השאלות בהן עוסק הממן:
דונו בסרוב מטעמי מצפון, והציגו והסבירו את הסוגים השונים של סירוב להתגייס לצבא ולהישמע לפקודות. אילו מהם מותרים בחוק ובמשפט במדינת ישראל? נמקו.   בהסתמך על המאמרים בפרק זה ועל המקורות הראשוניים, דונו בחופש הביטוי ובזכות למידע במדינת ישראל לנוכח קיומה של הצנזורה הצבאית. מה הם השינויים שחלו בהתנהלות שבין הצנזורה הצבאית לתקשורת ההמונים בישראל? באיזו מידה, לדעתכם, משקפים שינויים אלה שיפור ביחס לזכות למידע? נמקו והדגימו.   הציגו את הבעיות שמציב מאבק בטרור בפני מדינה דמוקרטית, תוך התייחסות להיבטים הדמוקרטיים.
באיזו מידה, דעתכם, פסיקת הבג"ץ בנוגע להפעלת כוח בחקירות השב"כ נתנה מענה לבעיות אלה? נמקו. בתשובתכם הציגו את עיקריה של פסיקה זו.   דמוקרטיה אתנית – הגדירו. באיזו מידה, לדעתכם, מדינת-ישראל היא דמוקרטיה אתנית? נמקו.
ממ"ן 12
הקורס:10509-דמוקרטיה וביטחון לאומי חומר לימוד למטלה:
סמסטר:2015 א' מועד אחרון להגשה: 22/11/2014 שאלה 1:
חופש המצפון הינו יסוד דמוקרטי מוכר ומכובד, הוא יסוד מרכזי ולכן הוא אף מופיע במגילת העצמאות שם נכתב: "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות" מרכזיות חופש המצפון במגילת העצמאות מוגדר בעצם הכנסתו למגילה בניגוד להרבה חוקים אחרים שלא מופיעים שם והם לא פחות חשובים. חופש המצפון מופיע גם במגילת האו"ם והוא נחשב כערך חשוב מאוד.
חופש המצפון מול הציות לחוק- חופש המצפון חשוב לשמירה על סדר ומניעת אנרכיה, בדמוקרטיה קיים שלטון החוק והחוק, הוא תוצר של החלטת הרוב וההסכמה, לפיו אנו מקבלים על עצמנו את הדמוקרטיה שלפיה הרוב קובע.
במידה ואנו לא מקבלים על עצמנו את עקרון זה אנחנו בעצם פוגעים בעקרון מרכזי בדמוקרטיה ובסדר החברתי, חופש המצפון נתקל בעיקר במקום בו החוק קובע הנחיות לפעולה, התפיסה הקיימת היא כי מותר לנו לחשוב ולפעול בהתאם למצפונינו עד שאנחנו מגיעים לפעולה בניגוד לחוק, דבר שהופך את הפעולה לעבריינות.
במהלך ההיסטוריה אנו עדים על רבים שהובלו על סמך צו מצפונם לעיתים עד המוות, מתוך התפיסה שזה "האני האמיתי" שלהם וללא התפיסה הזו הם לא יוכלו לחיות עם עצמם בשלום (לדוגמא סוקרטס, מרטין לוטר קינג). בהסתכלות פנימה ניתן לראות כי בהיסטוריה של מדינת ישראל, בעשורים הראשונים מעטים שמו את צו מצפונם לפני צו הביטחון והתחושה הייתה תחושת  גיוס קולקטיבית, צהל לא נדרש להתעסק בסוגיות כאלה, וככלל החברה הישראלית לא שמעה על סרבני מצפון בגלל התפיסה הקולקטיביסית של 'האומה במדים' בו נדרש האזרח לשרת לטובת הכלל ושמה את האידיאולוגיה האינדיבידואלית בצד אל מול שירות הכלל.
תפיסה זו נסדקה בתקופת שנות ה-70, עם כיבוש הגדה המערבית והקמת ההתנחלויות; נוצר הרושם שהכיבוש הוא כבר לא זמני, וזה הופך להיות משהו מושרש על-ידי המדינה. בעקבות כך החלו להישמע קולות פציפיסטיים ואלה החלו להתנגד לשירות בצבא ובשטחים.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא מדבר על חופש המצפון, אבל, השופט אהרון ברק טוען שבעצם היותו חוק יסוד כבוד האדם חירותו אין צורך לפרט את כל החירויות והזכויות להן נדרש האדם, ולכן חופש המצפון הוא אחד מאלה כך שהוא חלק מהחוק על אף שלא מופיע שם במפורש.
–