יחסי דתיים חילוניים בישראל המטרה המרכזית של התנועה הציונית הייתה למצוא פתרון לבעיה היהודית ולבנות זהות לאומית חדשה, אבל מיד עם התחלת הגשמת הציונות, התברר לכול ששורר קונפליקט בין הציונים החילוניים לדתיים.
מבחינת הציונים-הדתיים היה ברור שקיימת זהות בין הדת ללאום, ולכן שאפו להמשיך בקיום מצוות ההלכה כנורמה מחייבת. גם בקרב התנועה הציונית וגם בקרב העליות בישראל.
לעומת הציונים-הדתיים, נוצרה אידיאולוגיה יהודית-חילונית, שאמצה לעצמה סממנים דתיים ופרשנות חילונית, ולגביהם ההלכה הפסיקה להיות רלוונטית.
בימנו, החברה הישראלית היא למעשה אוסף ושילוב של מיעוטים, כאשר בתוכה יש קבוצות חברתיות, כלכליות, לאומיות שונות וכאשר כל קבוצה מהקבוצות האלה שונה במהותה מהקבוצות האחרות.
הימצאותן של קבוצות חברתיות אלה גורמת לבידול בחברה הישראלית, והוא יוצר ניכור בין הקבוצות, קונפליקטים, מתחים ואי קבלה. בין הקבוצות השונות נתייחס ברפרט המוגש כאן לשתי קבוצות וליחסים שביניהן; קבוצה חברתית הנקראת דתיים.
בתוך קבוצה זו ישנן 3 תת-קבוצות: חרדים, דתיים-לאומיים (כיפות סרוגות) ומסורתיים ברמות שונות. תת-קבוצת החרדים שבקבוצה זו הם הקיצוניים ביותר מבחינת הדת והמעטים ביותר מבחינה מספרית. קבוצה חברתית נוספת נקראת חילוניים. שתי הקבוצות מוכלות בתרבות המדינה בה הן חיות.
לגבי מושג התרבות אצטט את משוניס,(1999:59):
"תרבות אינה מעצבת רק את יצירתנו הרוחנית והחומרית, היא מסייעת לנו גם לגבש את אישיותנו ,את אשר מכונה בדרך כלל ובטעות, "הטבע האנושי"" ועוד אומר משוניס,(1999:60) "ומפגש בין חילונים ודתיים אורתודוכסיים בחברה הישראלית, שתי קבוצות בעלות מאפייני תרבות שונים ממחיש זאת".
לדעתו של שנהב, (2008) המציאות של ההבדלים בין חילוניים ודתיים בישראל מורכבת במיוחד בשל פניה המשולשים של היהדות: אתניות/גזע, לאומיות ודת.ולדעתו ריבוי פנים זה מחייב את החילונים בישראל לערוך חשבון נפש עם העמדת הפנים הליברלית בעניין האפשרות של חילוניותה של היהדות בישראל. לפי  שנהב,(2008) ריבוי זה מקשה גם על קביעת השיעורים המדויקים של דתיים וחילונים בישראל, שכן השונות העצומה בין החוקרים באומדן שיעורים אלה היא תוצאה של הגבול הרחב שבין הקטגוריות הללו. ….