יחב"ל

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 12
מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2016
מספר מילים 2007

תקציר העבודה

שאלה 1:
בדברנו באורח כללי על מדיניות חוץ ועל תהליכי קבלת החלטות המניבים אותה, כוונתנו ליעדים בחוץ לארץ שנציגי מדינות חותרים אליהם , לערכים שביסוד היעדים האלה, ולאמצעים או לכלים המשמשים להשגתם.
מיקום גיאואסטרטגי, עצמה צבאית, יכולת כלכלית ושיטת השלטון כולם משתנים המשפיעים על החלטות בתחום מדיניות החוץ. אף על פי כן, בשל השונות בין המדינות, כמו גם בשל השוני במיקומן ובעמדתן במערכת המדינות בימינו, קשה להכליל בעניין השפעת גורם יחיד כלשהו, או צירוף של גורמים.
גורמי הההשפעה העיקיריים המשפיעים על התנהגות מדיניות החוץ של מדינות הם:
1.            גאופוליטיקה- מיקומה והמבנה הפיסי של המדינה. קיומם של גבולות טבעיים , למשל, עשוי להשפיע עמוקות על כיוון החלטותיהם של מעצבי מדינות. דוגמא לכך היא ארה"ב- ששגשגה משום שאוקיינוסים רחבי ידיים מפרידים בינה לבין אירופה ואסיה. יתרון זה, יחד עם היעדר שכנות חזקות מן הבחינה הצבאית, איפשרו לארה"ב להתפתח לענק תעשייתי, ובמשך יותר ממאה וחמישים שנה לנקוט לפרקים ללא חשש מדיניות חוץ בדלנית.
אופן התנהגותן של מדינות כלפי אחרות הוא תולדה של מספר המדינות הגובלות בהן וקיומם או אי קיומם של מחסומים טבעיים, כמו הרים ואוקיינוסים המגנים עליהן. הגורמים הגיאוגרפים משפיעים על עצמתה של המדינה ועל התנהגותה הבין לאומית. השפעתה של עצמה ימית בהיסטוריה הוא דוגמא למחשבה גיאופוליטית מוקדמת. מדינות שקווי החוף שלהן היו ארוכים, והיו להן נמלים רבים, נהנו אפוא מיתרון תחרותי. גיאופוליטיקאים מאוחרים יותר, הדגישו, שלא רק מיקום, אלא גם טופוגרפיה, גודל ( טריטוריה ואוכלוסיה), אקלים והמרחק בין מדינות, הם גורמים רבי עצמה בקביעת מדיניות החוץ של מדינות יחידות. תפיסותיהם של מנהיגים את בררות מדיניות החוץ הזמינות להם מושפעות מהנסיבות הגאופוליטיות המגדירות את מקום מדינותיהם על במת העולם.
1.            יכולות צבאיות- מוכנותן של מדינות למלחמה משפיעה מאוד על השימוש שלהן בכוח כעבור זמן. לכן, אף שייתכן שכל המדינות חותרות ליעדים דומים, יכולתן לממש אותם תשתנה בהתאם ליכולותיהן הצבאיות. הואיל ויכולות צבאיות מצמצות את טווח בררות המדיניות הזהירה של המדינה, הן משמשות גורם מתערב בהחלטות מנהיגים בענייני ביטחון לאומי.
1 .            מאפיינים כלכליים- רמת ההתפתחות הכלכלית והתעשייתית של מדינה משפיעה על יעדי מדיניות החוץ שהיא יכולה לחתור אליהם. כללית, ככל שמדינה מפותחת יותר מן הבחינה הכלכלית, כן גדלים הסיכויים שהיא תמלא תפקיד פעיל בכלכלה הפוליטית העולמית. למדינות עשירות יש אינטרסים החורגים הרבה מגבולותיהן, ובדרך כלל יש בידן האמצעים לשקוד ולהגן עליהם. לא מקרה הוא שמדינות הנהנות מיכולות תעשייתיות וממעורבות נרחבת בסחר בין- לאומי נוטות גם להיות בעלות עצמה צבאית- בין השאר משום שעצמה צבאית היא פועל יותא של יכולות כלכליות. התוצר הלאומי הגולמי ( התל"ג) משמש תכופות- יחד עם גורמים אחרים- לזיהוי מעצמות גדולות, ולבדו הוא גורם חשוב בניבוי היקף האינטרסים הגלובליים של מדינות ומעורבויותיהן.
