בס"ד ממן 12
א.      חכירה – חכירה היא מערכת יחסים המבוססת על הסכם, שבו צד אחד (המחכיר) שהוא בעל הקניין, מעניק זכויות קנייניות מסוימות לצד שני (החוכר).
במקרה שלנו המחכיר הם בעלי האצולה, בעל הנכסים בפולין והחוכר הינו היהודי.
תמורת תשלום שנקבע מראש העמיד הבעלים לרשות החוכר נכס או אחוזה, חלקים מהם או זכויות מסוימות בתוכם לפרק זמן מוגדר. החוכר ניהל את הנכס כדי להפיק ממנו את מירב הרווחים, היהודים האיצו בצמיתים כהיותם בעלי כוכם של האצילים –  לתת עבודה מוגברת שהתוצרת תעלה ותשבח את הנכס ובכך ירוויחו שני הצדדים – האציל והיהודי.
ב.      ישנם מספר גורמים שעשו את החכירה לפרנסה העיקרית במוצאי ימי הביניים, ראשית –
ג.       ההשלכות של העיסוק בחכירה על מעמד היהודים:
החכירה סיבכה את היהודים בהפעלת המערכת הפיאודלית של פולין. החוכרים היהודים נתפסו בעיני הצמיתים כנציגי האציל הפולני המנצל.- מאחר והיו באי כוחם של האצילים והייתה להם מטרה משותפת להעצים את התפוקת עבודה הצמיתים הם אלה עבדו קשה ונדחקו הצידה בעבודה קשה. היהודי בעצם רצה לרצות את האציל בתוצרת ותפוקת עבודה טובה ומאיץ בצמיתים, יחד עם זאת ההיבטים התחרותיים שהכניסה הפעילות היהודית תרמו לשינויים בכלכלת פולין. יהודים פיתחו סוגי התמחויות שהיו נדירים בין היהודים שממערב והייתה להם מעורבות –
ג.        ארגון ועד ארבע ארצות – 1580-1764
ארגון זה צמח כאינטרס משותף שיענה על מספר צרכים, קהילה יהודית לניהול העניינים שתביא לאחדה בין קהילות מפוזרות להטיב תנאים בפני השלטונות.
אינטרס השלטון היה כסף- גביית מיסים. השלטון ממנה רבנים לחייב את הציבור היהודי להישמע לגובי המיסים בכוח הסמכות התורנית.
השלטון דרש זהובים והקהילות היו צריכות להחליט כיצד לחלק את זה , באופן רשמי הועד …