייתה ארץ ישראל כי השלטון העות'מאני שלט בכל האזור.
ארץ ישראל מתקיימת בליבם של יהודי ונוצרי העולם עם חזון והקשר בינה לבין המיקום הגאוגרפי הוא מקרי ביותר. המונח ארץ ישראל הוא מיסטי ולא גיאוגרפי. ארץ ישראל נולדת כאשר הבריטים כובשים את מצרים ומתחילים לעלות הלאה, ובהדרגה הם כובשים את כל השטחים.
המיוחד בארץ ישראל הוא ראשית הגבול המהותי בין שתי המעצמות וגם שהירדן מסמן גבול כיום כאשר בעבר סימן אמצע.
יהודים קוראים לארץ ישראל בכדי לחדדן זיקה, וערבים קוראים לה פלשתין. לכן לא היה לה שם אחד והשם תלוי בהקשר לו הוא נאמר.
מיקוד כרונולוגי:
אנו מתחילים ב-
1 917 משום שכאן מתחלף שלטון, אחרי שנים רבות של שלטות עות'מאניים, השלטון נהפך לשלטון בריטי. האימפריה העות'מאנית הייתה מתפוררת ולא מוצלחת ולעומתה הבריטית הייתה חזקה וגדולה.
מעבר לכך, בשלטון העות'מאני היה משהו מדכא, ובבריטי מעודד- הצהרת בלפור. זוהי לא רק אימפריה חדשה אלא התחדשות ומהפכה שלטונית מסוימת. ב- 1939 הבריטים עושים מהפך ביחס ליהודים, זונחים את הצהרת בלפור ומפרסמים את הספר הלבן שמונע עלייה יהודית לארץ. בנוסף, נותק הקשר בין הישוב היהודי בא"י לבין היהודים בתפוצות- במזרח אירופה. היהודים בארץ מחולקים ומפולגים- ספרדים, אשכנזים, בורגנים, סוציאליסטים, נתינים עות'מאניים ונתונים למעצמות זרות. לכן, במימד הפוליטי נורא קשה ליהודים להתארגן, הארגונים הקיימים הם רק לעולי העלייה השנייה.
הוקם הועד להקלת המשבר שהצליח משום שתי סיבות, האחת היא שיתוף פעולה בעת מלחמה, והסיבה השנייה היא כסף-הארגון יושב על תקציבים של המשרד הארצישראלי ועוד מממנים שונים. מבחינה מנהלתית, הבריטים מקבלים שלושה מחוזות שונים: דמשק, ביירות וירושלים, ובניהם אין קשר.
יחידה 2: כשהבריטים הגיעו לארץ הם הבטיחו סדרה של הבטחות, לחבר האומים, ליהודים, לערבים ואנו נכיר את המסמכים שעיצבו את ההבטוחת והשליטה הבריטית:
19משפטים- אגרת מקמהון
1 916 הסכם סייקס פיקו
1 017- הצהרת בלפור
1 920- מנדט
1 922- הספר הלבן
1 9משפטים- אגרת מקמהון:
מקמהון היה הנציב הבריטי במצרים. הבריטים כבשו את מצרים ב- 1882, ומקמהון יושב שם במלחמת העולם הראשונה. מקמהון פונה לשריף חוסיין ממקה (שריף- תואר דתי, חוסיין- ההתחלה של השושלת ההאשמית, ממקה- שבטים בחצי העיר ערב) ומבקש עזרה לבריטניה במאבק שלה באימפריה העות'מאנית וזאת בתמורה לעזרה למימוש השאיפות הלאומיות הערביות- שהאימפריה הבריטית תעזור להקים מדינה לאומית עצמאית ערבית בשטחים שיפונו באימפריה העות'מאנית. האיגרת עמומה משום שלא מצוין איפה תוקם מדינה לאומית ערבית עצמאית. הערבים יצאו למרד, אך המרד לא כפה על העות'מאניים מלחמה בכמה חזיתות ולכן לא הסיט את האש מהבריטים. זה לא באמת השפיע על המאמץ של הבריטים ולכן הבריטים טענו שהם לא מחויבים לתת מדינה ערבית לאומית אבל הערבים חשבו שהם כן עשו מרד, ועל כן הם באים בתביעות מהבריטים להקים להם מדינה ערבית.
