תקציר העבודה:
שאלת מחקר בעבודה זו מנסה להתחקות אחר הקשר בין בעיותיה המורכבות של פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם 1919 – 1939 לבין התגברות האנטישמיות במדינה, נוכח דפוסי האנטישמיות בתקופה זו, וכיצד המצב המורכב בפולין השפיע על תגובות היהודים השונות להתגברות האנטישמיות במדינה. –          אורך העבודה – 46 עמודים. –    מגמות האנטישמיות בפולין –    בין שתי מלחמות עולם –         
1 939
– 1933
–         –          בין הזדמנות היסטורית למדיניות אנטישמית –          –          שם הקורס: אנטישמיות במאה ה – 19 / 10305
–          תאריך הגשה: 16/10/2013
–          –         תוכן עניינים הנושא עמודים מבוא

3 – 6
פרק ראשון:
פולין בין שתי מלחמות עולם – בעיותיה של מדינת לאום מתחדשת 7 – 13
פרק שני מאפיינים לאנטישמיות הפולנית – המשכיות ושינוי מנהל עסקים – 21
פרק שלישי המאבק הלאומי היהודי הייחודי בפולין המתחדשת– כוחותיו הפוליטיים והארגוניים
2 2 – 27
פרק רביעי תקופה שנייה: העמדות הפוליטיות המרכזיות בפולין בין שתי מלחמות עולם והקצנת האנטישמיות
2 8 – 38
פרק חמישי:
השפעות חיצוניות– מערכת היחסים בין המיעוט היהודי לבין המיעוט הגרמני בפולין ובין השלטון הפולני והשלטון הגרמני (נאצי) בין שתי מלחמות עולם.
39 – 43
סיכום: "הזדמנות ושבר, ממאבק לאומי לחורבן".
44 – 45
ביבליוגרפיה
4 6
–         –      –         מבוא:
–          פולין קמה מחדש לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת הקמתן של המדינות הדמוקרטיות החדשות.
המדינה החדשה הוקמה על חלק משטחיה של האימפריה האוסטרו הונגרית וכן על חשבון שטחים שנלקחו מגרמניה (פרוסיה לשעבר) ומרוסיה הקומוניסטית. המשטר החדש שהונהג במדינה היה משטר דמוקרטי שנכפה על ידי "מדינות ההסכמה" המנצחות.
–          הקמת המדינה הפולנית החדשה לא הוצגה כשאלה במסגרת הדיונים בוועידת פאריז (וועידת השלום). מנהיגי המדינות המנצחות ראו בהקמת פולין החדשה מעין "תיקון עוול" היסטורי, ואף ראו להישרדותה סיכוי רב יותר מאשר מדינות אחרות דוגמת יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה או המדינות הבלטיות החדשות. ה"שאלה הפולנית" הפכה לנושא מרכזי במסגרת הוועידה כאשר אחד הגורמים לכך היא העובדה שהפולנים, חרף העובדה שאבדו את המסגרת המדינית – ריבונית בשלהי המאה ה – 18 שמרו על מסורת לאומית ותרבות חיה.     –          המדינה הפולנית, ככל מדינה חדשה, סבלה מבעיות פנים וחוץ בתחומי הכלכלה, החברה, הביטחון  והפוליטיקה. הבעיות נסבו סביב הרכב האוכלוסייה, המיקום הגיאוגרפי הייחודי, משברים כלכליים ועימותים פוליטיים ורעיוניים. –          הנושא המרכזי במסגרת השיח הפוליטי במדינה החדשה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נסוב סביב נושא הגדרת אופייה של המדינה. צד אחד בוויכוח זה תמך בהקמת "מדינת לאום פולנית", כלומר מדינה שהלאום והתרבות המרכזית בה תהיה התרבות הפולנית. כך לדוגמא תהיה השפה הרשמית המרכזית במדינה השפה הפולנית ומערכת החינוך המרכזית במדינה תתבסס על ההיסטוריה והמורשת של בני לאום זה. במסגרת מדינית זו ישויכו המיעוטים המתגוררים בשטח המדינה למדינת הלאום כקבוצות אתניות אשר אינן שוות במעמדן לבני הלאום הפולני. הצד השני בוויכוח תמך בהקמת מדינה פולנית המאמצת לחיקה את כלל הלאומים השונים המתגוררים בשטחה. בתוקף כך המטרה הייתה למעשה להקים "מדינת כלל אזרחיה" או "מדינת רב לאומית" שכל חבריה שייכים ללאום אזרחי משותף, שווה זכויות, המתפקד תחת הריבונות הדמוקרטית הפולנית. –          השיח פוליטי התנהל בין שני כוחות מרכזיים במדינה. "האנדציה" הלאומנית שבקשה לחזק את המרכיב הפולני במדינה, ובכך הסכימה אף לצמצם את שטחה של המדינה, ומולה ארגוני השמאל, מפלגות המיעוטים ו"הסנאנציה" שהוקמה בשנת 1926 במסגרת "הפיכת מאי" בראשותו של המרשל פילסודסקי. הוויכוח הפוליטי החריף נוכח בעיית ריבוי המיעוטים בפולין שאחד מאלה היה המיעוט היהודי.
