ממ"ן 13- בין ציון לציונות שאלה 1
השנים 1912-1881(מהיווסדה של תנועת חיבת ציון ועד הקמת "אגודת ישראל", עמדו בסימן הצורך להכריע בשאלת מיקומה של הדת בתנועה הלאומית היהודית. החוגים החרדים התלבטו בשאלת השתלבותם בתנועה ציונית בעלת סממנים חילוניים מודרניים, השואפת ליישב מחדש את היהודים בארץ ישראל. לעומתם, "המשכילים" חששו שגישתם של החרדים,המעוגנת בהלכה ובאמונה המשיחית,לא תהלום את מטרות התנועה הציונית כפי שהם מבינים אותם. חששות אלה הקשו על שיתוף פעלוה בין החרדים למשכילים.
האירועים הקונקרטיים בארץ ישראל ובתנועה הציונית, כמו גם הוויכוחים התיאורטיים בדבר מקומה של הדת וקיום מצוותיה ע"י הציוניים, היו תמיד מלווים בסערה גדולה ובמתח רב.                                                
3 מהאירועים ההיסטוריים המופיעים ביחידת הלימוד, החושפים מתחים אלו הם:פולמוס בני גדרה (1888-1886),פולמוס השמיטה (1889-1888) והמחלוקת בנושא הפעילות החינוכית של אגודת בני משה בארץ ישראל.
פולמוס בני גדרה (1888-1886) – בשנים הראשונות שלאחר הקמת תנועת חיבת ציון, היה אורח חייהם של הביל"ויים במושבה גדרה – מקור לויכוחים. מנהיגי הישוב שלפני העליות הציוניות הטיחו ביקורת על אורח חייהם החופשי של חלק מאנשי המושבות, אך לביקורת זו –
שאלה 2
פרק ייחודי בתולדות היחסים שבין חרדים למשכילים בתחילת דרכה של התנועה הציונית הוא יחסם של אנשי העלייה השנייה לדת ולמסורת בשנים 1909-1908, שבהן עוצמה דמותה הייחודית של עלייה זו. רוב אנשי עלייה זו,למרות שקיבלו חינוך יהודי מסורתי,הזדהו עם דבריו של חשין שראה בדת "אויב", ועם קביעותיו של חיים יוסף ברנר, שראה בדת וביהדות "הבלי תיאולוגיה. ברנר מציג דעה ייחודית בשאלה הקשר בין דת ולאומיות בפרט ותרבות בכלל, בחורף 1911 פרסם יוסף חבר (שמו הספרותי של יוסף חיים ברנר), רשימה ב"הפועל הצעיר",שבה תקף בחריפות את רוב ערכי הדת והמסורת היהודיים. בכך הקצין ברנר את הויכוח הפנימי שבין אנשי העלייה השנייה על מקומה של הדת היהודית בחברה המודרנית – אנשי העלייה השנייה טענו כי את מקומה של הדת תופסת עתה הלאומיות.
א.      עמדתו הכללית של ברנר לגבי החשש מהתבוללות ומשמד הייתה שהוא חשש מהעובדה שהיהדות תעלם לא כדת אלא כלאום.שמירת מצוות לא הייתה הדבר החשוב בשבילו, אלא שמירת היהדות כעם, כקיום היהדות כלאום ולא כדת. הוא חשש משמד היהדות כיהדות ולא מהמסורת ומשמירת המצוות.  "שאלת חיינו היהודית היא לא שאלת הדת היהודית, שאלת "קיום-היהדות"." את רעיון-התערובת הזה צריך לעקור משורש.  אחד-העם עשה זה פעם והתחרט.  אבל אנחנו, חבריו היהודים החפשים, אין לנו וליהדות כלום, ואף על-פי כן הננו בתוך הכלל בשום אופן …
שאלה 3
פעילות התנועה הציונית ברוסיה נחלקה לפעולות שטח בדרג המקומי מול פעולות ייצוג וקבלת החלטות בדרג הפוליטי הציוני במסגרת הקונגרסים הציוניים. הצלחת הקונגרס הציוני הראשון המריצה מאוד את התארגנות התנועה הציונית ברוסיה. התשתית הארגונית של התנועה הציונית ברוסיה הוקמה כבר בימי תנועת חיבת ציון. היא כללה מערכת פעילים, מקומות מפגש קבועים, קשרים בין הפעילים: התשתית הארגונית שהתנועה הותירה יצרו ארגון ביזורי.
כלומר, לא היה מנהיג אחד או מרכז אחד שהוראתו הייתה מחייבת: היה חוסר תאום וכפילויות, והמרכזים השונים פתרו רק חלק מבעיות התפקוד שנוצרו עקב פיזור היהודים ברחבי רוסיה. בכמה אזורים …