מטלת מנחה) ממ"ן 11 ( שאלה 1
במשך תקופה ארוכה ניסו חוקרי הספרות וביניהם ברוך קורצווייל, לנמק מדוע הספרות העברית החדשה היא אכן "חדשה" במובן המודרני של המילה, ביחס לספרויות שנכתבו לפניה. הנימוקים שניתנו בעניין זה בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה אינם משכנעים. עיקרם שניים: הראשון הוא העיקר הפילוסופי – חילוניות והשני צורני-סגנוני-אסתטי. שני הקריטריונים האלה אינם עומדים במבחן כשאנו באים להגדיר מהי ספרות מודרנית או "חדשה". כשביאליק למשל, המליך את רמח"ל כנציג הראשון של הספרות העברית החדשה, הוא הדגיש את העיקר האסתטי ניאו-קלאסי בשירתו כקריטריון שבו ניתן להבחין בצומת חדשה בספרות העברית. גם פישל לחובר מציין את ראשית הספרות העברית החדשה ברמח"ל. לדעתו, כול מי שרואה את הספרות כיצירה אמנותית, שעיקר טעמיה ונימוקיה באיכותה האמנותית-אסתטית ולא בצדדיה השימושיים –
שאלה 2
הז'אנרים השונים שהופיעו בראשית תקופת ההשכלה הם המחזה האלגורי והמקראי, הפרודיה והסאטירה, הפואמה ההיסטורית הארוכה, סיפורי צדיקים, היצירה הדידקטית והאוטוביוגרפיה.
ב-1744 ראה אור באמסטרדם המחזה האלגורי לישרים תהילה, פסגת יצירתו של רמח"ל. בהיותו מחזה אלגורי היו אפוא הדמויות שבו מגוון של תכונות אנושיות שהצבתן יחד על הבמה ביקשה לתת תמונה של "המצב האנושי" בן הזמן, של הלכי הרוח החברתיים והמוסריים שאפיינו את יהדות מרכז אירופה, כפי שראה אותה רמח"ל בעת ישיבתו באמסטרדם. אבל ההתייחסות אל המחזה כאל אלגוריה יכולה ליישב ערכים משכיליים, כגון אלה שמבטאים שכל ומחקר, עם תפיסות אנטי-משכיליות של מיסטיקה וחסידות שאפשר למצוא בטקסט.
שירי תפארת של נפתלי הרץ וייזל היא יצירה דידקטית. במידה רבה, זוהי מעין פרשנות למקרא, ואולי אף מעין "תנ"ך לילדים", כפי שאנחנו מכירים אותו היום, מעין היכרות שעורך המשורר עם עולם המקרא עבור אלה שעולם זה עדיין זר –