נושאים המופיעים: הצעה וקיבול, תום לב במשא ומתן, טעות והטעיה.
העובדות:
1. הידיעה על מכירת הדירה נודעה לאריה מזאב (שכן וידיד קרוב של יוסי).2.
זאב היה בחו"ל בתקופה שהייתה וועדה שהחליטה ברוב לא להתקין מעלית בבניין.3.אריה שאל אם יש שנים טובים ותהיה מעלית יוסי ענה: "הכל טוב בבניין נהדר".4.ישנה דירה בבניין שגר בה עבריין.5. אריה שואל: אם יש רטיבות בדירה, יוסי עונה: "אם הוא רואה בעיות".6.
בדירה הייתה רטיבות באחד החדרים לפני שלוש שנים ויוסי טיפל בזה ע"י צביעת הקירות.7. אריה שואל למחיר הדירה ושומע מיליון שלוש מאות ₪, יוסי אומר בקול חרישי מיליון שש מאות ₪.
8
בחשבונו של אריה מיליון שלוש מאות ₪.9. אריה קרא את זיכרון הדברים ברפרוף וחתם.
השאלות המשפטיות: 1.האם נכרת חוזה מחייב? האם התכוונו הצדדים לקשור יחסים משפטיים?, האם נכרת חוזה בדרך של הצעה וקיבול בין יוסי לאריה?
2. האם הופרה חובת תום הלב בניהול מו"מ ע"י אחד הצדדים?ומהן תוצאות הפרת חובת תום הלב בניהול מו"מ?
3. האם הייתה טעות?, האם הטעות היא בכדאיות העסקה?או טעות לגבי תכונות הממכר?
4. האם הייתה הטעיה? ומהן תוצאות ההטעיה? ראשית עלינו לבחון האם בין יוסי לאריה נכרת חוזה מחייב. אריה אשר בוודאי אינו מעוניין בדירה אשר לא מכילה את כל התנאים שרצה בנוסף לסכום המדובר ינסה לטעון כי לא נכרת חוזה מחייב, ובמידה וטענה זאת לא תצליח ינסה, בהמשך, לטעון כנגד תניות גמירת דעת ליצירת חוזה ולזכותו לבטל את החוזה כולו. לעומתו ינסה יוסי לטעון כי בין הצדדים נכרת חוזה מחייב הכולל את כל תנאי העסקה המפורטים,האם האדם הסביר היה מבין שכוונתם של הצדדים ליצור קשר מחייב? (ברק/רבנעי נ' מן שקד). תשובה שלילית לשאלה זו תשאיר את הדיון ביסודות ההצעה והקיבול באופן ותניב את המסקנה כי לא נכרת חוזה. תנאי מוקדם ליצירת חוזה תקף הוא קיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים.  כוונה זו גלומה בדרישה לקיום גמירות דעת. חוזה טעון רצון משותף של שני הצדדים ליצור אותו, ובלי רצון כזה אין חוזה נוצר בכלל. הסכם יחייב את הצדדים רק כאשר הם התכוונו – על פי מבחן אובייקטיבי – שהוא אכן יחייב אותם.
–