שאלה 1
מקור המילה אקלקטי הוא מהמילה היוונית Eklektikos שפירושה בוחר. הכוונה היא לדבר שהוא מלוקט, מקובץ או נבחר ע"י ליקוט מתוך מקורות או שיטות של אחרים. מאמרו של גבריאל אלמונד מתאפיין באקלקטיות – תיאורים הכוללים מרכיבים מדעיים לצד מרכיבים לא מדעיים. הדרך בה מבסס אלמונד את רעיון האקלקטיות במאמרו היא שילוב וליקוט של מרכיבים שונים מתקופות שונות. גישתו היא פרוגרסיבית, המתקדמת כל הזמן, כאשר חוקרי מדע המדינה יודעים יותר מאשר ידעו בתקופות הקודמות להם. זאת לא בשל עודף תבונה, אלא בשל עודף ידע שיש להם על פני חוקרים מתקופות קודמות. ההיבט האקלקטי נשען ע"י ריבוי הגישות, כאשר כל גישה תורמת לגישה הבאה אחריה. אלמונד טוען כי הדרכים ונקודות המבט השונות תורמות ומפרות את המחקר, לכן הוא מברך עליהן ו"מקלט" מפה ומשם. ניתן לראות כי יש כאן ביטוי לפלורליזם.  אלמונד מכליל במאמרו הוגים כמו אפלטון ואריסטו מהתקופה הקלאסית (המאה ה-5 לפנה"ס) שלאו דווקא מתמקדים במרכיבים מדעיים ובמחקרים אמפיריים. לדוגמא, אפלטון ביסס את טענותיו על תורת האידאות, המתבססת על קיומה של מהות הרמונית הנמצא מחוץ לעולם התופעות והחושים, ושניתן לקלוט אותה רק באמצעות התבונה ולא באמצעות החושים. אידאות קיימות בלי קשר לקיומו של האדם וליכולתו לזהותן. גם אריסטו, שאמנם ערך מחקר אמפירי ובחן משפטים8 צורות משטר בכדי להסיק לגבי המדינה הראויה, הכניס למחקריו ערכים, ולכן יש בהם יסודות שאינם מדעיים. לצד אלה, אלמונד מכליל במאמרו מרכיבים שונים לגמרי, שלוקטו מתקופה אחרת, שמאפייניה שונים לגמרי