סיכום מבחן קרימינולוגיה חוק – הוראה פורמלית שכתובה בספר החוקים של המדינה.
נורמה – הוראה חברתית איך להתנהג סנקציה שלילית – תגובה שלילית להפרת החוק או הנורמה.
סטייה סטייה זה למעשה פנייה הצידה מהמוסכם והמקובל, עבריינות זה מקרה ספציפי בתוך סטייה.
סטייה לפי גוד סטייה אבסולוטית:
טוב ורע הם מושגים מוחלטים. הגדרה זו מתייחסת לתפיסות דתיות. כלור מעשים שפעם היו אסורים ימשיכו לעולם להיות אסורים הם נגד הטבע האנושי.
יחסיות הסטייה:
שטוב ורע אינם מושגים מוחלטים הם משתנים בין תרבות לתרבות ומתקופה לתקופה – זו למעשה הגישה המקובלת היום בקרימינולוגיה הגדרה סטטיסטית:
התנהגות או תכונה שחורגים מהנורמה הם סטייה.
פשרה אסטרטגית:
הציבור עובר על החוק והמחוקק מחליט לא לאכוף.
הגדרה נורמטיבית:
שכל חריגה מנורמה גם אם לא נראית לעין היא סטייה – סטייה חשאית.
הגדרה תגובתית: רק הפרה של נורמה שהיו לה עדים תיחשב סטייה הגדרה לפי נזק: כל התנהגות הגורמת נזק לנו או לסביבה נחשבת כסטייה.
סוציאליזציה = חיברות כל התהליכים שאנו עוברים מהינקות ועד הבגרות נקראים סוציאליזציה. דרך זה אנו בונים את האישיות שלנו.
פשע ללא קורבן/ אדווין שור התנהגויות שהמחוקק בחר לאסור, למרות שזה למעשה נעשה בהסכמה בין שני אנשים ולמרות שאין קורבן ממשי – למשל הימורים.
הקרימינולוגיה הינה מדע רב תחומי ובין תחומי – היא שואבת את המידע שלה ממדעים אחרים.
ישנן 4 תיאוריות בקרימינולוגיה:
1.       ביולוגית – מסבירה עבריינות באמצעות הסברים פיזיים ביולוגיים.
2.       פסיכולוגית – מסבירה עבריינות באמצעות הסברים פסיכולוגיים – לקוי כלשהוא באישיות.
3.       סוציולוגית – מסבירה עבריינות כתוצאה מהסביבה.
4.       אינטגרטיבית – משלבת מספר תיאוריות ביחד.
ישנן 3 דרגות של עבירות:
חטא – עבירה קלה העונש עד 3 חודשי מאסר עוון – מ-3 חודשים עד 3 שנים פשע – מ-3 שנים והלאה.
התקופה הקדומה (ימי הביניים) הראו את העבירה כחטא והגישה היתה קוסמולוגית, כלומר העבריין שובר את האיזון של הקוסמוס ולכן יש להענישו. הענישה הינה הכרחית ולא תלויה באדם. התפיסה הייתה שהכול נקבע מראש.
התקופה הקלאסית (המאה ה-16) האדם הוא ריבון בקביעת התנהגותו ועדיין הענישה הכרחית ואחידה.
האדם החופשי בהתנהגותו והוא יכול לבחור במכלול אלטרנטיבי של התנהגויות אשר על כן העונש הוא פונקציה של העבירה ולא של העבריין.
העונש בא לספק את דרישות המוסר ולכן אין לערב את שיקול דעתו של השופט בקביעת העונש. התקופה הניאוקלאסית (המאה ה-17 וה-18) זו תקופה בה החלו לצמוח בתי המשפט ועדיין היתה התפיסה שהענישה הכרחית ואחידה. באותה תקופה פנולוג בשם בקרייה טבע את ההפרדה בין דת למדינה – הוא התנגד לעונשים אכזריים ולעונש מוות. לטענתו החברה צריכה לשקם את העבריין. לעומתו התפיסה הנוצרית טוענת שצריך לחנך את האדם בכך שנוערר בו רגשות אשם בעשייה שלילית.
