תוכן העניינים
הקדמה -. 3
המצב טרם המלחמה – 6
תובנה חדשה – דעת הקהל כמשתתף פעיל -. 7
רקע מודיעיני: –… 8
מטרות המצרים: — 9
פעילות בשלב ראשון של המלחמה 10 יום א', מנהל עסקים לאוקטובר 1973 -.. 12
סיום המלחמה –. 13
ביבליוגרפיה –..
משפטים נספח א': תאריכים משמעותיים במהלך המלחמה: (ישראל-מצרים) .. 17
תקציר:
לכאורה, מלחמת יום הכיפורים החלה בתבוסה רבתי: צה"ל הופתע! הכוחות הסדירים הוכו, מטוסי קרב הופלו, החי"ר המצרי, מצויד בנשק אימתני – סאגר, עשה שמות בשריון. גיוס המילואים קרטע – חסר ציוד אלמנטרי, התקפות הנגד נכשלו. בקיצור, צה"ל התפורר וספג מפלה אחר מפלה. הדעת נותנת שלאחר כל המהלומות, צה"ל ייסוג מעמדותיו הקדומניות והמדינה תרד על ברכיה ותבקש הפסקת אש או שתנסה אפילו חו"ח, להגיע לאיזשהו הסדר של כניעה. ו'לפתע' העניינים מסתדרים מעצמם. הכוחות הסוריים נהדפים מרמת הגולן, התקפה רבתי של המצרים מתפוררת ולמחרת היום צה"ל מצליח לצלוח את התעלה, לכתר ולהטיל מצור על הארמיה השלישית ולכאורה הדרך לקהיר פנויה ולולא הוכרזה הפסקת האש היתה גם היא נכבשת.  וכעת, לאחר הכרזת הפסקת האש, מתדיינות ישראל ומצרים במישרין. גנרל גמאסי – הרמטכ"ל המצרי החדש  (עצם פרישת הרמטכ"ל הקודם שאזלי, בעצם ימי המלחמה,  כבר מרמזת לכישלון)  ואלוף (מיל.) אהרן יריב מסכמים נושאים שונים החל מאספקת מזון ומים לארמיה הנצורה, חילופי שבויים  וכלה בהפרדת כוחות.
ולאחר זמן- מינויו של דיין לשר החוץ בממשלתו של יריבו הגדול – מנחם בגין. דיין, שהיה מוקצה מחמת מיאוס ונתפס בעיני הציבור כאחראי ל'מחדל' ואף לא שותף בממשלתו של רבין, איש מפלגתו, זכה לרהביליטציה מידי יריבו המובהק ומונה לתפקיד בכיר שבבכירים. והטענה כאילו רצה בגין לפייס את יריביו נשמעת חלולה. הוא לא היה מוכרח למנות דווקא את דיין לשר. ואם כבר – יכול היה לתת לו תפקיד שר זוטר ולא כאחד הקברניטים, ממעצבי מדיניותה של הממשלה. האם ידע דיין סוד כמוס שרק הוא  – במעורבות אישית –  יכול להניע את אמות הספים ולאלץ את סאדאת לשנות את מדיניותו ולכרות ברית שלום עם ישראל?  או כמי שהיה בסוד העניינים, כל הדלתות בפנטגון (משרד ההגנה) ובמשרד החוץ האמריקאיים פתוחות לפניו?
ואכן, זמן קצר לאחר מכן, מתייצב נשיא מצרים – אנואר סאדאת – בכנסת בירושלים ומבקש להגיע להסדר שלום – מחווה, שלחלוטין אינה אופיינית לצד מנצח.
על פניו נראה, שזו המלחמה הראשונה בין ישראל וארצות ערב, שהסתיימה בהסדר מדיני של קבע. הסדר ששרד גם ניסיונות קשים כשתי מלחמות בלבנון, שתי אינתיפאדות ומלחמת הקואליציה בעיראק. אין חולק שמצרים הועמדה בלחץ כבד של אזרחיה ושל עמיתותיה הערביות לבטל את הסכם השלום ולהחזיר את מצב הלוחמה לקדמותו. המקסימום שמצרים עשתה היה אקט של מחאה דיפלומטית, קרי החזרת השגריר המצרי להתייעצויות, אולם סגל השגרירות נשאר בארץ  והמשיך למלא את מטלותיו.
כאמור, תלכיד העובדות שהוזכרו אינו עומד לכאורה במבחן ההיגיון הישר ויש לחפש את זווית הראיה שתאיר את העובדות באור שונה.
