עוני ואי שוויון בחלוקת ההכנסות בישראל עבודה סמינריונית שנת 2015
3 8
מקורות תוכן העניינים
מבוא. 3
אי שוויון בחלוקת ההכנסות, עוני ומדידת עוני 7
מדידת אי שוויון 7
מדידת עוני 11
עיקרון ההעברה. 12
עוני בישראל והמלצות וועדת אלאלוף. 13
דיון בשאלת המחקר. 21
סיכום, מסקנות והמלצות.. 26
ביבליוגרפיה. 33
מבוא
אי שוויון בחלוקת ההכנסות הינו תופעה בעלת חשיבות כלכלית וחברתית רבה. אולם, אין הסכמה לגבי מידת אי השוויון האופטימאלית. על פי גישת הפונקיונליזם,  אם האי-שוויון קיים אז הוא תורם לחברה. דיוויס ומור (1945) טוענים כי הריבוד נועד לגרום מוטיבציה, אשר תגרום לביצוע תפקידים פחות נעימים וביצוע תפקידים אלו יתוגמל. ההנחה של דיוויס ומור היא שהמערכת היא מערכת ניעות פתוחה ומי שרוצה להתקדם בחברה צריך להשקיע. זה עבד כל עוד החברה האמריקאית הייתה יציבה. טומין (1953) טוען כי אי השוויון קיים מאז ומעולם בצורות שונות, בכל חברה. הקדמוניות של אי השוויון ושל הריבוד החברתי הולידה את ההנחה לפיה מדובר בתופעות הכרחיות הממלאות פונקציה חיובית עבור החיים החברתיים. אך לטענתו אין זה אומר שאי-השוויון הוא מהותי והכרחי לחברה. במאמרו יוצר שיח-אקדמי עם דיוויס ומור, מציג את טיעוניהם ומערער את כולן.
1.
“לעמדות מסוימות בכל חברה נודעת חשיבות תפקודית רבה יותר מאשר לעמדות אחרות, והכהונה בהן דורשת מיומנויות מיוחדות”. מנגד, טומין טוען כי המדרג בנוי על אי אלו תפיסות תרבותיות של איזה מקצוע או אלו תפקידים מוערכים יותר. היתרון של רובד מקצועי מסוים אינו יתרון מהותי או טבעי, אלא הוא חלק מהתרבות.
2 . “בכל חברה יש מספר מוגבל בלבד של אנשים שניחנו בכישרונות, שאפשר להפכם, באמצעות הכשרה, לכלל מיומנויות מתאימות לעמדות אלו”. אמירה כזו מתעלמת מהעובדה שהחברה איננה מכירה את רוב הכישרונות והאנשים המוכשרים שקיימים בה. ככל שהמבנה החברתי נוקשה יותר וגמיש פחות, כך גם הסיכוי למצוא כישרונות חדשים הולך ופוחת. מערכות הריבוד נוטות לצמצם את הסיכוי להגדיל את יעילות הגיוס וההכשרה של “כישרונות בחברה”, משום שמשמרות את הריבוד מדור לדור.
3 .
“הפיכתם של כישרונות למיומנויות כרוכה בתקופת הכשרה, ובמשך אותה תקופה מקריבים מקבלי ההכשרה קרבנות מסוימים”. טומין טוען כי השימוש במושג “קורבן” משקף את הניסיון של “בני המזל” בחברה להצדיק באופן מניפולטיבי ושכלתני את השליטה שלהם באותן עמדות מיוחסות במבנה החברתי הריבודי, בכדי שימשיכו להחזיק בכוח שנגזר מהן ובהטבות שנגזרות מאותן עמדות ואותו כוח. אפילו בשלב ההכשרה זוכים הם לתגמולים גבוהים יותר מבני גילם העובדים, אשר מתבטאים גם ביוקרה, ההנאה וחיזוק התפיסה העצמית.
4 . “כדי להמריץ את האנשים המוכשרים להקריב קרבנות אלה ולרכוש את ההכשרה, שומה על עמדותיהם העתידות להכיל ממריץ, בצורת גישה בידולית, כלומר, עדיפת-זכויות בלתי-פרופורציונאלית, אל התגמולים הנדירים והנשחקים שבידי החברה להציע”. תוך שדיוויס ומור מציגים את התגמול הכלכלי כהכרחי, הרי שהם מתעלמים מתגמולים ממריצים אחרים, כגון: מימוש עצמי, נראה מעבודה, יצירה, סיפוק מהעבודה וכיוצא בזה.
5.
לפיכך, אי-השוויון החברתי בין הרבדים השונים בכמויות הנכסים הנדירים והנשחקים ובשיעורי היוקרה וההערכה המוענקים להם הוא גם בעל תפקיד חיובי והכרחי בכל חברה”.   בניגוד לדיוויס ומור, מאמין טומין כי, אין זה מן ההכרח שלהיררכיות הכלכליות תתלווה היררכיה סמלית של יוקרה. אם כולם מסכימים שהיררכיה הכלכלית (השליטה במשאבים) נגזרת מרמות שונות של התחייבויות שנובעות מהעמדות השונות, הרי שאין זה הכרחי שאותן היררכיות יולידו גם היררכיה של יוקרה והערכה.  במהלך ההיסטוריה לא נעשה מאמץ לגרום לכלל האנשים להרגיש שערכם שווה, כשהם עושים את התפקידים המתאימים להם.
–