האזרחים  מוותרים על חלק מזכויותיהם  למען תמורה של ביטחון משום כך מטרת הריבון חייבת להיות טובת האזרחים.  החוקים חייבים להיות כתובים בלשון העם, החוק חייב להיות מובן גם לאיש הפשוט, הוא יוצא כנגד עונש המוות , כנגד עונש המאסר בטענה שהכליאה היא בניגוד לטבע האדם. העונש חייב להיות מיידי, חייב להיות אחיד, הענישה חייבת להיות פומבית כנגד דלתיים סגורות. טבע האדם משתנה  ולכן החוקים   צריכים להשתנות, על המחוקק לזכור כי רצוי למנוע עבירה  מאשר להעניש עליה. יש להקטין את ההזדמנויות שיכולות להיות לאדם לעבור עבירות. יש לתת פרסום  להתנהגות טובה, יש להכיר בהשפעה החיובית של החיקוי.
אמפיריות:
דבר שניתן לבדיקה באמצעות החושים הפיזיים וניתן לאימות באמצעות ניסויים מדעיים – כלומר מוכח על סמך בדיקות.
פוזיטיבזם – חקירה שמתבססת על מה שנראה לעין.
במאה ה-19 היו המון שינויים בתחום המדע, המהפכה התעשייתית והחלו להתייחס באופן מדעי יותר ליקום ולאנושות – בתקופה זו הוכח כי התנהגויות האדם מושפעות מהסביבה וכן באמצעות מערכת העצבים שלו.
דוגמא טובה היא ניסוי פבלוב (הכלב של פבלו) – הוא למעשה חקר את מערכת העיכול של הכלבים ומכאן עבר לחקר של רפלקס מותנה. הוא גילה שכל פעם לפני שהוא מאכיל את הכלבים הם מריירים ואז קרא להתנהגות זו התניה קלאסית שלמעשה משלבת בתוכה 2 גירויים את הגירוי המותנה ואת הגירוי הבלתי מותנה. לכן כל פעם לפני שהאכיל את הכלבים הוא צלצל בפעמון (גירוי מותנה) בתחילה הכלבים לא הגיבו, לאחר מכן הם החלו לרייר כששמעו את הפעמון.
פבלוב הוכיח שתהליכים פסיכולוגיים יכולים לקרות גם דרך למידה סביבתית. בניסוי הכלבים, הוא הראה שפעמון, שבדרך כלל לא גורם לתגובה אינסטינקטיבית של הכלב, יכול לגרום לכלב לריור (תגובה אינסטינקטיבית בלתי רצונית), אם מלמדים אותו לכך. פבלוב גם הניח תשתית לענף חדש בפסיכולוגיה – פסיכולוגיה התנהגותית.
לומברזו לומברזו אפיין את העבריינים על פי מבנה גופם.
וחילק אותם ל-4:
1.       עבריינים מלידה
2 .       עבריינים חולי רוח
3 .       עבריינים כתוצאה מפיגור שכלי או מוסרי
4 .       עבריינם מקריים.
למעשה לומברזו היה אבי מדע הקרימינולוגיה. הוא חקר פושעים ועבריינים רבים ואת תכונותיהם ומבנה העצמות והגולגולת של פושעים. הוא טען שמבנה המוח של פושעים שונה משל בני אדם הגונים ונתן סימנים שמאפשרים לזהותם.
בנוסף לטענותיו לגבי התכונות המולדות של הפשע, הוא הירבה לבדוק לחץ דם וקצב דופק לב של פושעים וחשודים בפליליים ומצא שינויים שניתן היה לחזות הן בלחץ הדם והן בקצב הלב וזאת על פי דברי הנאשמים ומידת האמת בהם. למעשה בכך היה אחראי על התפתחות מכונת הפוליגרף.