רמות של שפע ושל שגשוג משפיעות גם על מדיניות החוץ של מדינות בתחתית המדרג. יש מדינות נתמכות המגיבות על חולשתן הכלכלית בהיענות מתרפסת לרצונות המדינה החזקה שהם תלויים בה. אחרות מורדות בהתרסה, ולעתים מצליחות לעמוד בפני ניסיונותיהן של מעצמות גדולות לשלוט בהתנהגותן הבין- לאומית.
1.            סוג המשטר- תכונה חשובה שלישית המשפיעה על התנהגותן הבין לאומית של מדינות היא המערכת הפוליטית שלהן. אף שהנאוראליזם גורס אחרת, סוג המשטר מגביל בבירור החלטות חשובות, ובכללן ההחלטה אם לאיים בשימוש בכוח , ואם לממש את האיום הזה. כאן ההבחנה החשובה היא בין דמוקרטיה חוקתית ( שלטון ייצוגי) בצד אחד של הקשת לבין שלטון אוטוקרטי ( אוטוריטרי או טוטליטרי) בצד אחר.
מנהיגים פוליטיים לא יכולו לשרוד לאורך זמן במערכות פוליטיות דמוקרטיות או במערכות אוטוקרטיות בלא תמיכתן של קבוצות אינטרס פוליטיות פנימיות מאורגנות. ואולם, במערכות דמוקרטיות קבוצות אינטרס אלה הן לרוב בעלות השפעה פוליטית ,מפוזרות מחוץ לממשל עצמו, ונמרצות בלחצן על הממשל לקבל החלטות מדיניות שיועליו להן. דעת קהל, קבוצות אינטרס ואמצעי תקשורת המונים מממלאים תפקיד בולט בתהליכי עיצוב מדיניות במערכות דמוקרטיות. כך גם התהליך האלקטורלי בחברות דמוקרטיות מציב חלופות, והתוצאות שהוא מניב בעניין מי שינהיג משמעותיות יותר מאלה שמניב התהליך המתרחש בדרך כלל במשטרים אוטוריטריים , שם מתקבלות ההחלטות הממשיות בידי קבוצות עילית מעטות, מאחורי דלתיים סגורות. בקיצור, בדמוקרטיה דעותיו של הציבור והעדפותיו עשויות להיות חשובות, ולכן הבדלים הנוגעים לשאלה , מי רשאים להשתתף, ובאיזו מידה הם מנצלים את זכותם להשתתף, עשויים להיות גורמים מכריעים בהחלטות מדיניות החוץ. דירוג חשיבות הגורמים המשפיעים על מדיניות החוץ למדינות הצפון-  1
.כלכלי  2. צורת משטר  3. צבא                         4. גיאופוליטיקה    הכלכלה זה המקום הראשון. ללא כלכלה לא ניתן להתפתח ולהתחזק. אחר כך השלטון חשוב. אם המדינה דמוקרטית זה מאפשר לה להתפתח ולצמוח. המיקום הוא מה שסוגר את ה"חבילה".
דירוג חשיבות הגורמים המשפיעים על מדיניות החוץ למדינות הדרום- 1. גיאופוליטיקה   2. כלכלה
3 . צבא   4. צורת משטר   למדינות מעוטות הפיתוח- חשוב שיהיה מיקום אסטרטגי. שיחזק אותן. שימנע מהן להיות "נחותות" משאר המדינות. כך גם יכולה לשמור המדינה על קשרים עם מדינות " חזקות" ממנה.  העניין הכלכלי חשוב- על מנת שהמדינה תוכל להתקיים- מהתוצרת שהיא מביאה.
