תפיסת המוסיקה בגרמניה:
תקציר של "רשימה קצרה אודות האסתטיקה במוסיקה הגרמנית" לפנינו תפיסת המוסיקה בגרמניה, כתחום אסתטי שכה משקף את גדולתה של גרמניה בתחום המוסיקלי.
בתחילת המאמר יובא ההבדל בין שני המלחינים הנודעים, ואגנר ובאך. נציין כי האמן הגרמני, כסובייקטיבי, ולפי תפיסתו של ואגנר, יוצא ביצירתו מתוך אישיותו הפנימית  ויצירתו אינה תלויה בתקופה בה הוא יוצר. הוא יוצא מתוך עצמיותו הפנימית בלבד.
באך, מגדולי מלחיני גרמניה, ניצב לעומת ואגנר, כשהוא נתון כולו בתקופה בה יצר ועל פי רעיונות שאותם הוא שואב מן התקופה שלו בלבד. מכאן שבאך אינו נחשב לבעל אישיות אינדיווידואלית כמו ואגנר.
נושא שני הנידון במאמר הוא השירה הדתית. לותר, כאיש הדת, סירב להכניס שינויים בשירי הדת העתיקים. כך לותר מלא הערצה למוסיקה האמנותית וראה בה את אחת ההתגלויות המושלמות ביותר של האלהים, בכל האמור ביצירות המוסיקה המופלאות. לותר ביקש לראות בכל האמנויות, ובעיקר במוסיקה, כפועלות בשליחותו של האל שברא ויצר אותן. הוא שאף לטיפוח האמנויות כולן.
באך הצטיין, לדעת ואגנר, ביצירת מוסיקה רגשית וציורית להפליא. ואגנר נחשב למעריצו הגדול של באך ואמר שאי אפשר להשתוות למלחין ענק זה. באך הביא לציבור שומעיו אסתטיקה מוסיקלית טהורה.
תחום נוסף הנידון כאן הוא בנושא ההפרדה בין האמנויות השונות שיש לראותה כחיצונית בלבד. מבחינה זו, אין האמן, צייר, משורר או מוסיקאי בלבד, כי אם כל אמן מהווה מכלול שלם של יצירה בנפש אחת יוצרת שבה, לכאורה, שוכנים אמנים שונים.
כך המשורר יוכל להיות צייר בתיאורי הנוף היפים שלו, וכן הלאה, הצייר ייחשב למשורר בציוריו המתארים את דמויות ונופים המשתקפים מיצירות המכחול שלו.
נציין כי הצייר הגרמני נחשב למשורר ומשתייך לאמנות הפיוט והשירה. כך הצייר הגרמני מתפעל, אמנם, מהטכניקה המפעימה של הצייר הצרפתי, אך, לעומת זאת, מוצא בו קרירות וחוסר רגש בשל דלות הדמיון המכוונת. מכאן שאנו נוהגים לכנות בשם "אמנות" את האמן המצליח לרתק את קהל המאזינים שלו בהעלאת רגשות מלאי דמיון.
ואגנר אף מוסיף ואומר על המוסיקה של באך שהיא מביעה את אשר לא ניתן לביטוי בהיגיון וברציונלי, ואת הרעיון הפיוטי הוא מבטא בשפה אי-רציונלית שאין בכוח התבונה לבטא. ובכך גדולתו. המוסיקה של באך נחשבת למוסיקה רגשית, עמוקה ביותר ואמתית.
לדברי ואגנר יצירתו הציורית של באך כוללת מוסיקות של ליווי חינני, ומספרות על מלאכים. לפנינו מוסיקה יפהפייה המתארת שמחה זכה, תמימה ושופעת חיים.
המנצח והמבצעים של המוסיקה חייבים להיות מלאי חרדת קודש, רק כך יוכלו לעורר רגשות שכאלה בנפש המאזינים. הכרה זו ראוי שתחדור ללב כולנו, כדי שנשיג ריכוז רוחני ותעצומות נפש שכה דרושים לתקופתנו וזאת בסיועה של המוסיקה – הגדולה שבאמנויות.
                                             ==================  במילים אלה מסיים אלברט שווייצר, חתן פרס נובל, שאין תמצות ספרו "באך" הבאתי כאן לטובת הקורא.