הגישה הביולוגית התאוריה של שלדון:
קישר את מבנה הגוף לתכונות אופי. גורמים ביולוגיים מגדילים את הסיכויים לגורמים נפשיים שיובילו לעבריינות.
האקטומורפי – השכבה העוברית החיצונית ממנה מתפתחת מערכת העצבים – מופנם, מתבודד רגיש לרעשים, רגיש לסכסוכים בתוך המשפחה, מבנה גופו רזה – במקרה ויחלה ייטה לסכיזופרניה. ייטה לעבריינות אם בא ממשפחה הרוסה – וזאת בשל רגישותו למשפחה.
מזומורפי – השכבה העוברית האמצעית ממנה מתפתחים השלד והשרירים – בעל מרץ, שתלטן, מבנה גוף אתלטי אוהב לקחת סיכונים, נוטה לתוקפנות. העבריינות של טיפוס זה תהיה מאוד הרפתקנית.
האנדומורפי – השכבה העוברית הפנימית ממנה מתפתחים הקרביים וכלי העיכול. מבנה גוף עגלגל. אוהבת בריות, רודף שלום, אוהב לשתף, ידידותי וחם – אם ייחלה ייטה למניה דפרסיה. סיכויים קלושים לעבריינות.
התאוריה של זולמן קישר בין הפרשות הורמונאליות לתכונות אופי.
האישיות התירואידית:
תולדה של בלוטת התריס. כשיש תת פעילות יש דופק איטי ודיבור איטי קול צרוד ואצל ילדים פיגור שכלי. כשיש פעילות יתר – דופק מהיר, הזעה יתרה חוסר מנוחה ועצבנות.
במצב אידיאלי הבלוטה נותנת כוח מחשבה מאוזן ומאפשרת התפתחות אינטלקטואלית תקינה.
בהקשר העברייני – הבלוטה מפרישה חומר שנקרא קלסיטונין שבדרך כלל מונע שחרור סידן מהעצמות לדם. אנשים שסובלים מחוסר סידן רגישים מאוד ולעתים אף תוקפנים. מחסור חמור בסידן יכול להוביל לחוסר יציבות רגשית.
האישיות האנדרלית:
תודלה של בלוטת יתרת הכליה. פעילות יתר של הבלוטה בהפרשת הורמוני מין יכולה לשנות אישיות. אם ההפרעה מתגלה בגיל מוקדם יוולד תינוק שקשה יהיה לזהות את מינו, אם זה בגיל ההתבגרות האדם יתפתח טרם זמנו. תת פעילות משפיעה בפיגור בהתפתחות הנפשית, חוסר מרץ ואנשים הרגישים למחלות. בהקשר העברייני ההורמון האדרנלין מופרש לדם וגורם שהלב יפעם בחוזקה והגוף מוכשר למצב של תוקפנות או בריחה.
היפו פיזית: תולדה של בלוטת יותרת המוח. מחסור יגרום לפגיעה בכל מערכות הגוף, התפתחות גופנית ושכלית מאוחרת. חוסר יוזמה רגרסיה בתהליכי הסוציאליזציה חוסר שייכות קבוצתית שתגרום לנסגנות וסטייה.
האישיות התימית: בלוטת התימוס שנשענת על כיס הלב. עודף יגרום לילדותיות ולהתפתחות מינית מעוכבת. נערים אלו שחשים פחות גבריים ירצו להוכיח שהם גברים על ידיד עבריינות.
האישית הגונדית: בלוטת המין. גברים – אשכים. נשים – שחלות.
עודף טוסטרון: תוקפנות עודף מיניות. מחסור באסטרוגן אצל נשים מגביר תוקפנות.
מחקר התאומים – תורשה ועבריינות תאומים זהים: בעלי אותו מטען כרומוזומי ואותן תכונות תורשיות וזאת מאחר והם נוצרים מאותה ביצית.