1 .      יפה, אם כי ההנמקות, חסרות מעט-

2 7
שאלה
2 :
גישות שונות לניתוח העצמה ולהבנתה:
הגישה המוסרית: הגישה המוסרית לחקר העצמה מדגישה את הרצוי לעומת המצוי. הנחת היסוד של גישה זו קובעת, כי שיקולי מוסר מחייבים , לעתים, את הקרבתם של אינטרסים לאומיים מסויימים. זאת ועוד, יעילות העצמה תלקה בחסר אם תושתת רק על מרכיבי העצמה הפיזיים, מבלי שתתבסס על שיקולי מוסר ועל יסודות אידיאולוגיים. על פי הגישה המוסרית, כללי השיפוט ביחסים בין המדינות צריכים להיות נורמטיביים בעיקרם, ולהשען על מערכת ערכים עקרונית.
לפיכך, אם נוצרת אי התאמה או סתירה בין שיקולי אינטרס לבין שיקולי צדק ומוסר, הרי שיש להעדיף את שיקולי הצדק והמוסר. אם יהיה צורך למדינה להפעיל את העצמה, יוצבו גם סייגים לשימוש בה. בעלי הגישה המוסרית נוטים להמנע מלהפעיל עצמה, ובמיוחד מלהפעיל עצמה צבאית, שכן הדבר עומד בסתירה לעקרונותיהם.
הגישה המוסרית רואה בקיומן של נורמות מקובלות חלק בלתי נפרד מסדר החיים החברתי, ובכלל זה מן היחסים הבין לאומיים. לפיכך, חסדיה מעדיפים את הדרכים המדיניות ליישוב סכסוכים מן השימוש בכוח פיזי.
הגישה הריאליסטית: הגישה הריאליסטית, בניגוד לזו המוסרית, מציבה את המושג " עצמה" בראש סדר החשיבות במעשה הפוליטי, וכך את המצוי והאפשרי ולא את הרצוי מבחינה נורמטיבית. מי שנחשב לאביה הרעיוני של גישה זו כגישת מחקר היה חוקר היחסים הבין לאומיים האמריקני הנס מורגנתאו- שמנה שישה עקרונות , המהווים לדעתו את תשתית הריאליזם המדיני:
·            החיים הפוליטיים נשענים על חוקים אובייקטיבים שמקורם בטבע האנושי. אפשר לשפר חוקים אלה רק לאחר גילויים ופיענוחם באמצעות חשיבה ראציונלית.
·            האינטרס הלאומי, המוגדר במונחי עצמה, הוא הציר המרכזי, המניע את היחסים הבין לאומיים. בלעדיו לא תתכן תובנה של פוליטיקה כלשהי. העצמה היא זו שמכתיבה את האינטרסים הלאומיים.
·            האינטרסים של מדינה נקבעים על ידי הנסיבות המדיניות והתרבותיות שבהן היא מתפקדת, ומושפעים גם מן השאיפה ליצור מערכת של מאזן כוחות, הנחשבת לגורם מייצב במערכת הבינלאומית.
·            הריאליזם המדיני מבחין בין היחסים בין השחקנים ברמה המדינית, הנגזרים מקיומה של סמכות השלטון להפעיל עצמה בשטחה הריבוני של המדינה, לבין היחסים בין השחקנים ברמה האוניברסאלית, הנגזרים מהיעדרה של ממשלה עולמית בעלת סמכות אכיפה. לפיכך, בעוד שברמה המדינית מכיר הריאליזם באפשרות קיומן של מתיחויות בין שיקולי מוסר לבין הדרישות המעשיות לפעילות מדינית מוצלחת, הרי שברמה הבינלאומית אין הוא רואה כלל אפשרות ליישום עקרונות מוסר.
·            מדינות אינן קובעות את מדיניות החוץ שלהן ע"פ עקרונות מוסר. לפי הריאליזם המדיני אין אפשרות לנתח את היחסים שבין המדינות ע"פ כללים ערכיים ולנהלם.
·            ההתמקדות במדינה ובמניעיה היא המייחדת את חקר הפוליטיקה הבין לאומית, והיא המבדילה תחום זה מגישות אחרות.
ע"פ הגישה הריאליסטית, שימוש יעיל בעצמה יכול לתרום רבות להצלחתה של מדינה ביחסיה הבין לאומיים. שימוש זה נעשה בשלוש דרכים עיקריות:
·            החזקת העצמה ושימורה- זוהי מדיניות סטטוס קוו שנוקטות,ע"פ רוב, מדינות הנתפסות חזקות בעיני עצמן ובעיני אחרים, ואינן רוצות לפגוע במעמדן זה.