בחיבור שלפנינו נציג תזה הקובעת:
1.     המצרים כלל לא רצו לצאת לקרב. הם רצו לשכנע את דעת הקהל המערבית בנבזותה ובעליבותה של ישראל, להוקיעה ממשפחת העמים ולהפעיל עליה לחצים כלכליים ומדיניים, שיביאו לקריסתה.
2.     המערכה היתה מורכבת משלושה שלבים: מסע יחסי ציבור, שמטרתו הכפשת ישראל, גירוי ישראל לבצע התקפת פתע על מצרים ו/או על סוריה  – הצגת הערבים כקורבנות הסכסוך והפעלת אלמנטים כלכליים על הציבור האמריקאי והמערבי, שיפעל כנגד התוקפנות הישראלית. שילוב שלושת הגורמים היה מביא את התוצאה המיוחלת כשם שמסע דומה, שהתרחש שנים מספר לאחר מכן, הביא להתמוטטות משטרי האפרטהייד בדרא"פ וברודזיה (לימים, זימבבאווה).
3.    מתוך אמונה שהכל גלוי בפני ישראל (כפי שהוכח במלחמת ששת הימים) המצרים והסורים לא 'זייפו'. הם אכן הכינו  כראוי את חילותיהם למלחמה רבתי, הן מבחינת הסד"כ, האימונים והן בהיערכות הגנתית/התקפית בקוויהם.
4.         בכדי לשכנע את הישראלים לפתוח בהתקפת פתע, או לפחות לגרום להם לרכז את כוחותיהם בקווי החזית, היה על המצרים והסורים להכין מצג של תרגיל הונאה ואפשרות ליציאה מהירה למתקפה. הם גם ידאגו ליידע את ישראל, בבוא השעה,  בערוצים חשאיים שההתקפה ממשמשת ובאה, מתוך מחשבה שישראל תנקוט אז באמצעי מנע ותתקוף את הכוחות הנערכים מולה.  5.      ישראל – כפי שמצרים שערה וחששה – אכן הבינה את המתרחש והכירה את  התוכניות מלפני ולפנים. ישראל זיהתה את נקודת החולשה בהיערכות המצרית  והבינה כי נקלעה לה הזדמנות פז להכות את מצרים מכה אחת אפיים ולהבהיר חד-משמעית שהיא יכולה להביס את מצרים לחלוטין, בכל עת ובכל מצב.
6.      הבעיה היא, שנקודת התורפה נחשפת רק בשלב השני של המתקפה המצרית, כאשר הכוחות, שנשארו מאחור למגננה,  ינועו מהגדה המערבית למזרחית ותיחשף את 'הבטן הרכה' של מצרים. לכן, יש למשוך את הלוחמה עד ביצוע שלב זה, ולמנוע קבלת הפסקת אש .- החלטה שמצרים יכלה לקבל בכל זמן, בעזרת ברה"מ במועצת הבטחון של האו"מ. 7.      השהיית קבלת החלטה על הפסקת אש יכולה להתבצע ע"י מצג של צבא מובס ומבולבל, עיכוב באספקת תחמושת ונשק, בקשות – אם לא התחננות – להפסקת אש ומצד שני כיבוש שטחים והבסת הצבא הסורי, ע"מ שיבקש מהמצרים המשך מתקפתם להקלת הלחץ.  
8 .      המצג של צבא מובס, הנהגה כושלת והאבל על אלפי ההרוגים נמשך בתודעת הציבור הישראלי, גם לאחר המלחמה, בעידוד כל אותם גורמים בממשל, שלא שותפו בקבלת החלטות . לכן מוצגות תוצאות המלחמה ככישלון ישראלי אם לא כתבוסה, למרות שהיה זה ניצחון קולוסאלי, שמעטים כמוהו הושגו אי-פעם.  9.      יודגש, ישראל לא יזמה את המלחמה ולא עוררה פרובוקציות. אולם, משנקלעה למצב המתואר לעיל, לא נתפסה להיסטריה, שקלה בתבונה את מעשיה ופעלה בשום-שכל. ואכן בנסיבות חמורות אלו ידעה להפיק את המירב ולהשיג את מטרתה – שלום! בחיבור שלפנינו נתמקד במהלכים המדיניים, החל מסירובה של ברה"מ לשתף פעולה עם מצרים,  במשך המלחמה עצמה ועד ליום ה-מנהל עסקים באוקטובר, שאפשרו את המפנה הגורלי והביאו לניצחון הגדול