ממ"ן 16 – האסלאם:מבוא להיסטוריה של הדת חלק א
1 .      קריסתה של המדינה עות'מאנית לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה (1918) סימלה את המעבר של המזרח התיכון לסדר מדיני המורכב מישויות טריטוריאליות עצמאיות.
אליטות פוליטיות מצאו עצמן מוטרדות בבנייתה של המדינה החדשה. ביטול הח'ליפות עורר מבוכה וזעם בקרב חוגים אסלאמיים ותשוקה בקרב חוגים המקורבים לשושלות מיוחסות.
העיסוק האינטנסיבי בהשבתה של הח'ליפות לא צלח עם כישלונו של הקונגרס האסלאמי בקהיר (1926), דובריה המובהקים של הפוליטיקה האסלאמית החדשה היו תנועות "האחים המוסלמים". בבדיהם הורחבה הפעילות הדתית מעבר למסגר, אל תוך בתי הספר,בתי החרושת, מועדוני הספורט והרחובות. את הדגשים הרעיוניים ומקורות ההשראה סיפקו ה"אחים המוסלמים" במצרים. בעקבותיהם הלכו עמיתיהם בארצות אחרות, כמו:סוריה, ירדן וסודאן.    תנועת "האחים המוסלמים" המצרית נוסדה ב – 1928, ומנהיגה הכריזמטי היה חסן –
חלק ב
1 .      הרפורמיסטים: משלהי המאה ה- 18 ואילך נאלץ העולם המוסלמי להתמודד ישירות עם המערב שהלך והתעצם. המפגש בין עולם האסלאם ההולך ונחלש לבין אירופה המערבית ההולכת ומתעצמת הפך להתמודדות לא רק בין יכולות צבאיות, טכנולוגיות וכלכליות, אלא גם בין תכנים שונים של סדרי החברה, דפוסיה הארגוניים ויסודותיה הרעיוניים. היחלשות העולם המוסלמי מול אירופה העלתה מספר שאלות יסודות ותהיות על הסיבות לרפיון האסלאם, דמותו וגורלו בעידן החדש. מצד אחד עמדו חסדי הגישה שבירכו את המערב ועל מנת לשרוד ולהתפתח יש לאמץ את שיטותיו ומוסדותיו. מצדו האחר של המתרס עמדו בעלי הגישה שניתן לתארה כדוחה ומסתגרת. נציגיה המובהקים באו מקרב חוגי חכמי הדת, והמשיכו להסביר את חולשת האסלאם במושגים של סטייה מהמסורת ולהדגיש את עליונותו ביחס לדתות אחרות. היו אף שלא הסתפקו בניסיון לשמור על הקיים, וביקשו לחדש את מורשת –