מדינות אלה שואפות לשמור על הקיים באמצעות הסדרים מדיניים או לחלופין באמצעות מלחמה.
·            הגברת העצמה וחיזוקה- מדיניות זו מתבטאת בהתפשטות אימפריאליסטית, המתרחשת כאשר מדינה שלה מניעים אידיאולוגיים, או אחרים, להתפשטות, נתפסת בעיני עצמה חזקה דיה להוציא את שאיפותיה מן הכוח אל הפועל. תפיסה זו מגבירה את נכונותה של אותה מדינה להתחזק באמצעות העצמה על חשבון מדינות אחרות. ·            הוכחת העצמה והפגנתה- מדינות חזקות מפגינות את עצמתן, בעיקר זו הנשענת על מרכיבים כלכליים וצבאיים, ובכך מאגירות את יוקרתן הבין לאומית. יוקרה כזו היא גם פסגת שאיפותיהן של המדינות החלשות, שעושות כל מאמץ כדי לזכות בה- ואפילו בדרכים לא לגיטימיות.
גישת התלות- גישת התלות, שגם היא התפתחה מתוך ביקורת על הגישה הריאליסטית, רואה את עצמתן של מדינות כנגזרת מן התלות החד כיוונית או ההדדית בניהן. גישה זו מאמינה, כי נוכח השינויים הכלל עולמיים- ובעיקר התקדמות הטכנולוגיה, העלייה ברמת החיים והגברת רמת האיום במערכת- אין המדינה הריבונית המודרנית מסוגלת עוד לספק בעצמה את צורכי אזרחיה ואת דרישותיהם. עקב כך נוצרה מערכת סבוכה של יחסי תלות בין לאומית בתחומים רבים: החל בצבא ובכלכלה וכלה בתרבות ובאקולוגיה. בתלות רב תחומית זו יש כדי להגביל את עצמאותן ואת עצמתן של המדינות, שכן היא מגבילה את יכולת התמרון העצמאית שלהן.
במכלול יחסי התלות בין המדינות, נודעת חשיבות מיוחדת לגורם הכלכלי. ע"פ גישה זו, אין כיום בנמצא מדינה היכולה לספק בעצמה את כל צרכיה. לכן, יש צורך בפיתוח קשרי גומלין כלכליים בין המדינות בתחומים שונים. תלות הדדית זו מחייבת לעתים אף החלטות משותפות.
התלות ההדדית בין המדינות אינה באה לידי ביטוי בתחום הכלכלי בלבד. תחום חשוב נוסף הוא זה הצבאי. בעידן הגרעיני, יותר מאשר בעבר, מדינותץץץץץ רבות תלויות לצורך הגנתן בגורמים חיצוניים , בין שהן נזקקות לסיוע של אספקת נשק ותחמושת בלבד ובין שהן נזקקות לחילות משלוח צבאיים.
תלות זו- כלכלית או צבאית- מטילה, מגבלות ניכרות על השימוש בעצמה. כלומר, המדינה המסייעת יכולה להשתמש ביחסי התלות כראות עיניה ולהכתיב למדינה המסתייעת בה כללי התנהגות בתחומי הכלכלה, הצבא והמדינה, לרבות הגנת המדינה, ניהול משברים ויציאה למלחמה.
כנ"ל. ראי ההערה לתשובה הקודמת.
27

שאלה
3 :יש שני סוגים עיקרים של ארגונים בין לאומיים. ארגונים בין ממשלתיים- הם ארגונים שחברות בהם מדינות. ארגונים לא ממשלתיים- הם ארגונים שחברים בהם יחידים וקבוצות פרטיים.
ארגונים בין ממשלתיים מוגדרים על יסוד העובדה שחבריהם הם מדינות, וגם על יסוד קביעותם ונוהליהם המוסדיים. הם מתכנסים במועדים דיי סדירים, יש להם נהלים מפורטים לקבלת החלטות ומזכירות קבועה או מטה ראשי. קיים שוני ניכר בין מטרותיהם והיקף החברות של ארגונים אלה. לדוגמא: ארגון הברית הצפון אטלנטית הוא בראש ובראשונה ברית צבאית, ואילו ארגונים אחרים, כמו ארגון מדינות אמריקה מקדם הן פיתוח כלכלי והן רפורמות פוליטיות. ובכל זאת, רוב הארגונים הבין ממשלתיים עוסקים במגוון מצומצם למדיי של פעילויות, שתכליתן בדרך כלל כלכלית וחברתית , כמו ניהול סחר, תחבורה וסוגים אחרים של שיתוף פעולה תכליתי.
