ממ"ן
1 4 ג'נוסייד:
מדוע בממ"ן השלישי בסמסטר עדיין הממ"ן אינו בהתאם להנחיות הטכניות של גופן 12 וריווח 1.5 בין השורות תוך הקפדה על מגבלת 4 עמודים? (שאלה 1:בחירה)     תשובה לשאלה 2:
במשך כ-10 שנים התנהלה בין השבטים האינדיאנים לבין החיילים הפדרלים מלחמה שכונתה "מלחמת המישורים-"שהתנהלה באזורי המישורים הגדולים של צפון אמריקה שהם למעשה חבל ארץ עצום. מלחמה זו הביאה לשיא מקרי התאכזרות כלפי האינדיאנים במסגרתה התבצעו דה הומניזציה=שלילת האנושיות של הילידים,הסתה והתבטאות מתמדת כנגדם,עם סיום המלחמה נחתמו שורה של הסכמים וניתנו לאינדיאנים שמורות וטריטוריות מוסדרות.
השלבים והאירועים שנכללו במלחמת המישורים:
השלב הראשון-קרבות אבודים (1865-1870): ראשית חשוב לציין כי ללוחמים האינדיאנים עמדו מס' יתרונות שהביאו להתמשכותן של מלחמת המישורים ולהארכת הקץ:היכרותם הקרובה עם תנאי השטח,מזג האוויר,יכולתם להסתגל אליהם בקלות וסגנון לחימתם-העדפתם טקטיקות של לוחמת גרילה על פני אימות חזיתי וישיר,שיטות אלו הוכחו כיעילות.      המתיחות הראשונה בין הצדדים נוצרה עקב ניסיונו של הגנרל שרמן לאבטח את נתיב "בוזמן" שעבר בחלק הצפוני של "המישורים הגדולים".  לשם השגת מטרה זו,החלו כוחות הצבא לבנות שרשרת של מבצרים לאורך נתיב התנועה של שיירות הלבנים. התוצאה הייתה חיכוכים בין מקימי המבצרים לבין בני שבט הסיו,שכן השימוש בנתיב זה היה מנוגד להסכם "פורט לאראמי" משנת 1851.
מהלך כזה,כך הבינו,יעודד עד מהרה זרם חדש של מתיישבים,שיביא עליהם את כל אותן רעות חולות,שאותן כבר הכירו מתקופת "בהלת הזהב".  הם יזמו עימותים רבים,שבמהלכם הצליחו לזנב בעשרות חיילים במהלך חודשים קצרים.  בדצמבר 1866 אף הפילו במארב 80 חיילים ממצודת "קירני". תוך שעות ספורות חיסלו לוחמי הסיו הכוח והתעללו בגופותיהם.
כתגובה לכך במשרד המלחמה דרשו פעולה צבאית מידית נחרצת כתגובה נאותה להרג.ואף הגנרל שרמן הצהיר:"עלינו לפעול בנחישות ולנקום בסיו עד כדי הכחדת גברים,נשים וילדים.שום דבר אחר לא ייגע בשורש הבעיה,עלינו לחדור לקרבם ולהרוג רבים מהם כדי לזרוע פחד ואז להוביל את הנותרים למקומות הם יוכלו הסוכנים (הפדרלים)  לדאוג להתנהגותם".     בחורף
1 867 שלח שרמן את הגנרל הנקוק למסע נקמה בקנזוס כדי להטיל מורא על בני שבט השייאן הדרומיים. הנקוק הוביל צבא בן 14 אלף חיילים,בכללם הגדוד השביעי תחת פיקודו של קסטר שהניס את השבט הדרומי עד לנהר הארקנסו.
הפלג המיליטנטי של השייאן שאותו הנהיג "אף רומי",בחר להישאר מצפון לנהר ולפגוע בשיירות הלבנים ובחוותיהם,מספרים כי משהגיע הנקוק לכפר אינדיאני נטוש,שתושביו ברחו מבעוד מועד,ולאחר ששמע על מעלליו של "אף רומי",הוא הורה לשרוף את הכפר כולו עד עפר.
