עבודה בתקשורת בינאישית בנושא יחסי מטפל – מטופל שהוגשה בקורס פסיכולוגיה.
בחלק הראשון של העבודה מובא קטע מתוך יצירה סיפרותית המתאר תיקשורת בינאישית, וניתוח הקטע, תוך מתן דגש על דרכי העברת מסרים, תקשורת אודיטורית, תקשורת ויזואלית, מודים תקשורתיים רגשיים, אינטלקטואליים ומעשיים.
בחלק השני של העבודה, מובאת חוויית טיפול אישית, המתארת גבולות בטיפול, חוזה טיפולי, טכניקות עימות, פירוש, שיקוף והעברה נגדית, תופעה של התנגדות המטופל לטיפול ותהליך הפרידה בטיפול.
  תוכן העניינים
חלק א' – תקשורת בינאישית:
קטע מתוך המחזה "ביבר הזכוכית" -…עמ'
3 ניתוח הקטע —
עמ' 4
חלק ב' – יחסי מטפל-מטופל:
חוויית טיפול אישית עמ' 5
חלק א' – תקשורת בינאישית להלן קטע מתוך המחזה "ביבר הזכוכית" מאת טנסי וויליאמס (תרגום מאנגלית: תרצה אתר) – תמונה ב', עמודים:
15-17:
אמנדה:
לורה, את אף פעם לא חיבבת איזה בחור?
לורה: כן, פעם חיבבתי מישהו. (קמה) לא מזמן מצאתי פתאום את התמונה שלו.
אמנדה:
(בעניין מה) הוא נתן לך תמונה שלו?
לורה: לא, זה באלבום המחזורים של בית הספר.
אמנדה:
(מאוכזבת) אוה – חבר מן הגימנסיה.
לורה: כן.
שמו היה ג'ים. (לוקחת האלבום מן השולחן) הנה הוא כאן. ב"שודדים מפנזס".
אמנדה:
(ברשול) ב – מה?
לורה:
האופרטה שהוצגה ע"י כיתת הבוגרים. היה לו קול נפלא והוא ישב על ידי בצד השני של המעבר בין הספסלים, בכל יום שני רביעי ושישי, באולם החזרות. הנה הוא כאן עם גביע כסף – פרס שניתן לו כנואם הטוב ביותר! את רואה איזה חיוך רחב יש לו?
אמנדה:
(רשולות) רואים שהיה בחור עליז.
לורה: הוא היה קורא לי "חבצלת השרון".
אמנדה: מדוע קרא לך בשם כזה?
לורה:
כשחליתי בגרון – הוא שאל אותי מה היה לי – כשחזרתי לבית הספר. אמרתי "חצבת, משהו בגרון". הוא חשב שאמרתי "חבצלת השרון"! וכך היה קורא לי מאז.
בכל פעם שהיה רואה אותי היה צועק "שלום, חבצלת השרון"! הנערה שהיה יוצא איתה לא מצאה חן בעיני. אמילי מייזבאך. אמילי היתה הנערה בעלת השמלות היפות ביותר בסולדן, אבל אף פעם לא עשתה עלי רושם של צנועה במיוחד…
במדור החברה היה כתוב שהם מאורסים. זה היה לפני 6 שנים! הם בוודאי כבר נשואים עכשיו. אמנדה:
נערות שלא נוצרו לקריירה של עסקים מתחתנות כמעט תמיד עם איזה בחור נחמד, (מתנערת) גברתי הצעירה, זה בדיוק מה שאת תעשי! (לורה ניגשת לביבר) לורה: אבל, אמא – אמנדה: כן, (מביטה בצילום)?
לורה:
(מפוחדת) אני – בעלת מום! אמנדה:
שטויות, לורה! אמרתי לך, אף פעם, אף פעם, לא להשתמש בביטוי הזה. חוץ מזה את לא בעלת מום. יש לך פשוט איזה ליקוי קטן – שבקושי אפשר להבחין בו בכלל! כשיש לאדם מסוים חיסרון פעוט כמו זה, הוא מפתח לו תכונות אחרות המכסות עליו, כמו קסם אישי, עליצות, ו- קסם אישי! זה כל מה שאת צריכה לעשות (מביטה בתצלום) זה משהו שהיה לאבא שלך בכמויות עצומות – קסם אישי! –