הם טוענים שאת הצד שלהם הם מילאו ולכן דורשים את מה שמגיע להם, והם רוצים את ארץ ישראל.

1 916- הסכם סייקס פיקו:
במחצית המאה ה-19, לפני שהאימפריה העות'מאנית נכנסת למלחמת העולם הראשונה היא נכשלת, ומעצמות אירופה מחכות לנפילה וכבר מתכננות מי ייקח איזה חלק.
התפיסה הזאת על האימפריה העות'מאנית מתחזקת בזמן המלחמה כשנחשפת החולשה שלהם, ואז אנגליה וצרפת (רוסיה ואיטליה פרשו) התחילו לעשות חלוקה ביניהן.
מה שכתוב בהסכם, הוא שיהיה אזור בינלאומי, אזור בריטי ואזור צרפתי. כל אזור הבינלאומי היה אזור החוף, בגלל המקומות הקדושים. אך מה שכתוב בהסכם לא קרה, ובפועל הבריטים השתלטו גם על השטחים שהיו אמורים להיות בינלאומיים ובין השטחים שהיו אמורים להיות לצרפת. הסכם זה חשוב לנו כיוון שהגבולות הללו שנוצרו ע"י הבריטים נשארו עד היום.

1 917- הצהרת בלפור:
בשנה זו שיגר בלפור שר החוץ הבריטי איגרת ללורד רוטשילד. ממשלת הוד מלכותה רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. היא תעשה כמיטב יכולתה לאפשר השגת מטרה זו תוך הבנה ברורה שלא יעשה דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות או הדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל.
הסיבות להצהרת בלפור:
1. בתוך הפוליטיקה הבריטית יש המון נוצרים פעילים ומאמינים. היא מזהה קשר בין העם היהודי לארץ ישראל, קשר רוחני ומיסטי נשגב (לא היסטורי) ומבחינתם השיבה של עם ישראל לעמו באה עם מובן משיחי מהצדדים שלהם, תפיסה נוצרית משיחית- זהו תנאי לגאולת הנוצרים- עד שהיהודים לא יהיו בארץ ישראל לא יגאלו הנוצרים ע"י המשיח.
2 . בריטניה חולשת על אימפריה ענקית באותה התקופה, והיהלום שבכתר הוא הודו, מבחינה כלכלית. יש שתי דרכים לעבור להודו ובשניהם ארץ ישראל היא המעבר, והיא תבטיח לבריטניה מעבר בטוח להודו. דבר זה יכול היה להתאפשר גם עם הערבים ולכן רק עם סיבה זו זה לא היה מתאפשר.
3. סיבה זו גם כן קשורה לגסיסת האימפריה העות'מאנית. הבריטים חתמו את הסכם סייקס פיקו, כביכול הם בטוחים, אך הם לא באמת בטוחים כי יש את הצרפתים והרוסים שיכולים להשתלט. הצהרת בלפור תבטיח ששטח זה יהיה בריטי.