תאומי אחווה: מתפתחים משתי ביציות שונות כך שיהיו דומים זה לזה מבחינה תורשתית בלבד.
לרוב התנהגות עבריינית קיימת בתאומים זהים.
אצל תאומים זהים המטען הגנטי זהה, בניגוד לתאומי אחווה, שהמטען הגנטי שלהם הוא כמו אצל אחים רגילים. ב-1930 חוקר גרמני בשם לאנגה בדק 30 זוגות תאומים. 13 זוגות של תאומים זהים, ו-17 זוגות תאומי אחווה.
לפחות לאחד מבני הזוג התאומים היה רישום פלילי אחד או יותר במכון לביולוגיה ולפסיכיאטריה משפטית. כאשר לאחד מבני הזוג של התאומים הזהים היה רישום פלילי, ב-77% היה רישום פלילי גם לתאום השני. לעומת זאת ב- 12% בקרב תאומי האחווה.
לאנגה הגיע למסקנה שהתורשה היא אחד מהגורמים העיקריים בקביעת סיבות לפשיעה. גם במחקר זה היו ליקויים מתודולוגיים:
המדגם היה קטן ולא מייצג, ולכן לא ניתן להכליל את מסקנותיו. כמו כן יש צורך לקחת גם את יחסה של הסביבה כגורם משפיע.
מחקרים שנעשו לאחר מכן הוכיחו גם הם שקיימת התאמה בהתנהגות הסוטה אצל תאומים זהים, אך לא הוכיחו זאת בצורה חד משמעית.
מחקרי אימוץ:
ב-1971 נעשה מחקר בקופנהגן שבדק 1מנהל עסקים5 גברים שאומצו בגיל צעיר, ונחלקו לארבע קבוצות:
א.      אב ביולוגי + אב מאמץ עבריינים.
ב.      אב ביולוגי + אב מאמץ לא עבריינים.
ג.        אב ביולוגי עבריין ואב מאמץ לא עבריין.
ד.      אב ביולוגי לא עבריין ואב מאמץ עבריין.
מסקנות המחקר: – כאשר האב הביולוגי היה עבריין 22% מהילדים היו מעורבים בפלילים.
– כשהאב המאמץ היה עבריין רק ב-11.5% מהילדים היו מעורבים בעבריינות.
המסקנה הכללית טענה  שהתורשה היא הגורם העיקרי לקביעת התנהגות עבריינית.
בתהליך של אימוץ אנו מנסים לעשות התאמה בין הילד להורים, ולכן יש איזושהי הטיה במדגם, והמסקנות הן בעייתיות מבחינת התקפות שלהן. כמו כן המדגם לא נבחר בצורה אקראית.
סיכום הגישה הביולוגית:
הינה דוגלת במציאת הסברים ביולוגיים לעבריינות. הביולוגיה המודרנית גורסת כי קיימים יחסי גומלין בין הביולוגיה של היחיד לבין סביבתו החברתית, לכן התפיסה כיום היא שהעבריינות אינה גזורה מבחינה פיזיולוגית אך גורמים ביולוגיים יכולים להיות מקור ראשוני לעבריינות וסטייה.
גישות פסיכולוגיות הגישה הפסיכואנליטית/זיגומונד פרוייד היה רופא ומצא שרוב המטופלים שמגיעים אליו המחושים שהם חשים הם בעיות בנפש ולא בגוף. הוא החל לשבת עם המטופלים לשיחות ודרך שיחות אלה פיתח תיאוריה. אחת הגישות שלו הייתה הגישה  הפסיכואנליטית שמסבירה התנהגות נורמלית והתנהגות פתלוגית. הקווים המנחים שלו בכל המודלים היו:
1.       יש לנו כוחות נפשיים שאיננו מודעים להם אך משפיעים עלינו ועל ההתנהגות שלנו.
2.       חוויות ילדות קריטיות להתפתחות שלנו בעיקר ב-5 שנים הראשונות.