–          על מנת לדון ביחס החברה הפולנית כלפי היהודים בתקופה שבין שתי המלחמות יש לדון תחילה בתקופה המוקדמת להקמת המדינה החדשה ובמצבם הפוליטי והחברתי המחודש של היהודים עם הקמתה של המדינה מחדש. בבואנו לדון בנושא זה יש להבליט מספר אירועים מרכזיים ששינו את פני המפה היהודית – פוליטית באירופה בשנים הראשונות למאה ה – 20. –          שינוי הכיוון המרכזי של החברה היהודית – ציונית האירופאית נקבע במסגרת "וועידת הליסנגרופס", שנת 1906. במסגרת הוועידה, שהתכנסה לאחר כישלון תכנית אוגנדה ופטירתו של הרצל, נקבעה התוכנית שתיקרא "עבודת ההווה". לפי התכנית על היהודים לפעול לטובת שיפור מצבם הכלכלי והחברתי ולמען שמירה על זכויותיהם האזרחיות והלאומיות של היהודים באירופה. שינוי זה נבע, בין השאר, מההבנה שהצ'רטר אותו בקשה התנועה הציונית להשיג לא נמצא בהישג יד ולמען השגתו יידרש מאבק ארוך ימים. מטרתה של התנועה הציונית אם כן הייתה להישאר "תנועה חיה" בעלת רעיון נכון שאין באפשרותה להגשימו בהווה, ולכן הוחלט לעת עתה לפעול למען האינטרסים של היהודים המתגוררים במדינות אירופה. מאבק זה שכלל את יהודי מזרח אירופה חתר להגדיר ולהביא להכרה ביהודים כ"מיעוט לאומי", ובתוקף כך דרש את הבטחת זכויותיהם השוות של יהודים והבטחת קיומה של האוטונומיה היהודית. –          הדוגמא הפולנית לדרישה זו היא ייחודית. זאת בשל העובדה שיהדות פולין זכתה לייצוג פרלמנטרי יהודי נבדל מסיעות אחרות אשר ראה בכך הזדמנות של ממש להשיג את ההכרה בלאומיותו.
מציאות זו לא התרחשה במדינות אחרות דוגמת צרפת, בה היהודים וויתרו באופן הצהרתי על לאומיותם, בשונה מיהודי גרמניה ואנגליה אשר זכו לשוויון זכויות והסתפקו בשמירת הייחוד הדתי ויהודי רוסיה אשר הצטרפו למפלגות רוסיות במסגרת מאבקם הלאומי. –          בראשית המאה ה –20 התרחשו מספר אירועים משמעותיים שהעניקו ליהודי מזרח אירופה כלים פוליטיים של ממש לשם קידום המאבק. אירוע מרכזי בתהליכי הדמוקרטיזציה המזרח אירופאיים הוא מתן האפשרות לנציגות יהודית ב"דומה" שהוקמה לאחר מהפכת
1 905 ברוסיה, וכן המאבק על הבחירות לדומה שבמסגרתן היו היהודים בעלי כוח והשפעה פוליטית. דוגמא לכך ניתן למצוא בבחירות 1912 בהם לקחו היהודים צד בבחירות ללא התחשבות או כניעה לתכתיבים הפולנים והביאו לבחירתו של הנציג הסוציאליסטי – אוגניוש יגיללו. תהליכים דמוקרטיים באו לידי ביטוי גם במסגרת האימפריה האוסטרו הונגרית שבחוקת הבחירות החדשה אפשרה לכל הגברים בני עשרים וארבע ומעלה אפשרות בחירה חופשית והביאה, בצד היהודי, להקמת ה"קלוב היהודי" בפרלמנט האוסטרי, גוף שנתן במה פוליטית לדרישות הלאומיות של היהודים. "מהפכת אוקטובר" 1917ברוסיה הייתה נקודה מרכזית נוספת שחזקה את דרישת היהודים בנושא לאומיותם. השלטון הבולשביקי החדש העניק שוויון זכויות מלא לאזרחים היהודים ונתן דחיפה לדרישת היהודים למימוש זכויותיהם כמיעוט לאומי.  –          הדרישה המחודשת של היהודים להכרה בלאומיותם נתקלה בהתנגדות מצד הפולנים שעד התרחשותם של תהליכי הדמוקרטיזציה במזרח אירופה לא ראו ביהודים גורם פוליטי משמעותי. ההתנגדות באה לידי ביטוי משני צדי המתרס. עיקר ההתנגדות באה מצדה של ה"אנדציה" הימנית שיחסה ליהודים כוונות אנטי פולניות מובהקות. ביטויים אנטישמיים כדוגמת "הליטוואק" (כינוי ליהודים שהיגרו מרוסיה לפולין וסיכנו על פי הטענה את כלכלתם של הפולנים) הופיעו בקרב חוגי הימין, חרם הוטל על סחורות יהודיות, משמרות הוצבו ליד חנויות יהודיות והרחיקו קונים. השמאל הפולני הביע התנגדות להתארגנות היהודית הלאומית וזאת בשל העובדה שהתארגנות זו התפרשה כמכשול בפני התבוללותם של היהודים בחברה (גם התנועה הציונית, שארגוניה ומוסדותיה התפרשו במזרח אירופה, פסלה את רעיון ההתבוללות מעצם קיומה).   –          המפגש המשמעותי הפותח את התקופה שבין שתי מלחמות העולם היה המפגש היהודי –  פולני במסגרת וועידת פאריז, 1919, וועידת השלום לאחר מלה"ע הראשונה. בוועידה זו פרשו היהודים את דרישותיהם להכרתם כמיעוט לאומי וכן דרישות להקמת אוטונומיה יהודית – חינוכית – תרבותית והשוואת זכויותיהם האזרחיות. מול הנציגות היהודית עמדה משלחת פולנית שאחד מחבריה היה לא אחר מאשר "רומאן דמובסקי", "נציג האנדציה", שראה את ההתבוללות היהודית בחברה הפולנית כדבר מסוכן רוחנית ותרבותית.
