מוסר ועסקים האם תופעת פיטורי נשים בהריון בישראל הינה תופעה מוסרית?
תוכן עניינים :
מבוא
1. הדיון הכלכלי
1 .1             עובדות ונתונים התופעה
2 .1       טענות הביקורת העיקריות על הנחות היסוד
2 . הדיון המשפטי
1 .2    חוק עבודת נשים, התשי"ד 1954
2 .2    חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח  1988
3 .2     שתי דרכים לרסן את תופעת פיטורי נשים בהריון
4 .2     מגבלות הריסון החיצוני הרלוונטיות לתופעת פיטורי נשים בהריון כתופעה א-מוסרית
3 . הדיון המוסרי
1 .1.3    עקרון התועלתנות
2 .1.3      חובות וזכויות על-פי עמנואל קאנט
3 .1.3      צדק כהוגנות על-פי רולס
4 .1.3     הצדק כחופש על-פי נוזיק דיון ומסקנות ביבליוגרפיה מבוא
במסגרת עבודתי זו אתאר תופעה הרווחת כיום במדינת ישראל: פיטורי נשים בהריון.
אבחן תופעה זו משלושה היבטים: האחד – דיון כלכלי: בדיון הכלכלי אסקור את העובדות הכלכליות הרווחות היום בעניין תופעה שכיחה זו וכן אבחן מדוע תופעה זו ממשיכה להתקיים וזאת באמצעות הדיון הביקורתי על הנחות היסוד של התיאוריה הכלכלית הקלאסית. השני – דיון משפטי: בדיון המשפטי אסקור את חוק עבודת נשים וחוק שיווין הזדמנויות בעבודה, וההיתרים הכלליים והמשפטיים הניתנים בהקשר זה וכן, אבחן האם ניתן לסמוך על המחוקק בבואו לרסן, ריסון חיצוני, את המערכת העסקית. השלישי – דיון מוסרי: בדיון המוסרי אגדיר מהי התופעה הנבחנת, אבחן: את מוסריות התופעה, מתי התופעה לא מוסרית וכן מהי אחריות מוסרית ובעיקר, מדוע התופעה הנבחנת אינה מוסרית ולא ראויה ומה כן ראוי ונכון לעשות, זאת במסגרת ארבעת עקרונות המוסר בעסקים. לבסוף, במסגרת הסעיף דיון ומסקנות, אבחן מי נושא באחריות על הנזקים שהתרחשו בעקבות פיטורי נשים בהריון, אמליץ למעסיקים ולמערכת העסקית מה ראוי ונכון לעשות, על מנת למנוע פגיעה בעובדת ההרה. תורתו של אדם סמית, "אבי הכלכלה המודרנית" מהווה מקור להשקפה הרווחת – כאילו עולם העסקים אינו זקוק למוסר. תורה שעל פיה, עולם העסקים הינו עולם שבו כל אחד דואג לטובתו העצמית ו"היד הנעלמה" – כוחות השוק – הם אלה שיזניקו את הכלכלה קדימה. על-פי גישת הכלכלה הקלאסית ישנם מספר מיתוסים כלכליים בעולם העסקים, מיתוס הינו דבר שאנו כחברה תופסים כראוי, נכון ואמיתי מבלי שבדקנו אותו. מיתוס זאת ודאות מדומה שמאכלסת את השיח החברתי.
את תופעת פיטורי נשים בהריון ננתח על-פי מספר מיתוסים – המיתוס הראשון "עסקים בלא מוסר" – על-פי מיתוס זה עולם העסקים מבטא השקפה שעסקים ומוסר אינם הולכים יחד. על-פי מיתוס זה אין המנהל צריך לחשוב בצורה ערכית ומתוך שיקולים חברתיים מוסריים, אלא על בסיס שיקולים של יעילות ותועלת כלכלית, ומצד שני השוק יעשה את שלו "והיד הנעלמה" תבטיח שהכול יבוא על סיפוקו.
על-פי "מיתוס העסקים במוסר" – כל עוד החוק אינו אוסר, מותר להגזים, לפתות, להסתיר מידע ולגנוב מידע כחלק מאסטרטגיה עסקית ואין בכך כל פגם מוסרי. אין מקום לשיקולים מוסריים, יש לפעול על-פי כללי המשחק. דוגמא לכך: השקפתם של המעסיקים הינה, אם מותר על-פי חוק לפטר עובדת הרה במהלך ששת חודשי העבודה הראשונים שלה, זה אומר שזה מוסרי ולגיטימי לעשות כך. המוסר בעסקים מיותר והחוק מחליף אותו.
על-פי "מיתוס עסקים כג'ונגל" – המוסר הוא טוב ויפה, אבל אי אפשר לאמצו שכן הצו העליון בתנאים של מלחמה הוא צו ההישרדות, וכל חוקי המוסר כפופים לו. לדוגמא: לפטר עובדת הרה ברגעי משבר כלכלי על-פי מיתוס זה, זהו פעולה מוסרית, מכיוון שברגעי מלחמה כל האמצעים כשרים והמטרה מקדשת את האמצעים, שכן המעסיקים במלחמת קיום ומטרתם הראשונה היא לשרוד ולא לבזבז זמן על מוסר.
המיתוס האחרון שבא לידי ביטוי בתופעת פיטורי נשים בהריון הוא "מיתוס הרווח" – על-פי מיתוס זה המוסר הוא מיותר כי מטרת הפירמה היא מקסום רווחים. כאשר מעסיק רואה בעובדת הרה כמפרה את שגרת העבודה וכנטל כלכלי על המעסיק, על-פי מיתוס זה פיטורי עובדת הרה הינה פעולה מוסרית. המעסיק אינו מייחס חשיבות לפרדוקס הרווח – ככל שרודפים אחרי הרווח, כך מרחיקים ממנו. מעסיק שמפטר אישה בהריון כי רואה בה פגיעה בתפוקותיו וברווחיו מתרחק מהגדלת הרווחים כי אינו רואה את ההפסדים שעלולים להיווצר עקב כך, פיצויים, פגיעה במוניטין, פגיעה בביטחון העובדים הקיימים בעסק, הוצאות הליך משפטי וכדומה.
אני רואה בתופעה זו כתופעה לא מוסרית וחמורה כשלעצמה מכיוון שהיא פוגעת לא רק בשאיפה של האישה להיות אם, אלא גם באיכות חייה ובאיכות חייהם של כל בני משפחתה והסובבים אותה. כולי תקווה שמעסיקים אלה ישנו את התנהגותם הלא מוסרית ויבינו כי הם פוגעים לא רק בעובדת ההרה אלא גם במשפחתה ובסובבים אותה, דבר היכול לפגוע גם בהם מבחינה כלכלית לאורך זמן. עוד אני מקווה שמדינת ישראל, כמרסן חיצוני, תייעל את דרכי הריסון החיצוני שלה ותפעל מול המעסיקים. התנהגות לא מוסרית זו וניצול העובדת ההרה על-ידי המעסיקים, מובילים, בסופו של דבר, לפגיעה בתפקוד העובדות והעובדים בחברה הישראלית ולפגיעה ברווחה ובטובת הכלל.