מטלת מנחה (ממ"ן) 13
הקורס:  10733-  תולדות המוסיקה המערבית ב' חומר הלימוד למטלה:
יחידות לימוד מצולמות 11 עד 14
מספר השאלות: 2
משקל המטלה:  10 נקודות שאלה 3:
א. הלאומיות הייתה נושא עיקרי בתולדותיה של המוזיקה הרוסית. דרכה, הפכה המוזיקה הרוסית מזרם פריפרי לסגנון מרכזי ומעצב, בו פעלו מלחינים בעלי השפעה מכוננת במוזיקה המערבית והאירופאית. לאורך ציר הזמן של המאות האחרונות, הסגנון הרוסי שרווח בתקופה היה שונה מאוד מן הטעם המערבי, דבר זה יצר בעיה למציאת השילוב הלאומי עם המוזיקה. הייתה זו תחילת המאה ה-18, בה הגיעה האופרה לרוסיה. בעת זו, בוצעה האופרה בעיקר בשפה האיטלקית ובידי אמנים איטלקיים אורחים. בשנת 1755 היה הביצוע הראשון ברוסית. רק כאשר הלאומיות החלה לחלחל ולהשפיע על האומנים הרוסים, אלו ראו באופרה כלי להגשמת הזהות הלאומית שלהם; הם השיגו זאת דרך האלמנטים החומריים באופרה, לדוגמת תחפושות ועיצוב תפאורה. אלו סייעו להציג לראווה את המאפיינים העממיים התרבותיים ברוסיה. במאה ה-19, הייתה רוסיה בעלת משטר פיאודלי ופערים חברתיים וכלכליים חמורים; צורת השלטון שרווחה בה הייתה מיושנת ועצרה את התפתחותה. בעוד תופעת הלאומיות הייתה כלי מאחד במדינות מסוימות כמו בגרמניה למשל, ודרך לשחרור ליברלי באוסטרו-הונגריה, ברוסיה הייתה זו דרך אפקטיבית לשימושה של הפרופגנדה. שנות השלושים של המאה התשע עשרה –
ב. תוך מבטם של המלחינים מערבה, ניתן לזהות שתי גישות מרכזיות, או אפילו שני 'פילוגים'; היו אלו שכונו "סלאבופילים" (מאנגלית: Slavophiles"") שתמכו והתפארו בגישות ההלחנה הרוסית. נוסף לאלה, היו אלו ששאפו לדבוק בהשכלה ובחינוך המערבי, כפי שכונו "Westernizers". ניתן לטעון כי המלחינים שהשתמשו ביצירותיהם בצורות מערביות כמו סימפוניות, בלטים וסונטות היו בעלי אוריינטציה מערבית, אך דבר זה יכול ליצור בלבול; הדיכוטומיה הזו אינה בהכרח מסווגת אותם לקטגוריות בכל המקרים. ישנם מלחינים רוסים שבחרו לדבוק בשיטות מערביות ביצירותיהם, המפורסם שביניהם היה פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (1840-1893), מלחין מאסכולת מוסקבה.
צ'ייקובסקי ניחן בכישרון –
שאלה 4 (שילוב סעיפים א' וְ ב'):
תקופת הסף בין המאה התשע עשרה למאה העשרים הייתה תקופת המעבר מרומנטיקה למודרניזם. בתקופה זו, לא תמיד ניתן היה להפריד את החיים הפרטיים מהמדיניים; קמו מלחינים שראו צורך ביצירת שפה מוזיקלית חדשה, וביצירת רביזיה לנורמות ופרדיגמות חברתיות קיימות שהחלו למצות עצמן. מודרניזם כמושג, מתאר ומשלב בתוכו סגנונות כגון נאו-קלאסיקה, אימפרסיוניזם, סוריאליזם, אקספרסיוניזם ועוד. נראה כי סגנונות אלו נבעו משורש היסטורי ונסיבתי דומה: הצורך לתחיית התרבות ויצירה מחדש, וכן ביקורת נגד ריאליזם ומטריאליזם.  כחלק מנהירת ההבעה הרגשית שחלה בתקופה הרומנטית, אנו עדים להתפתחות עמוקה יותר של עקרון זה בתקופת הרומנטיקה המאוחרת; הרגשות הסוערים, המלודרמה המוזיקלית והנגיעות המיתולוגיות האפלות ראו שדרוג בתקופה זו. הביטוי –