הגנה עצמית ותסמונת האישה המוכה מבוא
בשנים האחרונות אנחנו עדים לעובדה שמדי יום נשים רבות מגיעות אל בתי המשפט על מנת להוציא צווי הגנה כנגד בני זוגן בשל אלימות שמופנית כלפיהן. צווים אלו, למעשה, מגוננים על האישה ומרחיקים את בן זוגה ממנה למשך תקופה מסוימת. בתקופה זו מחליטה האישה כיצד לפעול לאור מעשי האלימות שהופעלו כנגדה. כך למשל תוכל לפנות עם ילדיה למקלט לנשים מוכות, בו תוכל להסתתר מהבעל ולשקול את צעדיה העתידיים. ראוי לציין, כי צווים אלו ניתנים בלא ידיעת בן הזוג ולאחר שהאישה נחלצה מהאלימות שהופעלה כלפיה. אולם קיימים מקרים רבים בהם האישה אינה יכולה לחמוק מהאלימות המופעלת כלפיה, ולפיכך היא נאלצת להתגונן מפני הסכנה המוחשית המופעלת כלפיה. במצב שכזה עולה השאלה כיצד יש להתייחס למקרה בו אותה אישה מוכה פוגעת בבן זוגה המכה, שלא בהתאם לתנאיה של ההגנה העצמית? וזוהי, למעשה, שאלת המחקר בעבודתי. לטעמי, תנאי ההגנה העצמית בנויים כמודל "גברי" שאינו מותאם ליכולותיה הפסיכולוגיות והפיזיות של האישה ולמקרי "תסמונת האישה המוכה", המביאים פן חדש בכל הקשור להתגוננותן של הנשים המוכות ולפיכך דין ההגנה העצמית ותנאיה לא מתאימים במקרה בו האישה המוכה מתגוננת. הליקוי נובע מתפישת מהות ההגנה העצמית ותנאיה, ולא בחוסר הצדקתה של פעולת האישה. במצב דברים זה נשאלת השאלה האם ניתן לשנות תנאים אלה ומהו הפתרון הראוי לבעיה זו? בכדי לענות על כך, אבחן את יסודות ההגנה העצמית ואת תנאיה דרך המגמות השונות, הן לפי שיטות משפט זרות והן לפי שיטת המשפט העברי. כמו כן אתייחס לתופעת "תסמונת האישה המוכה" והביקורות שבאו בעקבותיה, בנוסף להתגוננותן של הנשים המוכות והחריגה מתנאי ההגנה העצמית בקרב נשים מוכות. יש לציין כי קיימים מקרים רבים שבהם האישה המוכה פועלת בהתאם לתנאיה של ההגנה העצמית, ואז מובן שאין כל קושי בהצדקת התגוננותה, אך העבודה לא תתמקד בכך, אלא במקרים בהם הנשים המוכות מבצעות מעשים המהווים, לכאורה, עבירה פלילית, ואף על פי כן יש להתייחס למעשים אלו כמוצדקים.