ממ"ן 12 דיני עבודה:
תשובה לשאלה 1:סעיפים א+ב מערכת יחסי עובד ומעביד מושתתת על חוזה העבודה האישי. חוזה העבודה,כמו כל חוזה אחר,משקף יחסי כוח. תנאיו של חוזה זה הם פועל יוצא ממידת האיזון הקיימת בין כוח המיקוח של העובד לבין כוח המיקוח של המעביד.
לעתים מדובר במשא ומתן בין צדדים בעלי כוח מיקוח שווה,אך לרוב מדובר במשא ומתן בין צדדים בעלי כוח מיקוח שונה. בדרך כלל מאזן הכוח נוטה לטובת המעביד=זכות היתר הניהולית מצד המעביד,השואב את יתרונו מבעלותו על ההון ומשליטתו באמצעי היצור ובמידע.
ובהקשר לדברים האמורים לעיל-המאפיין השלישי של חוזה עבודה הינו:חוזה המסדיר יחסי שליטה וכפיפות-ובלשונו של קהן פרוינד:יחסי עבודה אינם יכולים להתקיים בלי הכוח לצוות (מצד המעביד) ובלי החובה לציית (מצד העובד).
…
תשובה 2:
סעיף א.
הזכות לחופשה-כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה.בין אם בחוזה האישי הופיע הזכות הנ"ל ובין אם לאו מאחר וזוהי חקיקת מגן קוגנטית שנכפית על המעסיק מתוקף החוק.אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד הוא:בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות – 14 יום.
אם כן-מכוח חוק המגן על אף שלא מופיע בחוזה האישי שלה סעיף המתייחס לחופשה השנתית,ענת זכאית ל14 ימי חופשה בשנה- ולא ל20 ימים כפי שביקשה מהמעביד.
אך המעביד מחויב לתת לה את 14 יום חופשה למרות שלא התייחס לכך בחוזה האישי להעסקתה.
סעיף ב':
תשובתי לא הייתה משתנה גם במקרה בו הייתה התייחסות אומנם בחוזה העבודה לחופשה שנתית אך בחוזה מצוינים מס' ימי חופשה הפחותים מאלו הנקובים בחוק שציינתי בסעיף א', …
תשובה 3:א':
החלטתה של הנהלת המכון איננה חוקית מאחר ותנאי מוסכם=במקרה שלנו התנאי המוסכם הוא-האחוז בשכר אותו הדר מקבלת על כל טיפול קוסמטי,ניתן יהיה לשנות רק בהסכמת העובד והמעביד גם יחד. מנוע המעביד מלשנותו באופן חד צדדי,ז"א שהמעביד אינו יכול לגרוע משכר עבודתו של העובד בלא הסכמתו.
לעניין זה אין זה משנה אם מדובר בתנאי מוסכם כתוב או בתנאי שסוכם בעל פה בין העובד למעביד,ואין זה משנה אם מדובר בתנאי מפורש או משתמע.
פס"ד יהושע מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח':מרגע שמדובר בתנאי עבודה מוסכם מנוע המעביד מלשנותו באופן חד צדדי-הלכה זו נקבעה בפס"ד הזה.
ע"פ השופט ברק מעביד יכול לשנות הוראות בחוזה העבודה רק אם:
1-