המודל הטופוגרפי – שכבות התודעה:
פרוייד טוען כי קיימים שלושה שכבות בתודעה:
הלא מודע – החלק הכי מוסתר והכי לא נגיש בתודעה אך למעשה הכי משפיע עלינו.
סמוך למודע – מכיל את כל הידע שלנו, הזכרונות שלנו והנגישות אליו קלה.
המודע – כל החוויות של כאן ועכשיו.
המודל הדינאמי:
פרוייד חילק את הדחפים של האדם ל-2.
1.       ארוס – היה אל האהבה במיתולוגיה. הדחפים שלו הם דחפים של החיים של ההישרדות. למעשה מדובר על דחפים שנועדו לשמור על הקיום שלנו הם גם הדחפים שבונים אותנו.
2.       תנטוס – היה אל המוות במיתולוגיה. דחפים של הרס, שינאה, תוקפנות – כל הדברים השליליים.
בכולנו נמצאים דחפים כאלה מלידה צריך פשוט לדעת להתמודד איתם ולשחרר אותם למשל באמצעות ספורט.
המודל הסטרוקטואלי – מבנה הנפש:
האיד – מכיל את כל הדחפים שלנו, כל האנרגיה הייצרית של מין ותוקפנות. האיד פועל על פי עקרון הכייף והעונג. הכאן ועכשיו. לא יכול לדחות סיפוקים. תינוק הוא דוגמא לאיד מושלם. הוא מכיל דחפים לא רצוניים ולעתים אף סותרים.
האגו – מתפתח באזור גיל שנתיים וחצי. כשיש דרישות מהסביבה להתאפק, חינוך לניקיון שקט וכד'. האגו למעשה הוא המתווך בין דרישות האיד לסביבה. האגו יכול לתעל דחפים, פועל לפי עקרון המציאות.
הסופר אגו – מתפתח בסביבות גיל 3-4 כשיש הפנמה של חוקים, הבנה של כללים. הסופר אגו דורש מאיתנו התנהגות מושלמת. עובד לפי עיקרון המוסר.
שלושת המנגנונים נמצאים תמיד בקונפליקט.
למעשה האיד נמצא בלא מודע ואומר מה רוצה לעשות. הסופר אגו נמצא בשלושת שכבות התודעה ואומר מה צריך לעשות והאגו שחלקו במודע וקומץ בסמוך למידע ובלא מודע מנסה לפשר ולהחליט על התנהגות שתספק את האיד ואת הסופר אגו.
המודל האוקונומי:
מה שמניע את נפש האדם זו אנרגיה. המקור של האנרגיה הוא בדחפים שלנו. האדם שואף לאזן בין הדחפים לבין האיזון הנפשי. אחד הגופים האחראים לאיזון הוא האגו. לדעת פרוייד כמות האנרגיה שלנו מוגבלת ואנו לא רוצים לבזבז אותה. כשאנו משקיעים אנרגיה בהדחקה כך יש לנו פחות אנרגיה להמשיך להתפתח.
קיבעון – אם יש בעיה באחד השלבים המובאים לעיל והשלב לא נפתר נוצר קיבעון. מאפינים של אותו שלב יישארו קבועים אצל אותו אדם.
רגרסיה – אם קרתה טראומה אז אנו חוזרים לאחר – לשלב בטוח יותר לשלב מגן.
המודל הפסיכו-סקסואלי:
לדעת פרויד התפתחות נפשית שלנו מונעת מאנרגיה מינית שנקראת לבידו. לדבריו יש 5 שלבים של התפתחות מינית והם הבסיס להתפתחות האישיות:
1.       השלב האורלי מגיל 1-0. האזור הארוגני הוא הפה. אם הצרכים של התינוק סופקו היטב בשלב זה הוא יגדל להיות אדם חיובי אם לא סופקו או שסופקו יותר מדי – יכול להיווצר שלב הקיבעון בהתנהגויות באזור הפה: עישון, מציצת אצבע, לעיסת מסטיק, אכילה כפייתית וכד'.
