החוג לפילוסופיה
1 0.2.10 שאלון מבחן בית מועד א' שם הקורס:
"על מושג התקווה אצל ארנסט בלוך ואלבר קאמי" הנחיות למבחן: א. היקף מומלץ לתשובה: 2-3
עמודים מודפסים לכל תשובה.
ב. באשר נעשה שימוש במקורות ביבליוגראפיים כל שהם יש לציין זאת במפורש בגוף העבודה. הנחייה זו חלה גם על ציטוטים בודדים.
ג. מועד הגשת הבחינה: 18.2.10 (עד השעה 13:00). את הבחינה יש להגיש במזכירות החוג לפילוסופיה.
ענו על שתיים מתוך שלוש השאלות הבאות:

1 ). בלוך כותב:
העצמותי או המהות הם מה שעדיין איננו, מה שחותר אל עצמו בגרעין הדברים, מה שמצפה במגמת הלטנטיות של הדברים לבראשית שלו. הוא עצמו הנו רק – תקווה מבוססת אובייקטיבית-ריאלית  (ארנסט בלוך, כתבים נבחרים, עמ'
2 47).   הסבירו את הפסקה תוך התייחסות (שימוש והסבר) למושגים: תהליך, חומר, חזית, אפשרות ריאלית, פילוסופיה של עתיד מול פילוסופיה של אנאמנסיס וכיו"ב.                                                            
2 ).
מהו מושג ה'אבסורד' לפי קאמי? כיצד הוא עומד ביחס ל'תקווה'? באיזה אופן, אם בכלל, הוא מצריך פעולה וכיצד מנמק זאת קאמי?
3). בפרק על 'ביקורת הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיסטי-ביקורתי' כותבים מארקס ואנגלס:
חשיבותו של הסוציאליזם והקומוניזם האוטופיסטי-ביקורתי עומדת ביחס הפוך להתפתחות ההיסטורית. ככל שמתפתחת מלחמת המעמדות ולובשת צורה, כן מקפחת התעלות דמיונית זו מעליה, מלחמה דמיונית זו בה, כל ערך מעשי, כל צידוק עיוני. (מארקס ואנגלס, המאניפסט הקומוניסטי, עמ' 57-58) א.      הסבירו בקצרה מהי עמדתם של מארקס ואנגלס ביחס לאוטופיה, לפי ציטוט זה.
ב.      כיצד מתמודד בלוך עם "ירושה רעיונית" זו באשר למושג ה'אוטופיה'? בתשובותיכם עמדו על ההבחנה שעורך בלוך בין 'אוטופיה אבסטרקטית' ובין 'אוטופיה קונקרטית'. ג.        בתשובותיכם הסתייעו, בין השאר, במאמרה של לויטס רות (המופיע באתר הקורס): Levitas, R., Educated Hope: Ernst Bloch on Abstract and Concrete Utopia, in: Daniel, J. O. & Moylan, T.,  Not Yet, 1997.  , תוך הקפדה על כללי הציטוט הנהוגים.
בהצלחה שאלה 1- "העצמותי או המהות הם מה שעדיין איננו, מה שחותר אל עצמו בגרעין הדברים, מה שמצפה במגמת הלטנטיות של הדברים לבראשית שלו. הוא עצמו הנו רק – תקווה מבוססת אובייקטיבית-ריאלית". בפסקה זו אנו רואים תוצאה של תהליך שאליו הגיע בלוך.
בלוך מדבר כאן על כך שאין תכלית ידועה מראש, היא עדיין בגדר אפשרות ריאלית. לפי בלוך, אנו יכולים להכיר את העבר בלבד- הוויה קפואה ולא משתנה. אנו לא יכולים לאחוז בתפיסה שלמה של המציאות. רק אם המציאות היא הוויה ולא התהוות, אנו יכולים להכיר אותה. אנו גם זקוקים לישות טרנסצנדנטית, שתיתן תוקף לידיעה שלנו. זו ידיעה שהוא קורא לה אנמנזיה – "הזכרות מחדש". זוהי אובססיה לחזרה על העבר וזה כל מה שהתיאוריה הצליחה עד עכשיו לייצר, לכן אין כאן ידיעה ממשית. ידיעה ממשית צריכה לכלול גם את האפשרויות הריאליות הטמונות במציאות, כלומר – גם את העתיד. אנו צריכים להכיר את ההווה עם זרעי העתיד הטמונים בו. אנו עושים זאת באמצעות תיאוריה עם פרקסיס. אנו נפסיק עם ההתבוננות אחורה, אשר אף פעם לא מוסיפה לנו ידע חדש. אנו מצרפים לידיעה את הפן האובייקטיבי, הפרקטי, המעשי. הפילוסופיה צריכה להיות תיאוריה פרקסיס, היא אינה יכולה להיות תיאוריה בלבד. האמת אינה יכולה להימדד רק על ידי התיאוריה, היא צריכה להימדד גם ע"י המעשה, הפרקסיס.
בלוך טוען, כי מה שאנו מתייחסים אליו כאל מציאות הוא רק משהו שהתגשם אבל יש הרבה מציאויות בתוך המציאות שלנו שעדיין לא התממשו. זוהי קטגורית-
שאלה 2- קאמי מעלה בפנינו בעיה פילוסופית רצינית לטענתו, שהיא שאלת ההתאבדות. האם כדאי לחיות את החיים הללו או שלא? לפי קאמי, משקלה הכבד של השאלה בעצם נמדד על פי המעשים שהיא מחייבת ועל פי הדחיפות שלה. לפי קאמי, כדאי לחיות. קאמי אומר כי יש לשאלת ההתאבדות שתי תשובות- כן ולא. הכן מתפצל לשתי אופציות- ישנה התאבדות מתוך ייאוש או התאבדות מתוך תקווה. לפיו, האבסורד מתבטא כאשר אנו בוחרים בחיים. אם בחרתי לחיות, אזי לא בחרתי בייאוש או בתקווה אלא באבסורד. קאמי אומר כי אדם שהחליט-