4. ויצמן בא ממזרח אירופה, פולני שמגיע לבריטניה אך לא פעל כשאר היהודים ממוצאו, הוא נהייה אנגלופיל, הוא לומד אנגלית, קורא לעצמו בשם אנגלי ומתחיל להסתובב אצל בלפור ולויד ג'ורג'. ויצמן עובד מטעם עצמו, אין לו באמת מה לחדש להם בזמן מלחמה. הוא מתייעץ עם אחד העם- מנהיג רוחני. ויצמן מצליח לשכנע אותם שיש חפיפה בין התנועה הציונית לעם היהודי, שאם הבריטים יעשו משהו לטובת הציונות אז הם מטיבים עם היהודים. אך החפיפה הזאת היא שקרית, רוב היהודים בתפוצות הם כלל אינם ציונים. לאחר מכן הוא מצליח לשכנע אותם שויצמן חופף לתנועה הציונית שזה גם לא נכון כי לציונות יש כמה פנים. ויצמן שיווק את עצמו בתור התנועה הציונית והעם היהודי. ויצמן גורם לבריטים לחשוב שאם הם יבואו לקראת היהודים, הציונים, הוא, הם ירוויחו- הוא רוכב על מיתוס אנטישמי שאומר שהיהודים מושכים בחוטים בעולם. באותו הזמן הבריטים במלחמה רוצים שארה"ב תיכנס למלחמה ותהייה בצד שלהם ושהרוסים לא יעזבו את המלחמה.
ישנה הנחה שגם בארה"ב וגם ברוסיה, מי שמקבל את ההחלטות מאחורי הקלעים הם היהודים, ולכן הבריטים דרך הצהרת בלפור רוצים לרצות את היהודים ובכך להעזר בהם באופן עקיף מתוך הנחה שהם אלה המושכים בחוטים.
5. לקראת סוף המלחמה הבריטים רוצים את א"י. מתבשלת שיטה שנקראת מנדט. הם רוצים שביום פקודה, האוכלוסייה היהודית בארץ ובעולם תתמוך במנדט בריטי ולא בצרפתי למשל. פרוט ההצהרה:
ממשלת הוד מלכותה- בריטניה. רואה בעין יפה- לא תתנגד, לא תחסום, פותחים חלון הזדמנויות בסה"כ, לא משהו אקטיבי. הקמת בית לאומי- זהו מושג גרמני שהרצל דיבר עליו והבנה אותו עוד בתקופת הקונגרסים כשהוא רצה להגיד את המילה "מדינה" שהיא מסוכנת כי זה מאיים. מבחינת הבריטים לא ניתן לדעת אם זאת הכוונה. ההצהרה מכוונת לעם היהודי כולו, לא רק לעם היהודי – ציוני בארץ. תעשה כמיטב יכולתה לאפשר מטרה זו- שוב, היא תאפשר זאת.  תוך הבנה ברורה שלא ייעשה דבר… בעצם נגד הערבים.
זהו שיא האבסורד, יש בארץ פי 11 ערבים מיהודים שמכנים אותם בהצהרה עדות ואת היהודים, לאום. ישנה דריסה חזקה בוטה של מעמדם של הערבים בארץ ישראל. זהו המסמך המשמעותי ביותר שילווה אותנו כל הסמסטר. זהו נספח של כתב המנדט.

1 920- מנדט:
בסוף מלחה"ע הראשונה שיטת האימפריות קורסת ואת מקומן של אימפריות תופסת תפיסה חדשה של מדינת לאום. השאיפה הייתה להגיע למצב להגיע למדינת לאום. אך האוכלוסייה אינה בנוייה לעצמאות, ולכן שיטת המנדטים נולדה, כדי לגשר על הפער הזה. המשמעות של שיטת המנדט היא שהמעצמות המנצחות מקבלות אפוטרופסות על השטחים שהן כבשו, זה לא ממש שלהם, הן נאמנות של המקומות הללו והן אמורות לפתח, לקדם ולעודד את האוכלוסייה המקומית עד למצב שהיא תהייה בשלה לעצמאות.
מה שלא כתוב זה עד מתי.
המנדט בארץ הוא ייחודי משום שהוא לא ניתן רק ליהודים, אלא גם לערבים, והבריטים להלכה אמורים לקדם את שתיהן למען עצמאות. נקודת התורפה של כתב המנדט בארץ ישראל היא שהוא מפלה באופן דרמטי לטובת הציונים. אין הצהרת בלפור לערבים, וזה יוצר התחלה…