דמוקרטיה וביטחון לאומי בישראל – ממ"ן 12
שאלה 1.
רקע – הסרבנות היא סוגיה מורכבת, המעמתת בין זכות האזרח לחופש המצפון אל מול חובתו להגן על המדינה ולהימנע מכל פעולה שיש בה כדי לפגוע בביטחונה. קובעי המדיניות נדרשים למלאכת איזון ראויה שתבטיח הגנה מרבית על חופש המצפון בצד שמירה על האינטרסים החיוניים של המדינה. חופש המצפון נחשב כסמן מוסרי ואישי והוא טומן בחובו משמעות מיוחדת במדינה דמוקרטית שבה הפרט מהווה ערך עליון. חופש המצפון הובטח במגילת העצמאות לאור ההכרה בחשיבותו של המצפון המבטא את האני הפרטי אשר מייצג את ערכי המוסר האישי, ומתקיים כחלק מהמערך האינטלקטואלי של האדם ולכן הוא מייצג את דעתו. חופש המצפון כרוך בחופש הביטוי, כאשר חשיבותו של המצפון אפשרות להביע דברו, ואין בו די ללא היכולת לפעול על פיו. חופש המצפון הוא יסוד מרכזי מאוד בחברה דמוקרטית אך אינו בלתי מוגבל, כי הציות לחוק חיוני אף הוא לקיומה של חברה דמוקרטית. המתח מתקיים בין הערכים הדמוקרטיים בין הגבלת החירות על ידי עקרון החוקתיות, ובין הגבלת החוקתיות והגבלת הציות לחוק בגין עקרון הפרט, זכויותיו וחירויותיו. סרבנות מצפונית ואי ציות לחוק – על רקע מצפוני או סרבנות מצפונית הן תופעות שחלות כאשר מתקיים אותו ניגוד בין השקפתו האישית של אדם מסוים בדמוקרטיה המאפשרת פלורליזם מחשבתי ורעיוני לבין הכרעת הרוב כפי שהיא מתבטאת בחוק. הדילמה שאבינרי מציג היא, האם כל הכרעה של הרוב, או הכרעה הנתמכת על ידי הרוב, מחייבת את כל האזרחים בכל מקרה, או שקיימת זכות מוקנית לכל פרט, הרואה סתירה בין חוקי הרוב לבין מצפונו האישי, לנהוג לפי צו מצפונו.
התנגשות זו בין חובת הציות לחופש המצפון קיימת במדינת ישראל בתחום הביטחון שמאז הקמתה ישנה בולטות גבוהה של בטחון בשל מצב מלחמתי תמידי ומתמשך. הצבא הוא מסגרת היררכית העובדת על פי צווים ופקודות שמטרתו היא לשמור על הביטחון, יש צמצום מאליו של זכויות הפרט ומבחן הדמוקרטיה יותר מוחשי וממשי. שלף טוען כי המבחן האמיתי בדמוקרטיה אינו רק בזכות להכיר בזכות המיעוט להביע דעה ולהתארגן בצורות שונות, אלא גם הנכונות לשמור אמונים למצפונו.
בתחום הביטחון במדינת ישראל ניתן להבחין בין סרבנות מצפון כללית לסלקטיבית:
סרבנות מצפון כללית – אדם המסרב לשרת בצבא בכל מקרה משום שקיימת סתירה לצו מצפונו, לדוגמא הפציפיסטים בתנאים של גיוס חובה על פי חוק שרות הביטחון נתקלים במצב בו אין הלימה בין אמונתם האישית לאי-אלימות ובין צורכי השימוש באלימות בצבא ועל כן מסרבים להתגייס.
סרבנות מצפון סלקטיבית – אדם המוכן לשרת בצבא אך מתנגד לביצוע פעולה ספציפית כמו הצבה בשטחים.
מדינת ישראל לא מכירה בשני סוגי הסרבנות אם כי לגבי הישמעות או סירוב לפקודה נוסחה פסיקה ישראלית במסגרת מערכת השיפוט הצבאי בעקבות "אירועי כפר קאסם", האומרת כי יש פקודות במדינה דמוקרטית שאין חובה להישמע להן, וכאלה שאף חובה לסרב להן. בית הדין הצבאי ניסה לקבוע מכנה משותף אנושי שיהיה מקובל על הכל, עד כדי כך שברור יהיה בעליל לכל אדם וכל חייל ששום פקודה אינה יכולה להינתן בניגוד לו. המערכת הצבאית לא יכולה להתיר לכל אדם להחליט אם למלא פקודה זו או אחרת על פי צו מצפונו האישי שאז תיפרץ המסגרת המשמעתית הדרושה לקיומה של המערכת הצבאית הבאה לשמור על בטחון המדינה, אך יחד עם זאת כאשר מדובר בהפרה ברורה של ערכי מצפון האמורים להיות ברורים לכל בן אנוש כמו רצח חפים מפשע הרי שכאן אין דילמה אם לבצע את הפקודה אלא התשובה צריכה להיות ברורה לכל אזרח וחייל. הנימוקים בעד היתר לסירוב מטעמי מצפון:
…