תקציר הכנה למבחן מבוא לקולנוע ישראלי טעימה …
הקולנוע הישראלי הלאומי בשנות השישים עסק חלק ניכר מן הקולנוע הישראלי באירועים לאומיים, בהתיישבות חלוצית ובמלחמות. באותן שנים לא היה לקולנוע ממסד ממשי שיועל לתמוך בסוג הסרטים שנראו טובים בעיניו ולהקנות להם מעמד מרכזי. במחצית הראשונה של שנות השישים הועדפו סרטים שנעשו על פי הדגם הלאומי. בתחילת שנות השישים הדגם ששלט בקולנוע הישראלי היה הדגם הלאומי ציוני הרואי שבמרכזו קולקטיב ישראלי עובד ולוחם. בסרטים שנעשו על טהרת דגם זה היו מטרותיו של הקולקטיב מטרות לאומיות מובהקות: הקמת מקלט לעם היהודי, הגנה על זכויותיו, שמירה על גבולותיו, יישוב הארץ והיאחזות בה. כל המטרות הללו הצטרפו יחדיו למטרה מכוננת אחת: עיצוב חברה ששוב לא תיתכנה בה שואה ורדיפות. בסרטים לאומיים מובהקים המטרה המשותפת, איגדה סביבה את כל הגיבורים והבהירה את אופיים. הם עוצבו כניגוד לאב טיפוס של היהודי הגלותי, כלומר, הם היו לוחמים אמיצים, בעלי תושיה ויוזמה, אנשי מעשה ולא אנשי רוח.
דרכי ההבעה הקולנועיות – הצילום, העריכה המוסיקה והמשחק נועדו להאדיר ביוזמה ובפאתוס מציאות של בנייה ומאבק. המציאות הזו נפרשה לעיני הצופים בדינמיקה של מערבונים וסרטי מלחמה אמריקניים, בעוצמה של הקולנוע הסובייטי. בימים אלו מעמדה של הפעילות הקולנועית היה שולי ביותר. הממסד שלה היה חלש מאוד והיא היתה תלויה במערכות אחרות שמילאו תפקיד מרכזי בעצם קיומה והתפתחותה. הממסד ראה במוצריה כלי תעמולה ועל פי אמת מידה זו קבע אילו סרטים יזכו לסיוע והפצה ואילו ייגנזו. הקולנוע היה תלוי בממסד תלות כלכלית. בשנת 1960 השתנתה מדיניות הממשלה כלפי הקולנוע ונקבעה שיטה מקיפה של סבסוד. שיטה זו הביאה להאצת קצב הייצור של הסרטים אך יצרה תלות חזרה של היוצרים במממן הממשלתי. (כדי לקבל החזר מס על הסרט להיות חינוכי, המשקף את המנטאליות הישראלית) במידה וסרט לא עמד בקני המידה החינוכיים, המוסריים והלאומיים, נשללה ממנו התמיכה הכספית.
הם היו עשרה זהו הסרט העלילתי הישראלי המשמעותי הראשון. הסרט שהופק בשנת 1960 מדבר על העלייה הראשונה וההתיישבות של סוף המאה ה-19. לשם כך מגייסת העלילה את התבנית האידאית והאיקונוגרפית של דגם המערבון הפופולרי, כדי לתאר את המאבק הכפול של המתיישבים הראשונים, מצד אחד באתני הטבע ומצד שני באוכלוסייה המקומית העוינת.
המאפיינים היהודיים של הנרטיב נעלמים, כל שנותר הוא הרצון לשנות את הגורל היהודי באמצעות הפיכת היהודי הגלותי למי שנכון להילחם על ביתו וזכויותיו. הסרט מעוגן בערכים האידיאולוגיים של התקופה: הקולקטיב, הלא היא אותה קבוצה הפועלת כאיש אחד למען השגת המטרה הציונית, ההקרבה למען השגת מטרה זו והשאיפה להרמוניה.
ראשית הקולנוע העממי בישראל שינויים שהתחוללו בחברה הישראלית חדרו גם לקולנוע, הם אילצו את הממסד להתחשב בטעם הצופים (ואת הממסד הפוליטי לשנות את מדיניות התמיכה בסרט הישראלי).
שני דגמים נוצרו בעקבות השינויים: הדגם האישי, והדגם המעמדי (העממי). דגמים אלה לא אומצו מיד, אלא הסתננו לאט לאט אל הדגם הלאומי. הסרטים הלאומיים שנעשו החל מאמצע שנות השישים הוסיפו לעסוק בנושאים ובדמויות כמו לוחמי הפלמ"ח, תיאור ההיסטוריה של הציונות, במלחמה ובמשימות לאומיות, או בהתרפקות על כל אלה, אך בהשפעת הדגמים החדשים בקולנוע הם גם חרגו אל בעיות אישיות, פרטיות של משפחה ואהבה. הדגם הלאומי עבר פישוט, המאפיין הלאומי היחיד שנותר הוא המלחמה. הגיבורים השתמשו בערך הגבורה כדי להשיג הישגים במלחמת הקיום הפרטית שלהם, ועל כן היו מוכנים לדרוס את הזולת כדי להשיג טובות הנאה.