ז'אנר כולל בתוכו זנים שונים. היסודות הם קבועים, אך ישנם גם יסודות משתנים. בשלב ההפקה, הז'אנר מספק ליוצרים נוסחאות שעל פיהן הם מפיקים סרטים חדשים. בשלב ההפצה, הז'אנר מספק למפיצים שיטה לאפיון ומיון הסרט בקווים כלליים.
בשלב הצפיה, ז'אנרים מספקים לקהל כלים להבנת הסרט. ז'אנרים ניתן לזהות על פי מרכיבים שונים של הטקסט הקולנועי: איקונוגרפיה – נוף מדברי, רובים ואקדחים במערבונים, תתי מקלע בסרטי גנגסטרים ועוד.
תמה ומבנה – רוב הז'אנרים מוגדרים על פי הנושאים ומבנה הסיפור בסרטים המזוהים איתם.
אופן הטיפול בנושא מסוים – יש נושאים שהעיסוק בהם משות, לז'אנרים רבים. עם זאת הטיפול בהם ייחודי לכל ז'אנר וז'אנר.
מוסכמה ז'אנרית קונבנציה, הקוד או מערכת הכללים המבנים ומארגנים את מרב הפרטים ביצירה: אפיון דמויות, התקדמות העלילה, עיצוב חזותי, קולי ועוד. מערכת כללים זו מעוגנת בהסכם סמוי בין יוצרי הקולנוע לצופים וקיומה בסרט מסוים מסייע לשיוכו הז'אנרי.
פארודיה חיקוי הסגנון של יצירה מסויימת, של ז'אנר או של יוצר כדי להגחיכם. פרודיה על ז'אנרים נוצרה כתוצאה מעימות בין אלמנטים קונבנציונאלים בז'אנר לבין אלמנטים זרים (מופע האיימים של רוקי- אימה, שיר אשיר בגשם- פילם נואר, הפלישה ממאדים- פרודיה על החרדות של האמריקנים תת-ז'אנר קבוצת יצירות בתוך ז'אנר מסוים שהן בעלות מאפיינים מסוימים מאוד בתוך הז'אנר הכללי, למשל סרטי ערפדים או סרטי זומבים בתוך ז'אנר האימה. ז'אנר כטקסט חברתי ז'אנר הוא סוג של טקס חברתי.
סרטים ז'אנריים מעלים שאלות על הסדר החברתי ומסתיימים באשרורו ובאשרור ערכיו המסורתיים. למשל, המערבון, סרט הגנגסטרים וז'אנר הבלש מאפשרים לצופים להנות מהפרות חוק, אך בסופו של כל סרט בז'אנרים אלה, הסדר הטוב מושב על כנו; האיש הרע במערבון, הגנגסטר הרוצח בסרט הבלש נתפסים והחופש שהרשו לעצמם הוא שמביא בדרך כלל למותם.
הקומדיה, המיוזיקל והמלודרמה, למשל, הם ז'אנרים המאפשרים לצופים להנות יחד עם הדמויות המשביעות תשוקות פרטיות, אבל בסופו של הסרט, נחגוג איחוד חברתי; קומדיות מסתיימות באיחוד זוגי רומנטי, סרטי מיוזיקל בערב בכורה מוצלח ומלודרמות בשיקום קרע במשפחה (ש"ץ) היברידיות רוב הסרטים אינם "טהורים" מבחינה ז'אנרית אלא מעורבים. יתר על כן, הסרטים המרתקים יותר לניתוח הם דווקא הסרטים ההיברידיים או החריגים בז'אנר שאליו הם משתייכים. ה"נאמנות הכפולה" שכיחה ביותר משום שרוב הז'אנרים מבוססים על מאפיין ייחודי ובולט אחד: המרחב שבו מתרחש הסיפור (מערבון, אפוס היסטורי), האפקט הרגשי שמעוררים סרטים (קומדיית סלפסטיק, מותחן אימה), או חריגה מהמציאות המוכרת (מד"ב, מיוזיקל, סרטים מצויירים) וכדומה. לכן סרט עשוי להשתייך לז'אנר מסויים על פי תכונה אחת ולז'אנר אחר על פי תכונה אחרת. (חמים וטעים- גנגסטרים, סלפסטיק, קומדיה רומנטית, סאטירה חברתית, מיוזיקל). אפקט המתח – מודל שאלה תשובה מודל השאלה תשובה של נואל קארול נועד להסביר את אפקט המתח שמותחנים מעוררים בצופים. על פי מודל זה, אפקט המתח נוצר מציפייה דרוכה לתשובה לשאלה המתעוררת בסיפור. מרטין רובין מותח ביקורת על המסכנות של קארול. לדעתו הגורם הרגשי מוסרי אינו בעל השפעה משמעותית על יצירת מתח. הוכחה לטיעון של רובין אפשר למצוא בדפוסי מתח בפתיחות של סרטים. הצגת שאלות ללא תשובות מיידיות מייצרת אפקט של מתח עוד בטרם נבחין אפילו בין הגיבורים לדמויות המשנה, בין טובים לרעים.
דוגמאות: תינוקה של רוזמרי (הילד שלה או לא? האם הוא מת או לא?), צ'יינטאון (מי הרג את האישה? מי הרג את הבעל?) האדם השלישי (האם הארי מת?) מבנה המבוך רובין טוען שהאסטרטגיות המופעלות בבניית מבוכים דומות לאסטרטגיות המופעלות בבניית סיפורים. כלומר, כל סיפור באשר הוא, דומה במבנהו למבוך, ותעייה במבוך הוא מטאפורה הולמת למעקב אחר –