הזדהות השלכתית בטיפול הזדהות השלכתית (Projective Identification) הוא מושג פסיכולוגי שנטבע לראשונה על ידי החוקרת והפסיכואנליטיקאית מלאני קליין ב- 1946. קליין השתמשה במושג ההשלכה הפרוידיאני, שדיבר על ייחוס של דחפים מאיימים לאנשים אחרים, והרחיבה אותו כדי לתאר העברה של דימויי אני שליליים שהאדם לא יכול להכיל אותם, אל אדם אחר.
האחר מזדהה עם הדימויים השליליים שהושלכו עליו, ומתנהג בהתאם.
קליין תיארה באמצעות מושג זה את המתרחש בנפשו של הפעוט בחצי השנה הראשונה לחייו. לטענתה, בשלב זה שאופיין כעמדה פרנואידית-סכיזואידית, משליך התינוק את דימוי העצמי התוקפני שלו, שמקורו בדחף המוות, על האם‏‏.
מכיוון שבשלב זה התינוק עדיין לא עבר תהליך של היפרדות מהאם, הוא מפנים בחזרה את דימוי האני שהושלך, וכך נוצרת הזדהות השלכתית.
 פרויד ראה את ההשלכה כמנגנון הגנה בו מתקיים שיוך דחפים פנימיים לאדם אחר ("הוא רוצה לפגוע בי" במקום "אני רוצה לפגוע בו").
השלכה – אדם (המשליך) מייחס תכונות, מחשבות או אמונות לאדם אחר (המושלך), שעמו הוא נמצא לרוב במערכת יחסים כלשהי. המושלך מקבל על עצמו, באופן תת הכרתי, את אותן תכונות, מחשבות או אמונות שיוחסו לו, ומתנהג בהתאם להן. במקרים רבים התנהגות המשליך ביחסים היא כזאת שדוחפת, או אף כופה על המושלך להפנים את התכונות המושלכות. המעגל נסגר כאשר נוצרת בין המשליך למושלך דיאדה שמשחזרת יחסים לא פתורים של המשליך. הזדהות השלכתית הוא מנגנון שבו היחיד משליך חלקים ניכרים משל עצמו על האובייקט ,והאובייקט הופך בחוויה הלא מודעת הפנימית ,מזוהה עם האני .ההזדהות ההשלכתית היא זו האחראית  בין השאר לחוויית מצבים מתסכלים כאילו היו אובייקטים רעים " ( בחלוקה הדיכוטומית לחלקים רעים מול חלקים טובים של האני .(מטרי ,2005) .