מטלת מנחה (ממ"ן) 13
הקורס:  10421-  מבוא לקולנוע ישראלי חומר הלימוד למטלה:
פרקים 8, 9, 10 בספר הקורס, והסרטים.
שאלה 1:
דגם הקולנוע של הזר והחריג היה לדגם השולט בקולנוע הישראלי של השנים 1977-1988, ונע בעיקר סביב דמות אנטי – מיינסטרימית, אנטי צברית בפרט. להלן הנושאים העיקריים המאפיינים דגם זה ומהווים לו רקע:
טראומה היסטורית: גורם התפנית הראשון היה ההיקלעות למלחמת ששת הימים, אליה ישנה התייחסות משמעותית בסרט "כל ממזר מלך" (זוהר, 1968). לאחר מכן הייתה מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973; זאת גרמה לתושבים בישראל לחשוב על מוסריותו של הצבר. בעקבות האחרונה, החלו יוצרי הסרטים להשרות מתח צבאי תמידי בסרטיהם, תוך ביקורתם כלפי הפריצה הקרבה של מלחמה נוספת (לדוגמא ב"מסע אלונקות").
פילוג פוליטי רדיקלי: המהפך השלטוני של שנת 1977 הביא אתו את הקמתה המפתיעה של מפלגת ימין בראשותו של מנחם בגין- מה שגרם לפילוג גדול בין הימין לשמאל בארץ, וכן בין הדתיים לחילוניים. מהלך זה שינה את הפוליטיקה באופן דרמטי, והחל מאמצע שנות ה-70 התבססה מפלגת הליכוד, ושלטון מפא"י בא אל קצו. בכך 'הוזרו' כל תושבי ישראל למעשה. את ההתחבטויות הפנימיות אודות האידיאולוגיות בקיבוץ, תנועות הנוער והבורגנות- ניתן להפנים בהרחבה בסרט "נועה בת 17" (ישורון, 1982).
…
שאלה 2א':
סעיף ג', "אוונטי פופולו" (רפי בוקאי, 1986):
טראומה היסטורית: עלילת הסרט עוסקת בסוף מלחמת ששת הימים, ובעיקר באווירה שאחריה, אך מבחינה תקופתית הסרט עוסק במלחמת שלום הגליל, באופן סמוי, דרך הסאבטקסט. פילוג פוליטי וסוגיות עדתיות: בסרט זה המצרים הם במרכז, ונקודת המבט על המלחמה היא שלהם. הבמאי מבקש לעשות הומניזציה לערבים שנלחמו נגד הישראלים, וממחיש זאת דרך ציטוט של שיילוק היהודי (מתוך "הסוחר מונציה"), בו המשל הוא כי לבסוף כולם בני אדם דומים. מונולוג זה מבקש להזכיר לחיילים הישראלים את הגלות והאנטישמיות הנוצרית, וכל זאת תחת שמירה על קומיות תיאטרלית. דבר קומי נוסף הוא ריבוי הדתות והעדות כפי שנשמע מפיו של ח'אלד המצרי, אשר מבטאו אינו מצרי כלל, והחיילים הישראלים הם בכלל אנטי-תזה לצבר.
גם בסרט זה ניצני ויכוח פוליטי, שכן למרות הניצחון במלחמה- החיילים הישראלים מתו בסוף, והכל באשמת יוהרתם- החיילים הישראלים ניסו 'לנער' מהם את המצרים, ועקב כך נכנסו לשדה –
סצנה מתוך הסרט: סצנת החייל השבדי בסצנה זו, המתחילה בזמן
5 :08, מצולמים שני החיילים במרחק Els, תוך שהם נטמעים בנוף המדברי ונראה כי הליכתם עד לתעלת סואץ אינה סופית. צילום ממרחק זה מזכיר את ה-Establishing Shot הנפוץ בתחילת המערבונים. ברקע נשמעת מוזיקה דרמטית אקסטרא-דיאגטית, משמשת כנראה להעצמת המתרחש, שכן בדיוק נכנס לפריים (באופן פאסיבי) האמר שטח הנראה מרחוק ובו אדם.
יפה הוא השוט בו מצולמים החיילים ב-MS דרך הזכוכית המטונפת, כאשר מגיעים להאמר. רעיון זה מהווה תחלופה לצילום קלוז אפ פשוט של כל אחד מהם, שכן הוא יוצר מתח בשאלה מיהו האדם היושב ברכב. מסתבר כי האדם ברכב הוא חייל או"ם שבדי: הלאום שלו מהווה מעין אתנחתא ניטרלית לתוקפניות של המלחמה, ועצם מותו יכול לסמל שלום שאינו בר השגה, ואכן זהו היום השביעי, והמלחמה כבר נגמרה.
כאשר רסאן מוצא וויסקי ומטריה השייכים לשבדי, קו –
שאלה 2ב': סעיף א', "מסע אלונקות" (ג'אד נאמן, 1977):
טראומה היסטורית ופוליטיקה: הסרט נוצר כארבע שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, לאחר שצה"ל ירד ממעמדו הצבאי הקדוש. העלילה עוסקת בשגרת אימונים קשים ולחוצים, אך לא בעת מלחמה. עם זאת, התחושה היא כי האימונים נועדו למלחמה.
ישנה גאווה יחידתית גדולה, כפי שנראה בשוטים רבים בהם מצולמות נעלי הצנחנים קודם- צריך 'להרוויח' את המקום ביחידה הנחשקת.
סוגיות עדתיות: בסרט זה נוכחות הפער העדתי היא בולטת, ואיתה גם כור ההיתוך. יחידת הצנחנים בסרט מכילה גברים מזרחיים ואשכנזים, אך כולם חסונים, מלבד וייסמן ומפקדו. בסרט מוצגים המזרחיים כגבריים ובעלי אופי מחוספס, בעוד האשכנזים יותר רכרוכיים- כוחם במוחם. בנוסף, האפליה חודרת גם לפיקוד הגבוה, בו הצוות כולו אשכנזי, בעוד החיילים הפשוטים הם …