ממ"ן 14
1 . פולמוס החלוקה: מתייחס לחילוקי הדעות ביישוב היהודי שנוצרו בעקבות ועדת פיל.
בשנת 1936 הוקמה ועדת חקירה מלכותית (ועדת פיל) על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת במטרה לחקור את הסיבות למרד הערבי הגדול בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי, ולהמליץ על צעדים לעתיד. חברי הוועדה שהו בארץ שלושה חודשים, ובמהלכם שמעו עדויות מכל ראשי היישוב והתנועה הציונית. בפני הועדה הוצגו עדויות הן של היהודים והן של הערבים (שבתחילה סרבו להעיד אך במשך זמן שהותה של הועדה בארץ שינו את החלטתם) .
ביולי 1937 פרסמה הוועדה את מסקנותיה:
1. המלצה על סיום המנדט וחלוקת ארץ ישראל לשלושה אזורים:
–          מדינה יהודית הכוללת בתוכה את רצועת החוף מדרום לתל אביב עד לצפון עכו, עמק יזרעאל והגליל.
–          מדינה ערבית בשאר חלקי הארץ ובעבר הירדן.
–          מובלעת בריטית שתכלול את ירושלים, לוד, רמלה, בית לחם עם פתח לים התיכון.

2 .
הצעה כי שתי המדינות, היהודית והערבית, תהיינה קשורות במערכת בריתות צבאיות מדיניות עם בריטניה.
תגובות להחלטת הועדה:
1. התגובה הבריטית הרשמית אהדה את מסקנות הועדה
2 .  התוכנית נדחתה לחלוטין על ידי הערבים
3 . בתוך הציבור היהודי התעורר ויכוח:
בעד- מנהיגות המוסדות אשר תמכו בהמלצות הועדה (בן גוריון, גולדה מאיר וחיים וייצמן) נגד-  עמדו מספר קבוצות מתנגדים:
·         קואליציה של הקומוניסטים ואנשי שמאל (שהיו בעד מדינה דו-לאומית) ·         הדתיים שהתנגדו לויתור על נחלת אבות ·         אלו שחשבו שבעזרת מאבק ניתן יהיה להגיע לתנאים טובים יותר החלטת הקונגרס הקונגרס העשרים (ציריך, אוגוסט 1937) הקונגרס הכריז כי "הצעת החלוקה של וועדת פיל היא בלתי קבילה", אך הסמיך את הוועד הפועל "להמשיך במשא ומתן על מנת להבהיר את תוכנן המדויק של הצעותיה של הממשלה הבריטית להקמת מדינה יהודית בפלשתינה". ·         הסוגיות המרכזיות בנושא הצעת החלוקה:
·         שאלת ירושלים- ירושלים תחת שלטון מנדטורי קבוע.  ·         שאלת ירושלים בקרב ההנהגה הציונית- מנחם אושיסקין, מהבולטים שבמתנגדים לחלוקה, טען כי ירושלים העתיקה והחדשה הן חלק בלתי נפרד מהמדינה היהודית. כי היא היו שקיבלו את רעיון החלוקה אך לא את תוכנית החלוקה כפי שהציעה –
38/50
2 . המאבק בין תנועת הפועלים לתנועה הרביזיוניסטית נסב סביב מספר נושאים:
ההגמוניה בתנועה הציונית – שני הצדדים כי נצחונו של צד יוביל לתבוסתו של האחר בפן הכלכלי – תנועת הפועלים שאפה ליצירת חברה הנשענת על עקרונות סוציאליסטיים, שתהא מבוססת ככל הניתן על עקרונות של שיווין  כלכלי וחברתי. לשם הבטחת עקרונות אלו תמכה התנועה בהלאמת אמצעי הייצור והקרקע הלאומית. כמו-כן היא תמכה בשימת דגש על התיישבות שיתופית-לאומית כאמצעי עיקרי ביישובה של הארץ, אם-כי לא שללה השתתפותם של גורמים פרטיים בבניין הארץ.
התנועה הרביזיוניסטית, בהנהגתו של זאב ז'בוטינסקי  תמכה ביצירתו של משק קפיטליסטי, בניית ערים והקמת תעשייה.
בשיטה המדינית – תנועת העבודה דגלה בהתקדמות הדרגתית, ביצירת התיישבות –
20/
5 ·         דרך ההובלה של התנועה הציונית העולמית: בסיסו של עימות זה הוא אופיו הציבורי של המפעל הציוני בארץ ישראל. בעוד שנציגי הפועלים תמכו במדיניות של השגת יעדים הדרגתית, תחילה הרחבת ההתיישבות היהודית בארץ לשם השגת רוב ורק לאחר מכן חתירה להקמת מדינה יהודית המושתתת על עקרונות הסוציאליזם. הרביזיוניסטים טענו כי יש למקד את יעדיה של הציונות לקראת מהפכה דמוגרפית ומדינית בארץ, לחזק את העשייה המדינית ולדחות פעולות נוספות כגון בניית כלכלה לזמן בלתי ידוע. הם דרשו מן התנועה הציונית לפרסם את כוונותיה לגבי מדינה יהודית משני עברי הירדן אולם דרישה זו נדחתה על סמך המלצת ראשי "ההגנה" כי פרסום שכזה יביא להחרפת העימות יהודי ערבי בארץ.
–

3 . השוואה בין מאפייני היישוב היהודי במלחמת העולם הראשונה לזה שבתקופת מלחמת העולם השנייה: לא בטבלה1
התפלגות דמוגרפית התפלגות גיאוגרפית התפרסות בעיר/בכפר פוליטית כוח צבאי מלחמת העולם ה 1
היישוב מנה 55 אלף יהודים בלבד.
רובם צעירים בגילאי עבודה התפרסות ב-5 גושים: גליל עליון מזרחי, גליל תחתון מזרחי, חדרה וזכרון-יעקב, פ"ת וכפר-סבא וגוש יהודה. בנוסף היו כמה יישובים חקלאיים במקומות שונים וכן את הערים- תל-אביב העברית והערים המעורבות: ירושלים, חיפה, ב"ש, טבריה, צפת וחברון ריכוז גדול של יהודית מחוץ לעיר בכפרים ובקיבוצים לא היה קיים מרכז פוליטי מוסדי כלל לא היה כוח צבאי בא"י מלחמת העולם ה 2
היישוב מנה כ 450 אלף יהודית.
רובם צעירים בגילאי עבודה התפשטות ל לאזורים נרחבים יותר כמו הכרמל, הגלבוע, עמק יזרעאל, השרון ועמק בית שאן. כמו כן, הוקמו יישובים רבים בתוך הגושים הוותיקים חברה עירונית -40% מכלל התושבים גרו בת"א מערכת שלטונית מוסדרת, בעלת מגוון רחב של מפלגות שהתנהלו בדמוקרטיה פרלמנטרית הכוללת בחירות לאומיות ארגון ההגנה מנה 24,000 חברים מהם 8,000 נושאי נשק במשרה מלאה לסיכום, נראה שבשנים שבין המלחמות היישוב היהודי גדל, התפרס ואף התמסד.
–
10/30