במובן זה , ארגונים בין ממשלתיים הם סוכנים של תלות גומלין חברתית וכלכלית גלובלית, שנוצרה בשל התרחבות פעילויותיהן החוצות גבולות של מדינות.
ארגונים לא ממשלתיים אף הם שונים מאוד זה מזה. בשל מספרם וגיוונם, יותר קשה לאפיינם ולסווגם מאשר את הארגונים הבין ממשלתיים. בשנת 1997 סיווג איגוד הארגונים הבין לאומיים 10 אחוזים מתוך 5472
ארגונים לא ממשלתיים כארגונים שהחברות בהם כללית, ואת רוב 90 האחוזים הנותרים כארגונים שהחברות בהם נוטה להיות בין יבשתית או אזורית. מן הבחינה התפקודית, טווח עיסוקם של הארגונים הלא ממשלתיים מקיף למעשה כל פן של פעילות פוליטית, חברתית וכלכלית מודרנית בעולם שהגבולות בו הולכים ונעלמים, טווח הכולל ממדעי כדוה"א ועד שירותי בריאות, לשון, הסטוריה, תרבות, תיאולוגיה, חוק, אתיקה, ביטחון והגנה. כדאי לחשוב על ארגונים לא ממשלתיים כעל ארגונים בין חברתיים , המסייעים לקדם הסכמים בין מדינות בסוגיות של מדיניות ציבורית בין לאומית. אף שהם מפוזרים מן הבחינה הגיאוגרפית, ארגונים לא ממשלתיים פעילים יותר בדמוקרטיות התעשייתיות שבצפון המתקדם.
ארגונים לא ממשלתיים רבים מקיימים רשמית פעילות גומלין עם ארגונים בין ממשלתיים. השותפות בניהם מאפשרת לאלה ולאלה לפעול ( ולשדל) יחד למען תכניות וקווי פעולה משותפים.
יפה גם כאן, אם כי כאן המימד ההשוואתי, מעט חסר-

1 6
שאלה
4 :
תיאוריית הדומינו- דימוי המנבא שאם מדינה אחת תכנע לקומוניזם, ייכנעו גם שכנותיה בתגובת שרשרת, כשורת אבני דומינו. 5
ריבונות- התורה המשפטית הגורסת שלמדינות, כישויות שוות, שלכל אחת מהן שטח מוגדר, יש סמכות עליונה לשלוט בענייניהן הפנימיים ולנהל את יחסי החוץ שלהן עם מדינות אחרות ועם ארגונים שאינם מדינות, והן אינן כפופות לשום סמכות חיצונית מעליהן.
5
קולוניאליזם-  מדיניות ההתפשטות שהנחתה את השתלטות המעצמות הגדולות באירופה על שטחים ברוב חלקי העולם , ובמיוחד באפריקה , באסיה, באמריקות ובמזרח התיכון.
ההשתלטות  נעשתה תוך כדי התיישבות והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה.
המונח 'קולוניאליזם' מתייחס לרוב לא רק לאספקטים כלכליים, אלא גם לאספקטים תרבותיים ודתיים הנלווים לכיבוש.
5
העולם הרביעי- מונח המשמש לביטוי ההכרה בכך, שבני לאומים ילידים שכנים בהרבה מדינות המכונות מאוחדות, ואף שהם לא אחת מיעוטים, הם היו ראשונים לשכון בשטחן של המדינות האלה, והם מסרבים לקבל את שלטונן. בהתקוממם נגד הפליה הם רואים את המדינה כ " בת חלוקה" ושואפים לכונן מדינה חדשה לעצמם באמצעות חלוקת מדינות קיימות, או להשיג חופש פוליטי רב יותר למשול בעצמם. מונח זה משמש לעתים גם לתיאור " העניות שבעניות" מבין המדינות מעוטות הפיתוח בחצי הכדור הדרומי.
5