–          מפגש זה מתרחש בפתח התקופה הנידונה בה החלה המדינה הפולנית להתגבש חברתית, מדינית ופוליטית. בשטחים שסופחו לפולין החדשה התגוררו כ- 3 מיליון יהודים, שהיוו את הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה (הלא קומוניסטית). ציבור זה היווה כ – 10% מכלל האוכלוסייה במדינה.
–           עבודה זו באה לסקור את השינויים וההמשכיות של השנאה כלפי היהודים וביטוייה כפי שהתגבשו בפולין מ – 1919, סיום מלחמת העולם הראשונה ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה, 1939, נוכח הבעיות הייחודיות של המדינה החדשה בתחומים השונים, ואת הפער העצום בין התפיסה היהודית הכללית באשר לאפשרות הגדרת היהודים כ"מיעוט לאומי בפולין" לבין היחס אליהם שהתבטא במדיניות השלטון".
–          במסגרת זו יש לסקור את הקשיים המרכזיים עמם התמודדה המדינה הפולנית החדשה, את דרכי ההתמודדות ובמקביל לכך את ממדי האנטישמיות בתקופה הנדונה. לצורך הבדיקה תיסקרנה שתי תקופות מרכזיות במסגרת הזמנים. הראשונה בין השנים 1919 לשנת 1935, שנת פטירתו של המרשל פילסודסקי. תקופה זו תתאפיין בעיקר בתופעות המבטאות את המשכיות התופעה תחת שלטונו של המרשל. התקופה השנייה, המתחילה משנת פטירתו ומסתיימת בפרוץ מלחמת העולם השנייה, 1935 – 1939, מתאפיינת בהתגברות ובהעמקת הפערים בין החברה הפולנית והחברה היהודית נוכח שינויים פוליטיים שאירעו כתוצאה מפטירתו של המרשל ומהשפעות חיצוניות על החברה והשלטון בפולין.
–          השערת המחקר שלי היא שאכן קיים קשר ישיר בין בעיותיה של המדינה הפולנית לבין ההתגברות ההדרגתית בממדי האנטישמיות בתקופה הנדונה. קשר שניזון משתי התפיסות האנטישמיות המרכזיות: האנטישמיות המסורתית (שנאת ישראל) שהתבססה על השוני הדתי בין היהודים לבין הכנסייה הקתולית ובקשה לשמור על אותו ציווי של האב "אוגוסטינוס" לפיו אסור להרוג את היהודים אולם הם צריכים לחיות בשפלות, באפליה, וזאת על מנת לשמש צידוק לשקר שביהדות מול האמת של האמונה הנוצרית, וכן האנטישמיות המודרנית, שהתבססה על מחקרים מדעיים ותורות הגזע הייחודיות שהתפתחו עוד במאה ה – 19. כמו כן, ניתן לשער כי ההזדמנות ההיסטורית שראו היהודים בפולין לנגד עיניהם, עם הקמת המדינה החדשה, תוביל אותם לאכזבה ותביע את הפער העצום בין התפיסה היהודית לבין המציאות בשטח.
–          לצורך המחקר אשתמש במחקרים שונים ובכתבי עת הבוחנים את מצבה של פולין בתחומים השונים עם הקמתה מחדש לאחר מלחמת העולם הראשונה וכן במחקרים העוקבים אחר התפתחות ממדי האנטישמיות בפולין ומדיניות השלטון הפולני לאורך התקופה הנדונה ביחס למיעוט היהודי, בין שתי מלחמות העולם 1919 – 1939. כמו כן ברצוני לבדוק את מערכת היחסים המיוחדת בין המיעוט היהודי לבין המיעוט הגרמני, וזאת כדרך להבין את ההשפעה החיצונית של המשטר הנאצי בגרמניה במהלך שנות השלושים על מערכת יחסים זו ועל מערכת השלטון הפולנית עם התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה.