ממ"ן 14 :
ציון:90 כל הכבוד אורטל. איזה ממ"ן מעולה. את משתפרת מממ"ן לממ"ן ומה שהכי חשוב משקפת בשני הממ"נים האחרונים הבנה יפה מאוד של חומר הלימוד ויכולת להעלותה על הכתב כנדרש ובאופן ראוי מאוד. קראי הערותי בממ"ן ואת פתרונו באתר והשלימי את המעט שחסר. בהצלחה – ארנה
1 . 68.5/75 יפה מאוד א. 30/30 מעולה התגובה החברתית להומוסקסואליות [ממד סובייקטיבי] :
לתגובה החברתית המתייחסת לתופעת ההומוסקסואליות בארה"ב ישנם עשרה מגזרים, וניתן לראות הבדלים בתגובות החברתיות כשמדובר בתקופה של עד שנות התשעים ולאחר שנות התשעים. הטענה הכללית לגבי הומוסקסואלים עד שנות התשעים הייתה מגנה והיחס כלפיהם היה חריף. ישנם מגזרים שחלו בהם שינויים חיוביים בתפיסת ההומוסקסואליות משנות התשעים.
1.       חקיקה: עד שנות התשעים, הומוסקסואליות אסורה עפ"י החוק, כמעט בכל מדינות ארה"ב.
ב1961 מדינה אחת בארה"ב, ביטלה את החוק שאוסר על משכב זכר ושאר המדינות נותרו בתקופה זו עם החוק האוסר על קיום יחסים הומוסקסואליים. מעבר לכך, החקיקה כללה איסור להומוסקסואליים לאמץ ילדים, לעבוד בכמורה, הוראה שפיטה וכד' ובנוסף, שללה נישואים חד מיניים. ניתן לראות עפ"י החוקים השוללים יחסים הומוסקסואליים את התפיסה כלפי ההומוסקסואליים כסוטים, עבריינים וחריגים. משנות התשעים, ניתן לראות את השינוי ביחס כלפי ההומואים בחקיקה שהלכה והתבטלה. שלוש מדינות ביטלו את החקיקה כלפי ההומוסקסואליים ב 1990, ועד שנת אלפיים ,עשרים ושמונה מדינות ביטלו אף הן את החוק נגד ההומוסקסואליים. כיום, מדינות רבות רק 6
מדינות מתוך 51 התירו נישואים חד מיניים.
2.       מערכת אכיפת החוק: עד שנות התשעים, מבחינת אכיפת החוק, היו פשיטות על מקומות בילוי של הומוסקסואליים במנהטן, ניו יורק מנהטן זה בניו יורק ועוד ונערכו מעצרים נגדם. בשנות השבעים, כמעט ופסקו הפעילויות נגדם. ולרוב, לא הייתה אכיפה ממשית של חוקים האוסרים על קיום יחסים הומוסקסואליים.1986 בית המשפט העליון בנושא החוקה והאיסור על משכב זכר בחוק הפלילי… השלימי
3 .       צבא: עד שנות התשעים, הומוסקסואליים מוצהרים לא יכלו להתגייס לצבא ארה"ב. בשאלון למתגייס, המתגייסים נשאלו לגבי זהותם המינית, ואדם שהצהיר על נטיותיו ההומוסקסואליות לא גיוס לצבא. בשנות התשעים, עם עלייתו של קלינטון לשלטון, נעשה ניסיון לבטל את המדיניות של אי גיוס הומוסקסואליים. קלינטון לא הצליח להעביר את רצונו בקונגרס באופן מוחלט, אך הוא השיג פשרה הנקראת "אל תשאל אל תספר". מדיניות זו של "אל תשאל" היא הסרת השאלה בשאלון למתגייס לגבי נטייתו המינית, וכך אנשים לא יצטרכו להצהיר על היותם הומוסקסואליים והם יוכלו להתגייס – להתרבות אנושית והיא מפרה את הרעיון של פגיעה בתהליך ההתרבות ע"י ההומוסקסואלים.
ג.  8/10 השוואה בין חומרת התגובה החברתית להומוסקסואליות לבין נתוניה האובייקטיבים:
עד שנות השמונים:  ישנו חוסר התאמה משווע, התגובה החברתית חריפה מאוד, ובפועל אין נזקים ממשיים. התגובה החברתית עולה בחומרתה לאין שיעור על חומרת התופעה ואיומה על החברה. התגובה החברתית החריפה מתבטאת בכיסוח הומואים עד כדי רצח, חקיקה והגדרת הומו' כעבריינים, צבא לא מקבל, הגדרתם ע"י אנשי מקצוע כבעלי מחלה נפשית ועוד. הומו' בתקופה זו מוקצים מחמת המיאוס, תגובה החריפה ורחוקה מהנתונים האובייקטיבים המוכיחים את איומם הנמוך ונזקיהם הבלתי מורגשים (שהיה עליך להדגים מתוך הממד האובייקטיבי – סעיף ב'). בשנות השמונים,  פאניקת האיידס של שנות השמונים מראה בנתוניה האובייקטיבים כי מחצית מנשאי האיידס הינם הומו', החברה מרגישה מאוימת וזה מתבטא בתקשורת שיוצרת סביב זה עניין רב. מדובר בפאניקה בלבד, יש פער בין היכולת של ההומוסקסואלים להפיץ את המחלה(אחוז מועט בחברה הכללית) לבין איך שהיא התקבלה בחברה. כמו כן, אין קשר בין התגובה החברתית המגנה ולהתייחסות שלה לנזקי התופעה או לאיום שלה על החברה לבין האיום הממשי שלה יש להסביר את חוסר ההתאמה הזה. להדגים את חוסר הפרופורציה. ולכן, גם בתקופה זו, יש פער גדול בין הממדים, בין התפיסות החברתיות לעומת הנזקים הממשיים המזעריים שהתופעה יכולה לגרום. שנות התשעים ואילך, בשנים אלו ניתן לראות יותר התאמה בין הממדים, והפער הולך ומצטמצם. מצד אחד, התופעה אינה בעלת נזקים ואיום על החברה מבחינה אובייקטיבית (כעת הומוסקסואלים אינם מאיימים על החברה יותר מהטרוסקסואלים ששיעורם בנשאות זהה ויכולתם להפיץ את הנגיף במירב האוכלוסיה (ההטרוסקסואלית) גדולה יותר ומצד שני, חלה התמתנות בחלק ניכר מהמגזרים:
בחקיקה( 28 מדינות ביטלו את החוק הפלילי נגד הומו'), בצבא ( יכולת הומוסקסואלים להתגייס גם לאחר הצהרתם על נטייתם המינית) פוליטיקה( הפיכת הומו' למיעוט מוגן והשוואת זכויותיהם לכלל החברה) ועוד. מבחינת הציבור והדת, אין שינוי בתפיסה  החברתית וביחס להומוסקסואלים, ולכן במגזרים אלו, הפער אינו מצטמצם. לא חלה התמתנות והציבור ואנשי הדת, עדיין מגנים את ההומו' מבחינה מוסרית. מצד מגזרים אלו, עדיין ישנו פער גדול בין התגובה החברתית ולנזקים, שבפועל אינם ממשיים ומותאמים לתגובה החריפה של מגזרים אלו.
ד. 16/20 עד  שנות התשעים קיים פער גדול בין הממדים ומשנות התשעים ואילך מתרחש צמצום של הפער.
הקונפליקט המתקיים המתקיים מאחורי מה? שמייצר מה? יש להסביר שהפער נובע מתהליכי הבניה חברתית של תדמית שלילית להומוסקסואליות עד לשנות התשעים ושל תדמית חיובית יותר ופחות שונה מהטרוסקסואליות משנות התשעים ואילך ושתהליכי אלה נובעים מהקופליקט שאת מתארת בהמשך הינו על רקע פוליטי בין דמוקרטים ( ליברלים) לרפובליקנים (שמרנים) ויש ביניהם מאבקים –
בס"ד
2 .21.5/
5 א.8/10  ניתן לראות בכתבות את המשכה של ההתמתנות בתגובה החברתית להומוסקסואליות בארה"ב.
כמתואר בכתבות, לאחר שנים של מאבקים משפטיים, בוטלה מדיניות "אל תשאל אל תספר" . מדיניות זו נקבעה לפני 17
שנה ע"י קלינטון, וסופית בשנת 2011, היא בוטלה כליל ע"י ברק אובמה.
ביטול המדיניות וקבלת ההומוסקסואלים ללא סייגים ומסכות לצבא ארה"ב לאחר 17 שנה של הסתתרות במדי הצבא כהטרוסקסואליים לא מדויק – שימי לב שגם קלינטון יחסית לתקופה שקדמה לו, החל בהתמתנות ביחס להומוסקסואלים. לפני כן המדיניות הייתה, הומואים לא יכולים להתגייס, כי יש שאלה ששואלת על הנטייה המינית ומי שמצהיר שהוא הומוסקסואל, אינו מגויס, ממחישה מעבר לכל ספק את התמתנות התגובה החברתית להומוסקסואליות בארה"ב לא נשאלת אם התגובה כפי שמופיעה בכתבה משקפתהתמתנות, אלא, אם היא המשכה של ההתמתנות שהחלה בשנות התשעים בארה"ב. במרוצת השנים בארה"ב ישנה אווירה של שוויון וקבלה בכלל ולהומו' בפרט. ניתן לראות את השינויים שעברו ההומוסקסואלים מבחינת יחס החברה אליהם לאורך השנים ואת הפער –