בעקבות מסע נקמה זה של מפקדי צבאו,החליט הנשיא ג'ונסון להאיץ את המגעים לשלום עם האינדיאנים של "המישורים הגדולים" וכבר באוקטובר 1867 הגיעה משלחת של פקידים,סנטורים ואנשי צבא לכינוס גדול עם שבטי האזור במטרה להגיע להסכם על העברתם של האינדיאנים לשמורה,ובסוף אותו החודש חתמו אנשי המשלחת עם ראשי השבטים על הסכם שמורות חדש.
לאחר עיכובים ביישום התחייבויותיה של ארה"ב כלפי האינדיאנים,התארגנו באוגוסט 1868 כמה מבני שבטי הסיו והאראפאהו,אכולי זעם ותאוות נקם תקפו כמה מתיישבים לבנים בקנזס-הם הרגו 15
מהם,אנסו נשותיהם,בזזו והרסו את רכושם.   הייתה זו עילה מספקת לגנרל שרמן להורות לכל מפקדיו בשטח לכפות מידית את העברתם של כל האינדיאנים לשמורות.   חלקם התפנו ללא עימות …
השלב השני:אכיפת מדיניות הריכוז(1870-77)-  המשבר הכלכלי שפקד את ארה"ב באותם ימים גרם לכך שאת אזורי האינדיאנים שטפו גל מחודש של מחפשי זהב.פלישתם לשטחי האינדיאנים בדרכים לא חוקיות הנוגדות את ההסכמים עם האינדיאנים גררו תגובות אלימות מצד האינדיאנים כנגד הפולשים לשטחיהם.    כתוצאה מתגובתם האלימה סבלנותו של גרנט נשיא ארה"ב פקעה וחתם על צו המחייב את מעבר האינדיאנים לשמורות תוך 60 יום. אי ציות משמעו היתר לכוח הצבאי לאכוף את הצו ולפתוח באש. לאחר התעלמות 2 המנהיגים המורדים מהצו-הטיפול באינדיאנים הועבר לידי הצבא.
הגנרל שרידן שנבחר להוביל את מסע העונשין נגד המתנגדים העיקשים כשל בתכניתו הצבאית מאחר ו1,500 מלוחמיו של "סוס משוגע' התקיפו בהפתעה מושלמת את חייליו של הגנרל קרוק-(הזרוע הראשונה הצבאית של תכנון שרידן) .     הקרב על גבעת "ליטל ביג הורן"-אף הסתמנה להצלחת האינדיאנים מאחר וקסטר שינה את תכניתו המקורית מה שכנראה היווה טעות גורלית וגרם להתגברות האינדיאנים עליהם ותוך 4 שעות קרב מצאו את מותם 2
5 חיילים לבנים שגופותיהם "טופלו" ע"י האינדיאנים כמיטב מסורתם.  הידיעות על הטבח גרמו לתאוות נקם של האומה …
תשובה לשאלה 3:  למרבה הפרדוקס,ניתן להצביע על קשר סיבתי ברור והדוק בין התעוררותו של העידן הליברלי,התומך לכאורה בזכויות הפרט של "האדם הפשוט",לבין התחזקותו של היחס הגזעני והנוקשה כלפי האינדיאנים.           המדיניות האמריקנית כלפי האינדיאנים משנות השלושים ועד שנות הארבעים:בחברה האמריקנית הלבנה,שהייתה אז לא מפותחת דיים-הייתה האדמה אמצעי הייצור העיקרי,ואם באדמה הזו החזיקו האינדיאנים "הנחותים",הרי מצווה היא להפקיעה מידיהם.
בשנות השלושים של המאה ה-19 אומצה העמדה הגזענית כלפי האינדיאנים והאמונה כי אידיאולוגית הגזע כפתרון הולם לקונפליקט  המוסרי,לרגשי האשם,להתלבטויות דתיות ולסוגיות אוניברסאליות בדבר זכויות אדם-שכל אלו עלולה הייתה ליצור המדיניות הכוחנית כנגד "אדומי העור",וכל מה שנדרש לשם כך היה יישומה של שיטה בדוקה ומנוסה-הצגתם בסולם ההתפתחות הגזעי כיצורים שאינם שייכים למין האנושי אלא לעולם בעלי החיים,ואז מאליו הם הופכים לחסרי זכויות אנוש. כך למעשה תושבי הדרום,המערב והאליטה הפוליטית הפדראלית הצדיקו את הכוונות להכחדתם.
…