קלאסיקה בחקר התקשורת: מבט מחודש "קלאסי" – מקור המושג בלטינית, ומשמעו המעמד הגבוה ביותר מבין חמשת המעמדות בחברה הרומית.
במאות המאוחרות יותר, הביטוי "קלאסי" התלווה לתיאור סופרים דגולים, ובתקופת הרנסאנס מדובר היה בסופרים מוערצים.
המושג "קלאסי" הינו מדרגה עליונה, נחשב לבעל ערך, מופת בתחומו (יצירה קולנועית, מוזיקלית, ספרותית), יצירות בעלות משמעות ורלוונטיות לאורך זמן, גם לתקופתנו אנו.
בהקשר התקשורת, מדובר על מאמרים קלאסיים, הנחשבים למופת בתחום התקשורת ובעלי ערך רב.
קאנון – במקור מיוונית. משמעותה מוט למדידה או חוק. במשמעות המודרנית קאנון הוא חוק או מערכת תקנות של הכנסייה הנוצרית. מושג זה מבקש לתאר קודים חילוניים ולרוב נמצא בהקשרים של "קאנון פרופסיונלי" –  תחומי עיסוק ובעלי מקצוע בעלי חוקים משותפים (כגון חיסיון עו"ד-לקוח של עורכי הדין, אתיקה רפואית וכו').
המושג קאנון מופיע גם כ"קאנון מערבי" – אוסף של יצירות בתחום הספרות, מוזיקה, הנתפס כדבר אותו כולם צריכים לדעת.
טיעונים בעד ונגד יצירת "קאנון":
טיעוני נגד
1 .       למאמרים הנבחרים ישנה סמכותיות, המאמרים הקאנונים הם סמכות והשאר לא. מדוע אלה כן והאחרים לא?
2.       בבחירת מאמרים נדחקים החוצה מאמרים חשובים לא פחות.
3.       מי מבצע את הבחירה מה קאנוני ומה לא? האם פרופסורים אליטיסטיים? מדוע הם כן ואחרים לא?
4.       הקאנון מדכא יצירתיות, המאמרים הינם תורה מסיני, אך היכן הדברים שאפשר ללמוד מהם, לקרוא ולהתפתח?
5.       קאנון הוא קלאסי, ישן. רוצים חידושים ולא להקים קאנון מאנדרטאות.
6.       תחום התקשורת הוא תחום חדש, אין מספיק חומר על מנת להחליט ועל כן זהו אינו הזמן ליצור קאנון.
טיעוני בעד
1 .       כשיוצרים קאנון אין הדבר מעיד על תפיסה אחת או זווית ראיה אחת. להפך, הבחירה במאמרים אלו מייצגת קונפליקטים, מחלוקות בין תפיסות שונות ודעות שונות.
2.       לא מדובר באנדרטאות אלא במאמרים רלוונטיים גם לאחר עשרות שנים מאז כתיבתם.
א.      …
2.      השפעות מבנה הבעלות על אמצעי התקשורת:
המאמר נכתב בארה"ב, בה ישנה בעלות פרטית על התקשורת, כשגם לבעלים וגם למפרסמים יש אינטרסים כלכליים המכתיבים את דרך הפעולה של אמצעי התקשורת, את תפקודם, תכניהם, הפקת התכנים והפצתם ממומנים ע"י תאגידים ועסקים גדולים ואלו המפיקים את התכנים ומפיצים אותם רוצים להרוויח כסף, אינטרס כלכלי, ובהתאם לכך ישנה השפעה על –
מאמר תגובה: "מחקר ביקורתי בקולומביה – תקשורת המונים: טעם פופולארי ופעולה חברתית מאורגנת של לזרפלד ומרטון" / סימונסון ווימן נושאים מרכזיים:
החשיבות והרלוונטיות של מאמרם של לזרפלד ומרטון.
הביקורת שנמתחה על המאמר במהלך השנים – האם היא צודקת?

1 .      החשיבות והרלוונטיות של מאמרם של לזרפלד ומרטון:
המאמר נכתב בשנת 2000. לפי סימונסון ווימן מאמרם של לזרפלד ומרטון רלוונטי גם לימינו אנו.
החוקרים טוענים כי בהתבוננות במערכת בחירות מודרנית ניתן לראות את הרלוונטיות המתמשכת של שלושת התנאים:
מונופוליזציה – ממשיכה להתקיים ונובעת לא רק מריכוז הבעלות אלא גם מקיומה של אליטה עיתונאית סגורה המשוללת מגוון של דעות ועמדות ופוליטיקאים המנכסים לעצמם נכסים רטוריים על מנת למנוע ממתחריהם להיכנס לנושא מסוים (כדוגמא – הימין הפוליטי השתלט על הלאומיות והשמאל נוטה לרטוריקה של השלום). כמו כן, התקשורת תורמת להתלכדות דעת קהל ולהעדר תעמולה נגדית.
א.            –
2.      סוגי הסיפוקים שמפיקות המאזינות מן הסדרות:
בהקשר לכך, הרצוג מגלה 3
סיפוקים עיקריים שהמאזינות מפיקות מההאזנה לסדרות:
א.            האזנה כפורקן רגשי – המאזינות מתארות להרצוג חוויה של התרגשות גדולה, חרדות, כאב, עצב, שמחה, הזדמנות לבכות תוך כדי האזנה ואלו הן הרגשות שאותן מאזינות מתקשות לבטא בחייהן ולכן מהוות הסדרות פורקן רגשי, כמו שלאחרים יש בעיות כך גם להן יש, הקלה, "צרת רבים חצי נחמה", ולכן האזנה כפורקן רגשי גורמת להן להרגיש קצת יותר טוב.
ב.            האזנה כאמצעי לגיוון שגרת החיים המייגעת – הרצוג זיהתה שהמאזינה מרגישה ומעמידה פנים שמה שקורה בסיפורים קורה גם לה, רואה בכך גיוון בשגרת החיים.
הסיפורים מהווים תחליף למציאות של המאזינות, הגיוון הוא עצם ההזדהות עם הדמויות.
בשלב מסוים במאמר אומרת הרצוג "האזנה פועלת כסם חזק – צרותיה-".
ג.             האזנה כמספקת תדריכים לחיי היום-יום – הרצוג מפרטת שלושה סוגי תדריכים:
1 )      הענקת משמעות לעולם משעמם, מונוטוני – הסדרה מציעה אירועים בזה אחר זה שקורים לדמויות, בעולם קורים דברים, יש אירועים.
–