ממ"ן 11
שאלה
1 פרה פיליפו ליפי, הבשורה עם התורם, מנהל עסקים66, טמפרה על לוח, 126.3X132 ס"מ, אוסן מתואן, חצר קורשאן, קורשאן.
א.      ביצירה ישנם קוים אופקיים המתייחסים לקרקע, למרצפות, לספסלי השיש ולמעמד הכיסא עליו יושבת הדמות הימנית בציור. הקווים האופקיים ביצירה משרים אוירה נינוחה, רגועה ויציבות. כמו כן, העננים מצוירים בצורה של 3 קוים, משרים הרגשה שבחוץ( בתמונה) מאוד רגוע וסטטי. בנוסף ישנם קוים אנכיים של העמודים בחדר ושל המבנים בחוץ, יחד  עם הקווים האופקיים, הם יוצרים זווית ישרה של 90 מעלות שגם היא משרה אוירה מאוד יציבה וסטטית.
ישנם שני אלמנטים בתמונה שמצוירים בקו אלכסוני: גבעול הצמח שאותו מגישה דמות אחת לשנייה ופה הכיוון האלכסוני ממחיש לנו את התנועתיות שבהעברת האובייקט מדמות אחת לשנייה, מנחה אותנו להמשיך את המבט מהדמות שמגישה את הצמח לדמות המקבלת אותו. הקו האלכסוני הנוסף נראה על הקיר החיצוני של המבנה, הקו שמתחת לחלונות העליונים- הכיוון האלכסוני יוצר פרספקטיבה ואקצרה למבנה.
ביצירה קיימים גם קווים עגולים במספר אלמנטים: בקשתות שמעל לעמודי החדר- כאן הקווים יותר מצביעים על סגנון בנייה אדריכלית מסוים בתקופה ספציפית.
גם הדמויות עצמן מצוירות בין היתר בקווים מעוגלים, שלא ניתנים למדידה, בגדי הדמויות מתוארים ברובם בקווים מעוגלים המרמזים על אופי הבד, על הרכות שלו, קפלי הבגד, הצורה בה הבד נופל על הגוף. ישנם קווים מעוגלים המתארים את הנוף מבעד לחלון, שם הקווים המעוגלים ממחישים את הזרימה והתנועתיות שבטבע. כמו כן, ההילה לראשן של הדמויות, גם היא מתוארת בקווים מעוגלים המשרים תחושה של משהו עגול ושלם. ניתן לראות ביצירה כי הקווים ברוב רובם הם קווי מתאר סוגסטיביים, הם בדמויות והן בחלל הבנוי וחלל החוץ. קווי מתאר עדינים הנוצרים במפגשים של כתמי צבע ברורים התוחמים זה את זה.
ב.      כפי שציינתי בסעיף א', היצירה מצוירת בקווים סוגסטיביים המוגדרים ע"י מפגשים של כתמי צבע שונים והם ביחד מגדירים את הצורות ביצירה. שלושת הדמויות ביצירה מוגדרות ע"י קווי מתאר סוגסטיביים.
צורות המבנה תחומות באמצעות הנגדה של משטחי הצבעים כמו הנוף הנגלה מבעד לחלון- הטבע והשמיים. כל הצורות ביצירה הן צורות שלמות וסגורות. הדמויות מצוירות בצורות אמורפיות, חסרות אחידות ומעוקלות המעוררות אסוציאציות לצורות אורגניות, לגוף האדם.
בנוסף, צורותיהם סגורות ועל ידי כך מגדירות לנו בבירור את הדמויות עצמן. בגדי הדמויות והווילון שמאחורי הדמות הימנית מצוירים בקווים מעוגלים וסגורים, היוצרים גם הם צורות אמורפיות, מעוקלות וסגורות המרמזות על האופי הנשפך של הבד, נותנות מראה מוחשי יותר של הבד ע"י היווצרות הקפלים בבדים. לעומת הדמויות, הצורות המגדירות את המבנה האדריכלי, את העמודים ומרצפות הרצפה הן צורות ארכיטקטוניות, מכניות ומסדורות. הן אלו המעניקות תחושה של מבנה קונסטרוקטיבי, תבניתי ומסודר, מעוררות אסוציאציה לטכנולוגיה. ההילה לראשן של שתי הדמויות המרכזיות עשויה מצורה סגורה, מעגלית, אך יחד עם זאת מראה מאוד שטוח ודו- ממדי. הנוף מבעד לחלון המציג גבעות קטנות וירוקות ושבילים מפותלים, נוצר ע"י צורות אמורפיות, היוצרות תחושה של טבע של זרימה. גם צורת הכנפיים של הדמות הקדושה, מעניקה בצורה המעוקלת ובחוסר הגאומטריה שלה, תחושה של אלמנט ביולוגי. על אריחי הרצפה מצוירות צורות גאומטריות וסגורות המעניקות מראה של דגם על רצפת השיש.
ג.        הצבע ביצירה מסייע לנו להגדיר עצמים, דמויות אנושיות, אוירה, טמפרטורה ותחושת עומק.
הנוף הרחוק מאתנו, הנראה מבעד לחלון, מתואר בצבעים קרים, בגווני כחול וירוק, השמש- שלא מתוארת בציור, מרומזת על ידי האור הנזרק על קירות ורצפת השיש בפנים המבנה, נראה כלבן או חסר צבע ומוזכר גם באופק בין השמיים לגבעות הרחוקות ביותר. יש רמזים לאור השמש גם על פני הדמויות הקדושות ועל בגדי שלושת הדמויות. קירות המבנה מרומזות כלבנות וניכר במקומות המפגש עם התאורה החיצונית. מנגד, –
ד.      ביצירה ניתן להבחין בדגמים הנוצרים בכמה אלמנטים: רצפת החדר מאופיינת בדגם של צורות גאומטריות, על כל אריח מצוירים 3
מרובעים אחד בתוך השני ובין אריח אחד לשני, עובר פס עבה ועליו מצוירים מעוינים.
הצורות החוזרות על עצמן יוצרות רצף סימטרי כמו השתקפות ראי והן אלו שיוצרות את הדגם. עמודי החדר המסודרים באופן שיוצר במוחנו סדר מקביל של העמודים שאמנם לא באמת קיים בציור בשל נקודת המבט בה צויר (בדומה לאריחים), יוצרים דגם באופן מיקומם בחדר. שורת החלונות המתחילה בחלל הפנימי של המבנה (בצד ימין של היצירה) וממשיכה לקיר החיצוני של המבנה, יוצרת גם היא מעין דגם בחזרתיות של הצורה הריבועית בה מתוארים פתחי החלונות, שלמרות שהפרספקטיבה מעוותן את גודלן, המוח יודע להבין שכל החלונות באותו הגודל. גם בווילון שעל הקיר הימני וגם בבגדי הדמויות, נוצרו דגמים ע"י הקווים המתארים את –
ה.      ביצירה הנ"ל, נקט פרה פיליפו ליפי, הצייר, בגישה האופטית לתפיסת החלל והמרחב. כל הקווים מלבד הוורטיקאליים והאופקיים, מתנקזים לנקודת מגוז אחת. הוא יצר פרספקטיבה חד מגוזית בציורו, אקצרה של פריטים המתרחקים מעין הצופה ויצר עיוותים אופטיים. ריבועי האריחים אינם מצוירים בדיוק כריבועים שפאותיהם שוות –