העבודה מציגה את ההתפתחות והתמורות במעמדו ואופן ציונו של יום הכיפורים בקיבוץ געש כמודל מייצג לחג שנמצא בויכוח, תוך שימוש בקטעי ארכיון ושיחות עם חברי הקיבוץ

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 2779

תקציר העבודה

"לא שפר גורלו של יום הכיפורים בקיבוץ. ודאי בגלל היותו מפגש בין אדם לאלוהיו, כלומר שלא כמו יתר המועדים, אין לו רקע חקלאי". ציטוט זה הלקוח מעיתון "ניבים"- העיתון הפנימי של קיבוץ געש, שיצא כמה ימים לאחר יום הכיפורים 1990, מבטא את מכלול הבעיות והבלבול מהם "סבל" יום הכיפורים בקיבוץ געש.
מקימי קיבוץ געש הינם חברי הגרעין ה"לטינו – אמריקאי" הראשון שהגיע לישראל.
רובם עלו לארץ מארגנטינה וברזיל בשנים 47-49, במסגרת תנועת "השומר הצעיר".
בהגיעם לארץ שובצו חברי הגרעין במספר קיבוצים. חלקם השתתפו בהגנה על נגבה במהלך מלחמת העצמאות והשאר פוזרו בין הקיבוצים איילון ומעברות. ב- 1951  זכו חברי הגרעין להקים את קיבוץ געש במסגרת ה"קיבוץ הארצי" ותנועת "השומר הצעיר". בעת הקמתו מנה הקיבוץ כמאה איש (מקימים+ שכבת הילדים הראשונה).
בעשרים השנים הראשונות לקיומו, לא צוין בגעש יום הכיפורים כלל! הוא נחשב ליום עבודה רגיל, החלטה זו הייתה ממוסדת וחייבה את חברי הקיבוץ. גם אם מישהו מהם רצה לצום, הוא חויב  לעבוד ולהתייחס ליום זה כיום רגיל מכל הבחינות. ב- 20 שנים אלו היו מקימי הקיבוץ הקבוצה הדומיננטית- הגמונית של הקיבוץ ותקנות "ההלכה" של הקיבוץ נקבעו על ידם.
היחס ליום הכיפורים מבחינת מישור ההלכה – אי ציון החג בראשית ימי הקיבוץ נקבע על פי החלטות מוסדות הקיבוץ והתבטא גם במנהגים ובתודעת החברים.
על פי החלטת מוסדות הקיבוץ בקיבוץ געש עם הקמתו, נקבע שלחברים יהיו שישה ימי שבתון לאורך השנה. ימי השבתון יהיו בהתאם לחגי ישראל ולמועדים החשובים לתנועה הקיבוצית:
ראש השנה, סוכות, פסח, ביכורים, יום העצמאות ואחד במאי.  לכל מועד הוקצה יום שבתון אחד בלבד, על אף שלחלק מהמועדים מדינת ישראל הקצתה שני שבתונים. בנוסף, לכל מועד הוכנו טקס ומסכת המבטאים את רוח החג במסגרת הקיבוץ. בדומה לרוב קיבוצי מדינת ישראל, מרבית תכני החגים בגעש היו שילוב בין מסורות יהודיות לבין ערכים ותכנים של התנועה הקיבוצית.
דוגמא לכך אפשר לראות בהגדה הקיבוצית לפסח ובמסורות הבאת הביכורים של הקיבוץ. ליום הכיפורים לא יוחסה שום החלטה. הוא לא נלקח בחשבון, לא הוכנו בשבילו תוכנית ומסכת והוא אינו נחשב כחלק מהחגים היהודים אותם צריך לחגוג. "יום כיפור הוא יום רגיל בשביל כל מי שאינו דתי. זה איננו חג, מי שאינו מתפלל ואינו צם רואה בו יום רגיל". עמדה זו שהובאה לידי ביטוי במסגרת דיון במזכירות הקיבוץ ביטאה את עמדת ההלכה (מוסדות הקיבוץ) כלפי יום הכיפורים בתוך הקיבוץ. מבחינת מנהגים כמעט ולא היה ניתן לקיים אף מנהג "חגיגי" או לציין את היום משום שבקיבוץ עבדו כרגיל ולא ביטאו שם יחס חריג ליום זה.
בני זוג שהצטרפו לקיבוץ מן העיר וחברים שרצו לשמור על מסורת החג, נאלצו לעשות זאת מחוץ לקיבוץ. "לא האמנתי שלא מציינים פה את יום הכיפורים, לכן כל שנה הייתי נוסעת לאימי כדי לצום ולקיים את מסורת החג". דוגמא זו של רחל הדר, חברה שהצטרפה לקיבוץ כבת זוג של בן הגרעין השני מבטאת את שלילת כל המנהגים הקשורים ליום הכיפורים ואת שלילת הביטויים האישיים, הציבוריים והאומנותיים של יום זה. כלומר, עד שנות ה- 70 שללו חברי קיבוץ געש את כל ביטוייו התודעתיים של יום הכיפורים.