ממן 11 הקולנוע הפלסטיני
1 א. גרץ וח'לייפי מגדירים את המונח "טראומה" , כאירוע כה קשה ונורא עד כדי כך שהוא אינו ניקלט בתודעה ואינו מתעכל לסיפור רציף וסיבתי .הוא קיים כזיכרון מודחק וכפי שלמדנו מפרויד ,המודחק תמיד חוזר לאחר תקופת השתקה ופוגע בהווה .מה שקורה בטראומה הוא חוסר רצף אין עבר אין הווה אלא משהו שפולש לתוך ההווה כמשהו כמתרחש ממש עכשיו . ההיסטוריה מסופרת בצורה תודעתית ולא כרונולוגית ע"י שימוש במונחים הבאים : …
ב. החוקרת קאתי קארות מגדירה את המונח טראומה כמצב של זעזוע רגשי בעקבות אירועים פתאומיים והרי אסון, כאשר התגובה לאירועים אלו מגיעה לרוב לאחר זמן, בהזיות חוזרות ונשנות בלתי נשלטות או תופעות פולשניות אחרות . כדוגמא היא מתארת חייל שראה מקרי מוות רבים ופתאומיים ,ואותם מראות  לא עוזבים אותו ,קמים לתחיה ונחווים מחדש בהזיותיו -..
ג.סרטי התקופה השלישית שנוצרו בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה -70 ,היה בעיקרו קולנוע דוקומנטרי שפעל בחסות הארגונים הפלסטיניים ותיעד את אירועי התקופה .קולנוע זה בנה לראשונה תמונת קולנועית של היסטוריה הטראומטית הפלסטינית תוך החייאת סיפור העבר בהווה —
2א.בסרטים שנעשו בשנות השבעים לא הייתה קיימת גאוגרפיה ממשית .האירועים שצולמו התרחשו למעשה במרחב ובזמן מופשטים שייצגו באופן סמלי את המרחב הפלסטיני ואת הזמן האבוד שקדם לשנה זו —
ב. במאמרו של אדווארד סעיד "Said, 2000)"Invention, Memory and Place)המטרה של הקולנוע בשנות השבעים היא ליצור אחדות ,סעיד שואל איך יוצרים את האחדות הזאת ?ראשית כל אנחנו צריכים זיכרון קולקטיבי ,זיכרון בסיסי אחד שזהה אצל כולם .סעיד טוען כי  אנחנו מעצבים את זיכרונות העבר "בהתאם לתפיסה מסוימת של מה 'אנחנו' או, לצורך העניין," הם " הזהות הלאומית כרוכה תמיד בסיפורים – העבר של האומה, אבות המייסדים שלה ומסמכים, זרע אירועים וכן הלאה–…
ג. הסרט זיכרונות פוריים סרט מעבר 1980 הסרט הראשון הארוך של מישל חליפי .
מישל חליפי הוא במאי ישראלי פלסטיני ,נולד בנצרת ב 1950 ועבר לבלגיה ב1970-.
חלק ב
6 . גן העדן האבוד –