א. מחבר "וביערת הרע מקרבך", ישראל טשרני, טוען רבות על התהליך שמביא אנשים נורמטיביים להשתתף ברצח עם. טשרני תומך בעובדה כי רוב האנשים שהשתתפו ברצחי עם לאורך ההיסטוריה, היו פסיביים, חסרי אסרטיביות, צייתנים, מקטיני ראש, הולכים עם העדר ומנסים להיסחף אחרי שגרתיות התהליך. אופי האדם ומבנה אישיותו כמובן חשובים להסבר זה, למשל – פסיביות, משמעה חולשת האדם כלפי עצמו, האמת הפנימית של ניהול עצמי יכולה להיות שונה מאוד מההפגנה החיצונית של מי שכאילו מנהל את ענייניו במנהיגות חזקה. פסיביות זו מביאה להשתתפות עיוורת בתהליך, כאשר מה שנאמר ע"י הרוב הוא כנראה הנכון כיוון שהוצע בצורה אסרטיבית ומשכנעת – המנהיגים אשר עולים לשלטון, לרוב מלאים באסרטיביות ומצליחים באמצעות נאומים והעברת מסרים לתקשורת – לסחוף אחריהם קהל גדול של אנשים שלא מצליחים להשמיע את קולם בצורה זהה, כך קורה שאפילו שקהל שלא מאמין במאת האחוזים במנהיג, ייסחף עם זרם האוכלוסייה וייהנה מההשתתפות בקולקטיב – הצורך להרגיש חלק מההמון ומהרוב שסובב אותם.
מעבר לכך, לבני האדם ישנו מנגנון הכחשה שגורם להם להצדיק את מעשיהם ולהימנע מלחוש צער או חמלה על דברים שביצעו בעברם ולא משנה כמה מעוותים הם היו-
שאלה 3:
הטענה שהועלתה בקטע, באה להסביר שרצח עם מתוכנן בקפידה ומבוצע בכוונה תחילה – לרוב, ג'נוסייד מאורגן ע"י השלטון כנגד האוכלוסיות שהוא רוצה להוקיע מתוכו – בצורה הקשה ביותר, השמדה המונית.
כמקרה לדוגמה בו השלטון הביא לרצח העם וניהל אותו, ניתן להסתכל על רצח העם הארמני – המלחמה בין רוסיה לטורקיה היוותה אסון עבור הארמנים. עבור הטורקים הצעירים היוו הרוסים כאויב מספר אחת. הטורקים קיוו שניצחון גרמניה על רוסיה יממש את חלום הפאן-טורקיות שלהם (אימפריה דוברת טורקית). רמת ארמניה הפכה לשדה קרב בין המדינות. למרות אהדתם של הארמנים את האימפריות האירופאיות, הם הבהירו כי נאמנותם עם טורקיה מולדתם. הארמנים בחלק הרוסי היו לטובת רוסיה ואילו הארמנים בחלק הטורקי היו לטובת טורקיה. מפלגת דשנאק הלאומנית-ארמנית הביעה סולידאריות עם טורקיה. ב – 1914
פרסמו הרוסים כי מי שילחם לטובתם כנגד הטורקים יזכה בלאומניות ארמנית. מיעוט קטן מהארמנים ערק לצבא הרוסי. שר המלחמה הטורקי שגה טקטית ואיבד שטחים רבים לטובת רוסיה. שוב הצטבר תסכול מצד הטורקים שהוביל לחיפוש אחר שעיר לעזאזל. הממשל הטורקי מצא את הארמנים כמוקד לה-