2.       השלב האנאלי מגיל 1-3: האזור הארוגני הוא פי הטבעת. זה שלב בו לומד הפעוט לעשות צרכיו לבד, להתאפק ואף נהנה מלעשות צרכים. בשלב זה יש קונפליקט בין הדרישה לחינוך לניקיון ודרישה להתאפקות לבין הרצון של הפעוט לשלוט בצרכים שלו בעצמו. חינוך נוקשה יכול לגרום לילד להיות רכושני ותוקפני, וילד שלא נדרש להתאפקות ומפעיל סוגרים מתי שבא לו יכול להיות אדם אכזרי והרסני עד כדי סדיסט.
3.       השלב הפאלי מגיל 3-6: האזור הארוגני הינו איבר המין. זה שלב שהילדים סקרנים לגבי גופם ושלב זה טוען פרויד לתסביך אדיפוס ותסביך אלקטרה כשהבן מאוהב באמא והבת מאוהבת באבא. לקראת סוף השלב הפאלי הילד לומד להדחיק את המשיכה לאמא ולהזדהות עם האבא וכנ"ל הבת.
4.       שלב החביון מגיל 6-12: בשלב זה אין אזור ארוגני. פרויד לא מתמקד בשלב הזה. לדעתו השלבים עד גיל 5 הם הקריטיים להתפתחות הילד. שלב החביון הוא למעשה מעין מנוחה אחרי השלב הפאלי ולפני סערת הבגרות. לקראת סוף השלב אפשר לראות שמתחילים הדחפים המיניים, אם בשלב הפאלי הייתה התהוות להומוסקסואליות בשלב החביון זה יתגבש.
5.       שלב הגניטלי מגיל 12-18: האזור הארוגני הם אברי המין. הרגשות המיניים מתחילים להתעורר ומתחילה משיכה למין השני. זה השלב הראשון שדחפים מיניים מופנים כלפי פרטנר. פעם ראשונה שהאנרגיה המינית דרושה לשותף כדי להתממש.
מנגנוני הגנה:
1.       הכחשה – כשהמציאות קשה לנו אנו מעמידים פנים שאותו מידע קשה לא קרה. מתמכרים או אלכוהוליסטים יגידו: אני לא אלכוהוליסט, אני לא מכור. ההכחשה תהיה בכל תחום שמבחינת האדם מהווה איום על נפשו.
2.       הדחקה – טראומה קשה שאין ביכולתנו להתמודד איתה. האגו יכניס אותה לתת מודע, השקעת אנרגיה רבה בהדחקה יכולה לגרום לחולי נפשי.
3.       השלכה – כשאנו משייכים למישהו אחר תכונות פנימיות שלנו. תכונות שאנו לא אוהבים בעצמנו.
4.       התקה – כאשר הבוס בעבודה כועס עלינו ואנו לא יכולים לכעוס עליו בחזרה אז נבוא הביתה ונכעס על האישה או הילדים. העברת התסכולים שלנו מאוביקט אחד לאוביקט אחר.
5.       רציונליזציה – כאשר אנו נותנים הסבר הגיוני ומשכנע לפעולה מסוימת שעשינו ואנחנו יודעים שאותה פעולה נעשתה מתוך דחף או ממקום רגשי.
6.       עידון-סובלימציה – כשאנו מנסים לעדן את הדחפים שלנו. החברה מציעה חלופות, למשל רופא מנתח או קצב זה עידון לאנשים שבתכלס מבתרים בעלי חיים או אנשים. יש שם אנרגיה שלילית.
7.       היפוך תגובה – כשאנו חשים שהרגשות והדחפים משתלטים עלינו.
אז אנחנו עושים פעולה הפוכה. למשל. אני לא סובלת את הבוסית שלי – אבל כשאראה אותה אומר לה: איזו שמלה יפה, את נראית טוב היום.
ממשיכו של פרויד על התנהגות עבריינית ופסיכואנליזה –