תקציר עיסוקן של נערות ונשים צעירות במראה החיצוני שלהן, הולך וגובר בשנים האחרונות (Latzer, Vander, & Gilat, 2008), זאת לאור התפתחותה של תרבות הרזון כמודל ליופי, להצלחה, לכוח ולשליטה המאפיינת את החברה המערבית. במקביל, הלכה והתפתחה תעשיית הדיאטות (Latzer, Tzischinsky & Geraisy 2007). על רקע תרבות הרזון ותעשיית הדיאטות, הופיעו התסמונות של אכילה בלתי סדירה, בלתי מאוזנת, תוך שימוש בדרכים שונים כגון צומות, תרופות משלשלות וספורט כפייתי (French, Resnick & Blum, 1995). בהדרגה, מראשית שנות השישים, עלתה שכיחותן של הפרעות אכילה, וכיום היא מגיעה לממדים של מגיפה. הפרעות אכילה אלו מתפתחות בעיקר בקרב נערות בגיל התבגרות – בתקופה רגישה מבחינה התפתחותית, והן קשורות בתחלואה רבה ובאחוזי תמותה גבוהים (Steinhausen, Winkler & Meier, 1997).
מבין מגוון הפרעות האכילה הרבות הקיימות, בולטות ביותר שלוש המחלות הנחשבות גם כקשות ביותר: אנורקסיה נרבוזה המאופיינת באובדן משקל קיצוני אשר נגרם על ידי הרעבה יזומה, בולימיה נרבוזה המאופיינת בהתקפי זלילה חוזרים, בלתי נשלטים, של כמות אדירה של מזון בפרק זמן מוגבל, אשר מסתיימים בהתנהגות מטהרת על ידי הקאות יזומות, צום וספורט (לצר, 1999), ואכילה מוגזמת המתאפיינת באכילת כמויות גדולות של מזון, המלווה בתחושה של חוסר שליטה עם סיכוי גדול להשמנת יתר (Herpertz-Dahlmann et al, 2008).