שאלה 1
א. במבוא לפרק ד, "הפקת טקסטים כמשא ומתן", טוענים ליבס ולווין כי שיקולי ההפקה, כלומר התהליכים שקורים מאחורי הקלעים של הטקסטים התקשורתיים, הם אלו שמעצבים את התוצר הסופי שמגיע לקהל. התהליכים המתרחשים מאחורי הקלעים יכולים להיות שיקולי עריכה, תהליכי קבלת החלטות, סוגיות של מימון, צנזורה – כל מה שהצופה הפשוט למעשה כמעט ולא נחשף שעומד מאחורי התוצר. השניים מסבירים כי ניתוח הפקה יכול להתבצע דרך ההתמקדות בטקסטים עצמם או דרך ניתוח תהליכי ההפקה של הטקסט. הם מדגימים את חקר ההפקה על שלושה סוגים של ז'אנרים טלוויזיוניים: דוקו-דרמה, ראיונות (טוקשואו) וחדשות.
במאמרן, "כתבי חוץ והתחרות על דעת הקהל הבינ"ל: מחמד א-דורא והלינץ' ברמאללה כמקרה מבחן", עוסקות ליבס ופירסט באופן …
שאלה 2
א. במאמרו, "הרטוריקה של הדימוי", מציג בארת' גישה לניתוח דימויים חזותיים אשר שמה דגש על יחסי הגומלין שבין חזות הפרסומת לטקסט המילולי שמופיע בה. בארת' טוען כי בעוד שהדימוי החזותי יוצר מגוון משמעויות, הדימוי המילולי תוחם את המשמעויות לכדי טקסט הגמוני בעל משמעות מועדפת.לדידו, המשמעות מורכבת משתי רמות: הרמה הדנוטטיבית – המשמעות המילולית של הסימן והרמה הקונוטטיבית – האסוציאציה שעולה לנוכח הסימן. בארת' מסביר כי על מנת להבין כיצד הדימוי החזותי מפעיל קונוטציות שונות, תוחם אותן ומכוון את הנמען למשמעות מועדפת, יש לעשות שימוש בשלושה מרכיבי ניתוח: ניתוח המסר הלשוני, ניתוח הדימוי הדנוטטיבי וניתוח המסר הקונוטטיבי. לסיכום הוא גורס כי המרכיב החשוב ביותר הוא המסר הלשוני כיוון שהוא זה שקובע ו"מעגן" את המשמעות הכוללת של הדימוי החזותי.
במאמרו, Some Television, מציע פיסק מודל לניתוח טקסטים חזותיים וטוען כי הטלוויזיה…